סַנְיָא III, = h. סְנֶה. Targ. Y. Ex. III, 4, sq.—Cant. R. to I, 1 (prov.) מן ס׳ נפיק וורדא (some ed. נפקא ורדא) from a thorn-bush comes forth a rose (good children of a bad father); Yalk. Sam. 134 ס׳ דאפיק וכ׳ (not סכיא) a thorn which produced a rose.—Pl. סַנַיָּיא, סַנַיָּא. Targ. Y. Deut. XXXIII, 16 (prob. to be read סַנְיָיא sing.).—[Targ. Prov. VIII, 19 סניא for סגיא, v. גַּבְיָא I.]