ברכת המינים

הגדרה^[1] - ברכה בתפלת שמנה-עשרה (ראה ערכו), שניתקנה לאבדן המינים

הברכה וטעמה

ברכת המינים^[2] ניתקנה ביבנה על ידי שמואל הקטן (ברכות כח ב), שבימי רבן גמליאל^[3] רבו המינים בישראל^[4], והיו מצירים לישראל, ומסיתים אותם לשוב מאחרי השם, וכיון שראה שזו גדולה מכל צרכי בני אדם, עמד הוא ובית דינו והתקין ברכה שתהיה בה שאלה מלפני השם לאבד המינים, וקבע אותה בתפילה כדי שתהיה ערוכה בפי הכל (רמב"ם תפלה ב א, על פי ברכות שם^[5], וראה בסידור אוצר התפלות בהקדמה לשמונה עשרה).

יחד עם ברכה זו, שניתוספה על הברכות שבתפילה, נמצאו כל הברכות שבתפילת עמידה של חול תשע עשרה ברכות (ירושלמי ברכות ד ג, לגירסתנו^[6]; רמב"ם שם).

טעמים נוספים

ישנם טעמים נוספים על פי אגדה לתקנת ברכה זו:

• ברכות התפילה נסדרו לפי המאורעות שבסדר עולם, וברכת המינים תיקנו לפי שכשטבעו המצרים בים אמרו מלאכי השרת: בא"י מכניע זדים (שבלי הלקט השלם יח, בשם אגדה).

• יש שאמרו שכשהחליש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב, אמרו מלאכי השרת: בא"י שובר אויבים ומכניע זדים.

• יש שאמרו שכשעמד המן הרשע על ישראל, וקלקל הקדוש ברוך הוא עצתו והשיבו גמולו בראשו, אמרו: בא"י שובר אויבים ומכניע זדים (מנורת המאור [אלנקאוה] ב עמ' קסד).

• כשבנה שלמה את בית המקדש, והתפלל לפני הקדוש ברוך הוא ואמר: וְשָׁפַטְתָּ אֶת עֲבָדֶיךָ לְהַרְשִׁיעַ רָשָׁע לָתֵת דַּרְכּוֹ בְּרֹאשׁוֹ וגו' (מלכים א ח לב), אמרו: בא"י שובר אויבים ומכניע זדים (שם עמ' קכז)^[7].

מיקומה בתפילה

ברכת המינים היא הברכה השתים עשרה בסדר ברכות התפילה, ונקבעה לאחר ברכת השיבה שופטינו, שכיון שנעשה דין ברשעים - כלו המינים שאינם מאמינים בדת משה, והם תלמידי ישו הנוצרי, לכך סמכו לה את ברכת המינים.

ונכללו בברכה זו זדים עם המינים, שכן אחרי הכתוב: וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וגו' (ישעיה א כו) נאמר: וְשֶׁבֶר פֹּשְׁעִים וְחַטָּאִים יַחְדָּו וְעֹזְבֵי ה' יִכְלוּ (שם כח), ודרשו: עוזבי ה' - אלו המינים, ושבר פושעים - היינו זדים (מגילה יז ב, ורש"י שם ד"ה כלו^[8]).

אחר ברכת המינים היא ברכת ועל הצדיקים, שכיון שכלו המינים מתרוממת קרן הצדיקים, שנאמר: וְכָל קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ תְּרוֹמַמְנָה קַרְנוֹת צַדִּיק (תהלים עה יא. מגילה שם).

כנגד מה ניתקנה

הובאו בגמרא (ברכות כח ב) דעות שונות כנגד מה ניתקנו שמונה עשרה הברכות שבתפילה, ולפי זה כנגד מה ניתקנה ברכה זו:

• לסוברים שי"ח ברכות ניתקנו כנגד י"ח אזכרות שאמר דוד במזמור הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים (תהלים כט. ברכות כח ב, וראה ערך אבות), תיקנו ברכה י"ט זו כנגד אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים (תהלים שם ג, גמרא שם).

• לסוברים שי"ח הברכות הן כנגד י"ח אזכרות שבקריאת שמע (גמרא שם), תיקנו ברכה זו כנגד "אחד" שבקריאת שמע.

• ולסוברים שהן כנגד י"ח חוליות שבשדרה (שם), ברכה זו היא כנגד חוליא קטנה שבשדרה (שם).

נוסח הברכה

הברכה מתחילה בנוסחאות העתיקים: ולמשומדים אל תהי תקוה (רמב"ם [דפוס ויניציא] בסדר התפלות; סידור רב סעדיה גאון עמ' יח; סדר רב עמרם השלם עמ' 246. וראה סידור עבודת ישראל עמוד 93) במקום "ולמלשינים אל תהי תקוה" בנוסחאות שלנו (וראה שו"ע הרב קכו א).

בהמשך נוסח הברכה באו הרבה שינויים מפני הביקורת והקטרוגים של אומות העולם, וקשה לעמוד על הנוסח הראשון (ראה סידור עבודת ישראל שם, ואוצר התפלות בהערה לי"ח ברכות^[9]).

נוסח ישן של החתימה הוא: ברוך אתה ה' שובר רשעים ומכניע זדים (רמב"ם בסדר התפלה; סדור רס"ג שם); יש שגרסו: שובר אויבים ומכניע מינים (קשר גודל לחיד"א יז ז); ובנוסחאותינו: שובר אויבים ומכניע זדים (שערי תשובה קיח א. וכן הנוסח ברוב הסידורים).

מנין תיבותיה

יש שמנו בברכה זו כ"ט תיבות, לפי שכופרים בתורה שיש בה כ"ז אותיות ובתורה שבכתב ובתורה שבעל פה (טור אורח חיים קיח); ויש שמנו ל"ב תיבות, לפי שכופרים מב' של בראשית עד ל' של לעיני כל ישראל (כלבו יא. וראה סידור עבודת ישראל עמ' 93, ושער הכולל לסידור הרב ט כב)^[10].

הטועה בה

כשדילג כל הברכה

שליח ציבור שטעה בברכת המינים ודילג אותה - מסלקים אותו, ואף שבשאר כל הברכות כשטעה, אם יודע לחזור למקומו כשמזכירים אותו - אין מסלקים אותו, בברכת המינים חוששים שמא מין (או: אפיקורוס) הוא (ברכות כט א; רמב"ם תפלה י ג; טוש"ע או"ח קכו א), ואינו רוצה לקלל את עצמו (תלמידי רבינו יונה שם יט ב ד"ה טעה; כסף משנה שם).

ואין ממתינים לו עד שיזכירוהו, אלא מסלקים אותו מיד מהתיבה (רמב"ם שם, וראה משנה ברורה שם סק"ה). ואף אם הוחזק עד עכשיו לצדיק גמור, חוששים שמא עתה נזרקה בו מינות (ברכות שם. וראה מאירי שם ומשנה ברורה שם).

האם מסולק לעולם

יש סוברים שמסלקים אותו מלהיות שליח-ציבור, ומעבירים אותו לעולם עד שיעשה תשובה (מאירי ברכות כט א, וכן מבואר בתלמידי רבינו יונה שם יט ב ד"ה טעה, וראה בית יוסף או"ח קכו א); ויש אומרים שמחמת פעם אחת אין מסלקים אותו מלהיות שליח ציבור, ובפרט בזמן הזה שאין המינים מצויים כל כך (מגן אברהם שם סק"ב, ומחצית השקל שם; שו"ע הרב שם. וראה ערך מין).

כשהתחיל וטעה

כל זה כשדילג הברכה ולא התחיל בה, אבל אם התחיל בה וטעה, אין מסלקים אותו מהתיבה (ברכות כט א; רמב"ם תפילה י ג; טוש"ע או"ח קכו א).

שיעור ההמתנה לשליח ציבור שטעה

הובאו בראשונים כמה דעות בשיעור ההמתנה לשליח ציבור שטעה:

• יש שאמר שממתינים לו שעה (רמב"ם תפילה י ג). ואותה שאמרו בשמואל הקטן שטעה בברכה זו אחר שהתחיל בה, והמתינו לו שתים ושלש שעות (ראה ברכות כט א), לאו דוקא אמרו, אלא די להמתין לו שעה אחת (כסף משנה שם), או שכיון ששמואל הקטן הוא שתיקן את הברכה בימי רבן גמליאל (ראה ברכות שם), לא חששו בו כל כך למינות, והמתינו לו יותר (כסף משנה שם).

• יש שאמר שאף לכל אדם ממתינים עד שיגמור אפילו שתי שעות (מאירי שם).

• ויש אומרים שאין ממתינים לו אלא בכדי אומד הדעת שיכול לחזור מעצמו או כשיזכירוהו, ולשמואל הקטן מפני שהוא תיקנה המתינו הרבה (מאירי שם, בשם יש אומרים).

כשדילג ראש הברכה

אם דילג ראש הברכה וסיים חתימתה, אין מסלקים אותו (מגן אברהם או"ח קכו סק"א), אלא חוזר לראש הברכה (שו"ע הרב שם).

יקלל עצמו

במדרש אמרו: טעה בברכת המינים - מחזירים אותו, ואומרה בעל כרחו, שאם יש בו צד מינות יקלל עצמו ויאמרו הקהל אמן (מדרש תנחומא ויקרא. וראה חידושי מהר"ץ חיות לברכות כט א ד"ה טעה^[11]).

הערות שוליים