|
ברכת ארוסין ברכת ארוסיןהגדרה[1] - הברכה שמברכים בקדושי אשה[2] מקורה ודיניהמקורההמקדש אשה צריך לברך ברכת ארוסין (כתובות ז ב; רמב"ם אישות ג כג; טוש"ע אהע"ז לד א). ויש סמך לברכה זו מן הכתוב: וַיְבָרֲכוּ אֶת רִבְקָה (בראשית כד ס), וברכה זו היתה ברכת ארוסין, ולימוד זה הוא אסמכתא, שאין זה פשוטו של מקרא (תוספות כתובות שם ד"ה שנאמר). ויש מי שכתב שלימוד גמור הוא (ב"ח אהע"ז לד. וראה מחזור ויטרי עמ' 718). גדרהבגדר ברכה זו נחלקו ראשונים:
על ידי שליחאף אם קידש על ידי שליח, צריך לברך ברכת ארוסין (תוספות כתובות ז ב ד"ה שנאמר; רמב"ם אישות ג כג; טוש"ע אהע"ז לד א), שהרי הסמך הוא מ"ויברכו את רבקה", ושם היו הקידושין על ידי שליח (תוספות שם). ויש שכתבו שיש ספק בזה (שיטה מקובצת כתובות שם, וברכי יוסף שם סק"ד, בדעת התוספות). ויש אומרים שאם המקדש לא ראה אותה קודם, שיש איסור בקידושין אלו (ראה קידושין מא א), אינו מברך (מאירי קידושין שם, בשם יש אומרים). בקידושין על תנאיהמקדש על תנאי, יש שהסתפקו אם יברך, שמא לא יתקיים התנאי ותהיה הברכה לבטלה (מקנה קונטרס אחרון לד א. וראה להלן: זמנה); ויש שכתבו שאף אם לא יתקיים התנאי אין זו ברכה לבטלה כיון שבשעת הקידושין היתה לצורך (שו"ת מהר"ש ענגל ה סו ז). ובמקרים שעל הרוב יתקיים התנאי, כתבו אחרונים שודאי יברך (בר ליואי ב כה; אבני צדק טז; יחוה דעת [מקובסקי] יד). המברךיש מהראשונים סוברים שהמקדש בעצמו מברך, או שלוחו אם הוא מקדש על ידי שליח (רמב"ם אישות ג כג; הגהות מיימוניות שם, בשם ר' יחיאל מפאריש; סמ"ג עשין מח: מנהג ארץ המערב; טור אהע"ז לד א). יש סוברים שאחר יכול לברך, כשם ששליח צבור מוציא את הרבים ידי חובתם, שהוא שלוחו של המקדש, וכאילו מברך בעצמו (תשובת רב שרירא גאון בשערי צדק מה). לדעת הסוברים שהברכה אינה אינה כברכת המצוות (ראה לעיל: שם), אם יש אחר הבקי לברך, יברך דוקא האחר (מרדכי כתובות קלא, בשם רב שר שלום גאון; סמ"ג שם: כן נהגו ב"מלכויות אלו"; רמ"א שם: וכן נוהגים), משום שנראה כיוהרא (מרדכי שם; רש"ל בבאורי סמ"ג שם), או משום שהחתן טרוד ולא יכוון (המנהיג ארוסין קי), או כדי שלא לבייש את מי שאינו יודע (ארחות חיים קדושין; דרישה שם בהג"ה; בית שמואל שם סק"ב). ויכוין להוציאו ידי חובתו והמקדש יכוין לצאת, ויענה אמן אחר ברכתו (דעת מרדכי ב ס; שערי ברכה סב א). ואם אין אחר שיודע לברך, יברך המקדש עצמו (דרישה אהע"ז לד ו; בית שמואל סק"ב; ים של שלמה כתובות יז). ויש סוברים שהברכה מעיקרה לא ניתקנה למקדש עצמו, אלא על הנועדים לבית הארוסין, וכאותה שאמרו: מברכים ברכת ארוסין בבית הארוסין (ראה כתובות ז ב), ואין צורך שהמברך יתכוין להוציא את המקדש, ושהמקדש יתכוין לצאת (תבואות שור יו"ד א ס"ק נט). במקום שנהגו שהחזן מברך ברכת אירוסין, כדי שיברך בנגון, כתבו אחרונים שכשהחזן עצמו מקדש, אם יש אחר שיודע לברך, אף שאינו יודע לנגן יפה, לא יברך החזן עצמו (שדי חמד מערכת חתן וכלה יח, בשם לב מבין, וראה אוצר הפוסקים אהע"ז לד סק"ד אות ג). באירוסי חרשכתבו אחרונים שבארוס חרש, שאין המברך יכול להוציאו, שהרי אינו שומע, יש להסתפק אם צריכים לברך ברכת ארוסין, אם לא שגם הכלה שייכת בברכה זו ויוצאת בשמיעת הברכה[3], אבל בחרש שנשא חרשת, ודאי שאין ברכה (שו"ת נודע ביהודה מהדורה תנינא אהע"ז א). ואם החרש יכול לדבר, יברך בעצמו (שו"ת נטע שורק אהע"ז יב), שהרי קידושיו קידושין מן התורה (ראה ערך חרש), והוא אינו יכול לצאת בשמיעת הברכה מאחר (שלחן העזר ח ד בשמלה לצבי ט). וכן חרש שנתחנך בבית ספר לחרשים ולמד לדבר בצורה מובנת, שנחלקו הפוסקים אם קידושיו קידושין מן התורה (ראה ערך חרש: מהותו וגדרו), אך אין לאחר לברך להוציאו, שהרי אינו יכול לצאת בשמיעת הברכה (לבושי מרדכי ב מה). ויש אומרים שבכל קידושי חרש יברך אחר, כדעת הסוברים שאין הברכה מוטלת על המקדש אלא על כל המצויים שם (טיב קידושין אהע"ז לד סק"ב, וראה לעיל דעת התבואות שור). זמנהנחלקו ראשונים מתי מברכים ברכת אירוסין:
הפסק בין הברכה לקידושיןאחרי שיגמור הברכה - יקדש (שו"ע אהע"ז לד א), וראוי שלא להפסיק בין הברכה לקידושין (פרי מגדים או"ח פתיחה להלכות ברכות יד). ויש שכתבו שאם הפסיק החתן בדיבור שלא מעניני הקידושין, יש לחזור ולברך (שערי ברכה סב ג; הרי בשמים מהדורה תנינא סז). לאחר זמנהבדיעבד אם לא בירך קודם הקידושין כנהוג - יברך מיד אחר כך (בית שמואל סק"ד, וראה לעיל). בשעת נישואיןנחלקו גאונים אם מברכים ברכת ארוסין בשעת נישואין, כשלא בירכו בשעת קידושין:
ונוהגים לברך, אלא שיש אומרים שחוזר ומקדש, כדי שיהיו הקידושין סמוכים לברכה (רמ"א אהע"ז לד ג, על פי שו"ת הריב"ש פב). ואף אם בירך בשעת קידושין - יש אומרים שחוזר ומברך בלא שם ומלכות בשעת נישואין, מפני הרואים (רמ"א שם: וכן נראה לי), אם כולם נוהגים לקדש תחת החופה (חלקת מחוקק שם סק"ה). למנהג כיוםלמנהג כיום, שאת הקידושין עושים תחת החופה, והקידושין והנישואין נעשים ביחד, צריך לברך דוקא קודם הקידושין, שהרי אחרי הקידושין מיד נעשית האשה גם נשואה, ולאחר הנישואין שוב אין לברך (מקנה קונטרס אחרון לד א, וראה דרכי משה אהע"ז לד אות ה). ולכתחילה אין מקדשים היום קודם החופה (טור אהע"ז סב, וראה בית יוסף שם; דרכי משה שם לד ה), ואפילו אם מחמת צורך מקדש קודם החופה, אין מברכים בשעת הקידושין אלא בשעת החופה (רמ"א שם ג, ראה ביאור הגר"א סק"י), וחוזר ומקדש תחת החופה (ערוך השלחן אהע"ז לד יג; לבוש שם ג). בנשואי גר וגיורתאיש ואשה גויים שנתגיירו, וצריכים קדושין ונשואין מחדש, יש שכתבו שכיון שודאי שהנישואין הראשונים אינם חלים לאחר גרותם, בודאי שצריכים קידושין ונישואין מחדש, ובברכה (ים של שלמה כתובות א טו; ערך שי אהע"ז כו א); ויש שהסתפקו בזה (עצי ארזים אהע"ז כו סק"ב). וכן ישראל וישראלית שנישאו בלא חופה וקידושין, ואחר כך חזרו בתשובה, צריכים ברכה, שהרי מעולם לא נישאו כהלכה (חיים ושלום ב ל). כוסברכת ארוסין טעונה כוס של יין (ירושלמי סוטה ח ה). וכתבו ראשונים שמפני שפותח וחותם כקידוש והבדלה תיקנו בה ברכה על הכוס כקידוש והבדלה, ומפני שהיא מצוה גדולה (המנהיג ארוסין קד). ומברך על הכוס תחילה, ואחר כך מברך ברכת ארוסין, ואם אין שם יין או שכר מברך אותה בפני עצמה (רמב"ם אישות ג כג; טוש"ע אהע"ז לד ב), שעיקר החיוב בכוס הוא רק בברכת חתנים (ראה ערכו), ולא בברכת ארוסין (רא"ש כתובות א טז, בשם רב נסים גאון); ויש אומרים שאין מברכים על שכר (טור אהע"ז סב, בשם רב נסים גאון, וראה בית יוסף שם), ואין נוהגים כן (ב"ח שם). טעימה מהכוסנותנים לחתן ולכלה לשתות מהכוס (ארחות חיים ב כא; פני יהושע קונטרס אחרון כתובות כא. וראה ערך ברכת חתנים), ואם היו איסטניסים נותנים לתינוק לשתות (ארחות חיים שם, בשם הר"ש), ואף שבברכות הנהנין מי שאינו נהנה בעצמו אינו מוציא אחרים (ראה ערך ברכות), מכל מקום כיון שנהגו לברך על הכוס כברכת המצות היא, שאף מי שיצא מוציא (פני יהושע שם: ואפשר; ערוך השלחן אהע"ז לד ט). ודי בטעימה, כיון שמעיקר הדין אין חיובו בכוס (ערוך השלחן שם). ויש שכתבו שהמברך צריך גם כן לטעום, שאינו מוציא בברכת הנהנין אם אינו נהנה בעצמו (פאר הדור א א; שדי חמד ברכות ג ה; עיקרי הד"ט או"ח י נג), ויש שנהגו שהמברך מטיף מעט מן הכוס על ידו וטועם כדי שלא ימנעו החתן והכלה מלשתות אחריו (תשובות הגאונים לט, בשם רב נטרונאי גאון; דברי צדק נח ה, בשם רבני ירושלים; אפיקי ים ב, בשם הגר"ח מבריסק, וראה מאזנים למשפט יב בשם הגרי"ז). עשרהברכת ארוסין צריכה עשרה אנשים (שאילתות טז; רא"ש כתובות א יב; טוש"ע אהע"ז לד ד), שמלבד עדי הקידושין, יהיו עוד שמונה, ואפילו קרובים (חלקת מחוקק שם סק"ז), ויש אומרים שגם החתן נמנה עם העשרה (טיב קידושין שם סק"ו; דברי אליעזר שם סק"ו), שכשם שברכת חתנים למדנו שצריכה עשרה מפסוק: בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים ה' מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל (תהלים סח כז. ראה כתובות ז ב), שברכת מקור צריכה קהל, כך יש ללמוד משם אף לברכת ארוסין, שאף ארוסין על עסקי מקור הם באים, ואף הם צריכים קהל (רא"ש שם). ובדיעבד אין זה מעכב (שו"ע שם ובית שמואל שם סק"ז. וראה ערך ברכת חתנים). ויש שכתבו שיכול לקדש פעם אחרת בשעת נישואין כדי לברך בעשרה (מהרי"ק קע), ויקדש בפעם הראשונה בלא ברכה (יעלת חן דיני נשואין ו). ויש אומרים שברכת ארוסין אינה צריכה עשרה, שלא מצינו קידושין אלא בפני שנים, ולא בפני עשרה (רא"ש שם, בשם רבנו שמואל הנגיד). עמידהיש שכתבו שצריכים הקהל לעמוד בשעת ברכת אירוסין, כדרך שעומדים בפני נושאי התינוק לברית מילה וכדומה, שעומדים לפני העוסקים במצוה, שחביבה מצוה בשעתה (חיים ושלום ב כח). הנוסחנוסח הברכהנוסח הברכה הוא: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות, ואסר לנו את הארוסות, והתיר לנו את הנשואות על ידי חופה וקידושין (כתובות ז ב. וראה להלן על שינויים בנוסח). ונחלקו אמוראים אם חותמים בברכה:
הלכה שחותמים (רמב"ם אישות ג כד; טוש"ע אהע"ז לד א). ברכה על איסוראף על פי שלא מצינו ברכה על מניעת האיסור, שאין מברכים שאסר לנו אבר מן החי והתיר לנו את השחוט, וכיוצא בזה, מכל מקום כאן מברכים על איסור העריות והארוסות, שהברכה היא על קדושת ישראל שבחר בהם ה' וקידשם באסור להם ובמותר להם (רמב"ן וריטב"א ור"ן כתובות ז ב, וראה שיטה מקובצת שם, בשם שיטה ישנה), או שאין מזכיר את האיסור אלא כדי לחבב את ההיתר (המנהיג קד). ואף על פי שארוסה אינה אסורה אלא מדרבנן עד שתיכנס לחופה (ראה ערך ארוסה: איסורה לבעלה), מכל מקום מברכים אף על מצוות דרבנן, כמו נר חנוכה (רש"י כתובות שם ד"ה ואסר). ויש שכתבו שאין כאן רק מניעת איסור אלא קיום מצות עשה של קדושים תהיו שנצטוינו לעשות פעולה לפרוש מעריות (תפארת יעקב אהע"ז לד סק"א). הבדלי נוסחאות בברכהבנוסח הברכה יש גורסים[4]:
וכתבו ראשונים שאף על פי שהקידושין קודמים לחופה אנו אומרים: על ידי חופה וקידושין, והכוונה שהתיר לנו את נשואותינו שעל ידי חופה וקידושין שקדמו לה, וסומכים חופה לנישואין - "הנשואות לנו על ידי חופה" - שהחופה עושה את הנישואין (ריטב"א כתובות שם ד"ה כך; המנהיג קד. וראה עוד ברבנו יונה בשיטה מקובצת שם, וראה ערך חופה וערך נשואין). ויש גורסים: "חופה בקידושין" (ספר המתיבות ירושלים תרצ"ד עמ' 13, וראה עיטור שם בשם בעל מתיבתא. וראה להלן בנוסח החתימה). ויש גורסים כל הברכה בנוסח אחר: ואסר לנו את כל הקרובות ואת כל הרחוקות הארוסות והנשואות, והתיר לנו את הפנויות הרחוקות, וצונו לישא על ידי חופה וקידושין (תשובת ר"ש גאון בשערי צדק מה. וכעין נוסח זה בעיטור שם בשם ספרים אחרים). הבדלי נוסחאות בחתימת הברכהבנוסח החתימה יש גורסים:
הערות שולייםבאדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
