שְׁבַק (corresp. to h. עָזַב) 1) to leave, let go; to forsake, abandon; to leave behind; to bequeath. Targ. Jer. LI, 9. Targ. Ex. XXIII, 5. Targ. Jud. XVI, 26 (h. text הניחה); a. v. fr.—Part. pass. שְׁבִיק; f. שְׁבִיקָא, שְׁבִיקְתָּא; pl. שְׁבִיקִין; שְׁבִיקָתָא, שְׁבִיקָן. Targ. Jer. LI, 5 (h. text אלמן). Targ. Ez. XXXVI, 4. Ib. XLI, 9; 11 (h. text מֻנָּח); a. fr.—Y. Nidd. II, end, 50ᵇ אמר שׁוֹבְקְתֵיה לצפרא he said (to the woman), leave it (with me) for the morning. Sabb. 32ᵃ שַׁבְקֵיה וכ׳, v. רַוְיָא. Yoma 12ᵃ למִישְׁבַּק, v. אוּשְׁפִּיזָא. Arakh. 22ᵃ מי שַׁבְקִינָן מזוני וכ׳ shall we leave the alimony (which the widow receives out of the estate, as long as her dowry is not satisfied) unguarded? Ib. מי שבקינן ליה do we allow him (to take interest)? B. Bath. 125ᵃ לאו הני מעות ש׳ אבוהון it is not these coins that their father left them (when he died). Gitt. 37ᵇ, a. fr. (לא שבק) לא שָׁבֵיק (אינש) וכ׳, v. הֶיתֵּרָא. Bekh. 24ᵃ במקום דידה לא שַׁבְקָה דידה וכ׳ when the dam has her own child, she will not neglect her own and give suck to a strange animal. B. Mets. 92ᵃ לא ש׳ איסי חיי וכ׳ Isi would let no man live, i.e. with such a law humanity could not exist; B. Kam. 91ᵇ א"כ לא שַׁבְקַת חיי וכ׳ if this were the law, thou wouldst let no creature exist; a. fr. —2) to remit, pardon, forgive. Targ. Gen. XVIII, 24. Targ. Num. XIV, 19; a. fr.—Lev. R. s. 5, end יאי … דשָׁבֵיק לחובין וכ׳ it is becoming the great God to remit great sins; a. e.—Part. pass. as ab. Ib. הא שרי לך והא שביק לך this is remitted to thee, and this is forgiven thee; a. e. —3) to let go, send away, divorce. Gen. R. s. 17 שְׁבוֹקָא ההיא אנתתא מינך וכ׳ send that woman away, for she does thee no honor; ib. שַׁבְקָהּ להדא וכ׳ send that bad woman away; ib. לית בידי מה אֶשְׁבּוֹק לה I have not the means to divorce her (to give her her dowry); ib. לית בי מה אשבוק לה; Lev. R. s. 34 לית בי מִשְׁבַּק לה; (Yalk. Is. 352 לית לי ממרקא לה, v. מְרַק); Y. Keth. XI, 34ᵇ bot. שיבקה דלית וכ׳ (read: שׁוֹבְקָהּ or שׁבְּקָהּ Pa.) send her away &c.; a. e.
    Pa. - שַׁבֵּק,
    Af. - אַשְׁבֵּיק same, to divorce. Gen. R. l. c. אנן יהבינן לה פורנא ושַׁבַּק יתה מינך (not ושבקית) we shall give her her dowry, and divorce thou her. Ib. ושַׁבַּקְתָּהּ מיניה (some ed. וש׳ יתה) and he divorced her; Lev. R. l. c. ושבקיה (corr. acc.); Y. Keth. l. c.; Yalk. Lev. 665. Y. Keth. VI, beg. 30ᶜ הן דמַשְׁבֵּיק וכ׳ he who divorces his wife and does not pay off &c., v. מְרַק.
    Ithpa. - אִשְׁתַּבַּק,
    Ithpe. - אִשְׁתְּבִיק 1) to be let alone, be allowed. Koh. R. to V, 11 אוף למידמוך לית אנן מִישְׁתַּבְּקִין we are not even allowed to sleep. —2) to be remitted; to be forgiven. Targ. Gen. IV, 7. Targ. Lev. IV, 20; a. fr. —3) to be divorced. Cant. R. to I, 4 בעיין למִשְׁתַּבְּקָא דין מדין they wanted to be divorced from each other. —4) to be forsaken, abandoned. Targ. Jer. XLIX, 11 תשתבקון (ed. Wil. תשבקתון, corr. acc.). Ib. 25. Targ. Is. XVII, 9; a. e.