ברכת החדש

הגדרה^[1] - תפלה והכרזה על החודש הבא, בשבת שלפני ראש חודש

זמן ההכרזה

בשבת שקודם ראש חודש, אחר קריאת ההפטרה, קודם אשרי, נהגו שהשליח צבור מכריז ומודיע לקהל באיזה יום יחול ראש חדש הבא, ואם יהיה יום אחד או שני ימים (מחזור ויטרי קצ; כלבו לז; אבודרהם סדר ראש חודש; מגן אברהם תיז סק"א). ותקנת ראשונים היא זו (יראים השלם רנט; אור זרוע ב תנג)^[2]. ושבת זו נקראת שבת מברכים, על שם שמברכים בה את החודש הבא.

הטעם

טעמו של מנהג זה הוא כדי שידע כל אדם מתי ראש חודש, שבימות החול פעמים בני אדם טרודים במלאכתם ואינם באים לבית הכנסת, והדבר משתכח מהם (שבלי הלקט השלם קע, בשם אחיו רבי בנימין), ועל ידי ההכרזה ידע להיזהר בו ובתלוי בו (יראים השלם רנט; אור זרוע ב תנג).

ויש בזה תקנת המועדות, ותקנת תפילת המוספים, והלל, ולבטל הנשים ממלאכה (מחזור ויטרי קצ. וראה ערך אשה: דינים מיוחדים לאשה, על ביטול הנשים ממלאכה בראש חודש).

אבל אין זה קידוש החודש, כי אין בינינו ראש בית דין, שבו תלויה מצוה זו (ראה ערך קדוש החודש); ועוד, שראש חודש שחל שלא בזמנו אין מקדשים אותו (יראים השלם רנט, לפי הגירסא שביראים הישן, וראה שם בתועפות ראם). וכן אין זה משום זכר לקידוש החדש, שהרי קודם זמנו הוא (שבלי הלקט השלם קע).

הנוסח

תיקנו שההכרזה תהיה בלשון של ברכה: מי שעשה נסים לאבותינו וכו' (מחזור ויטרי שם; אור זרוע שם).

יש מוסיפים תחילה: יהי רצון מלפני השמים לכונן את בית חיינו כו', יהי רצון מלפני השמים לרחם על פליטתנו כו', יהי רצון מלפני השמים לקיים לנו את חכמי ישראל כו', יהי רצון מלפני השמים שנשמע ונתבשר בשורות טובות וכו' (כלבו שם; אבודרהם שם. וכן מנהג הספרדים)^[3].

הטעם שמבקשים רחמים על החכמים בהכרזת ראש חודש, מפני שהם היו מקדשים את החודש בזמנו על פי הראיה, ולולא הם לא היינו יודעים מתי יבוא החודש, ולכן אנו מזכירים אותם לטובה שיקיים אותם הבורא, ויחזיר עטרה ליושנה, ויקדשו החודש כבראשונה (אבודרהם שם).

יש אומרים קודם ההכרזה תפילתו של רב שהיה מתפלל אחרי תפילת שמנה עשרה: יהי רצון כו' שתתן לנו חיים ארוכים כו' (ברכות טז ב), ומוסיפים מעניינו של ראש חודש: שתחדש עלינו את החודש הזה (כן הוא בסידורים נוסח אשכנז, ואינו מוזכר בשום סידור קדמון, ועי' אוצר התפלות בסדר תפלת שחרית לשבת. בסידור הרב אינו). יש מסיימים: בזכות תפלת רב, ויש גורסים: רבים^[4].

יש מקומות שמכריזים מתי יהא מולד הלבנה, ויש מקומות שהחזן אוחז בספר התורה לפני שאומר מי שעשה נסים וכו'.

ואחר כך אומרים מי שעשה נסים וכו' (עי' הנוסח במחזור ויטרי שם, ובסידורים)^[5].

ראש חודש פלוני וכו', הבא עלינו לטובה, ואומרים "הבא" בלשון יחיד גם אם ראש חודש יהא שני ימים, כי המילה "הבא" מתייחסת לחודש כולו, ולא ליום או ימי ראש החודש.

יחדשהו הקדוש ברוך הוא עלינו לששון ולשמחה לריוח ולהצלה ולהצלחה ולחיים ולשלום ונאמר אמן (מחזור ויטרי שם); או: יחדשהו הקדוש ברוך הוא עלינו ועל כל עמו בית ישראל לחיים ולשלום לששון ולשמחה לישועה ולנחמה ונאמר אמן (נוסח סידורי אשכנז); ויש מוסיפים: לשמועות טובות ולבשורות טובות, ובחורף: לגשמים בעתם (אבודרהם שם, וכעין זה בנוסח ספרד, בהוספה: לרפואה שלמה ולגאולה קרובה. וכן הוא נוסח ארץ ישראל).

בעמידה

אף על פי שאין בהכרזת ראש חודש משום קידוש בית דין, מכל מקום נהגו לאומרה מעומד, דוגמת קידוש החודש שהיה מעומד (מגן אברהם תיז סק"א)^[6].

"אב הרחמים" והזכרת נשמות

בשבת שמברכים את החודש אין אומרים תפילת "אב הרחמים" (ראה ערך הזכרת נשמות), מלבד בימי הספירה (מנהגים ר"א טירנא מנהג של שבת; רמ"א או"ח רפד ז).

ואין מזכירים בו נשמות, ואפילו במקום שאומרים אב הרחמים כגון בימי הספירה (משנה ברורה שם ס"ק יז)^[7].

ראש חודש תשרי

בשבת שלפני ראש השנה אין נוהגים לברך חודש תשרי, וכמה טעמים לדבר:

• משום שנאמר: בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ (תהלים פא ד), פירוש שהוא מכוסה (מנהגים ר"א טירנא אלול ימי הסליחות; מגן אברהם תיז סק"א).

• כיון שראש חודש תשרי הוא ראש השנה - הכל יודעים, ואין צריך להזכיר קודם לכן (משנה ברורה בשער הציון תיז סק"ב).

• לפי שאינו נקרא ראש חודש כלל אלא ראש השנה (ערוך השלחן תיז ט).

ראש חודש אב

יש שכתבו שאין נוהגים לברך את ראש חודש אב, ומסמיכים זאת על הפסוק (איוב ג ו): בְּמִסְפַּר יְרָחִים אַל יָבֹא (מרדכי מועד קטן רמז תתקלד, בשם תוספות; מגן אברהם תיז סק"א, שיש מקומות שנהגו כך), שכשם שאיוב קלל את יומו שלא יבא במספר החדשים, כך אין לברך חודש זה של פורעניות כשאר החדשים (מחצית השקל שם). ונדחו דבריהם, שאדרבה בזמן המוכן לפורענות יותר ראוי לברך את ישראל (מרדכי שם), וכן נוהגים (שער אפרים י לה).

הערות שוליים