|
ברכה שאינה צריכה ברכה שאינה צריכההגדרה[1] - איסור לברך ברכה שאין חייבים בה האיסור ומקורוכל מי שיצא ידי חובת ברכה מן הברכות וחוזר ומברך אותה, הרי זה מברך ברכה שאינה צריכה (ברכות לג א), כגון שמברך בתוך הסעודה על דברים שנפטרו כבר על ידי ברכת המוציא (ראה ערך ברכת הפת), שברכה שלא לצורך היא (משנה ברורה רטו ס"ק יז), וכל שכן כשמברך ברכה במקום שלא תיקנו חכמים כלל, שעובר משום ברכה שאינה צריכה, כגון מי המברך בקידוש של שבת שחרית מקדש השבת (תשובת רב האי גאון בתשובות הגאונים [שערי תשובה] קטו). והמברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא (שמות כ ז. ברכות לג א; רמב"ם ברכות א טו; טוש"ע שם ד), והרי הוא כנשבע לשוא (רמב"ם שם; טוש"ע שם), ונחלקו ראשונים:
נידוי ומלקותהשומע את חברו מברך ברכה שאינה צריכה, חייב לנדותו - כדין כל השומע הזכרת השם לבטלה (ראה ערך אזכרות) - ואם לא נדהו הוא עצמו יהא בנידוי (רמב"ם שבועות יב ט), וחייבים מלקות - דהיינו מכת מרדות מדרבנן (עמודי אש, מעון הברכות א) - על ברכה שאינה צריכה (תשובת רב האי גאון שם). עניית אמן ויציאה ידי חובהכל המברך ברכה שאינה צריכה אסור לענות אחריו אמן (רמב"ם ברכות א טו; טוש"ע או"ח רטו ד), ואין חברו השומע את הברכה יוצא ידי חובתו בברכה זו, כגון מי שאינו אוכל ושותה, ובירך ברכת הנהנין, אין האחרים האוכלים ושותים יוצאים בשמיעתם, מכיון שהיתה ברכה לבטלה (בית יוסף או"ח ריג; מגן אברהם שם סק"ז), אבל אם בשעת הברכה לא היתה לבטלה, אלא שאחר כך נתבטלה הברכה בשוגג או באונס, כגון שנשפך הכוס אחר הברכה וכיוצא, יוצאים האחרים ששמעו (מגן אברהם שם). לימוד לתינוקותמותר ללמד לתינוקות הברכות כתיקונן, ואף על פי שהם מברכים לבטלה בשעת לימוד (רמב"ם שם; טוש"ע או"ח רטו ג), ואפילו הרב מותר להזכיר השם בברכה כדי ללמדם, שהרי אנו מצווים ללמוד עמהם כדי לחנכם בלימוד התורה ובקיום המצוות (משנה ברורה שם ס"ק יד); אבל גדול בשעה שלומד הברכות בתלמוד, אומרן בלי הזכרת השם, ולכן מסודרות במשנה כמה ברכות בלי הזכרת השם, אף על פי שהמברך צריך לאמרן בשם ומלכות, כדי שלא יבוא הלומד למכשול שיגרוס אותן כמו שהן (מגן אברהם שם סק"ה)[2]. ברכה בהרהורהמברך בהרהור אין בו משום ברכה לבטלה, ש"לא תשא" משמעו בפה, כמו שנאמר: וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי (תהלים טז ד. הלכות קטנות ב קמו; פרי מגדים, בפתיחה להלכות ברכות ב, ואו"ח קפה אשל אברהם סק"א)[3]. תיקון הוצאת שם שמים לבטלההמברך ברכה שאינה צריכה צריך לומר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", על שהוציא שם שמים לבטלה (רמב"ם ברכות ד י, על פי ירושלמי ברכות ו א; תוספות ברכות לט א ד"ה בצר; רבנו יונה שם; רא"ש שם ו כ; טוש"ע או"ח רו ו), ואם אמר "ברוך אתה ה'" ועדיין לא אמר "אלהינו", יסיים ויאמר: "למדני חוקיך", שיהא נראה כקורא פסוק: בָּרוּךְ אַתָּה ה' לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ (תהלים קיט יב), ואין כאן מוציא שם שמים לבטלה (רבנו יונה שם; רא"ש שם; טוש"ע שם). בשאר לשונותאף המברך ברכה שאינה צריכה בשאר לשונות, שלא בלשון הקודש, עובר משום לא תשא, שדומה לאיסור שבועת שוא שעובר בכל לשון (פרי מגדים או"ח ריט, משבצות זהב סק"ג; שו"ת רבי עקיבא איגר כה; העמק שאלה נג ב)[4]. כשחוזר ומתפללבתפילה, כשחוזר ומתפלל, אין בזה איסור של ברכה שאינה צריכה, שהרי אמרו: ולואי שיתפלל אדם כל היום (ברכות כא א. אור זרוע ב צא), ומכל מקום מטעמים אחרים אסור להתפלל כשכבר התפלל (ראה ערך תפלה)[5]. גרם ברכה שאינה צריכהאפילו אם בשעה שמברך אין הברכה לבטלה, אלא שיכול היה לפטרה בברכה אחרת שמברך, הרי זה גורם לברכה שאינה צריכה - ואסור (תוספות מנחות לו א ד"ה סח; מרדכי מגילה תשצג; המבי"ט א קיז וקפ, ומהרשד"ם או"ח א, בדעת הרמב"ם ברכות יא טז), ולפיכך:
לצורך דברים שבקדושהנחלקו ראשונים בדין גרימת ברכה שאינה צריכה לצורך דברים שבקדושה:
להשלים מאה ברכותאחרונים נחלקו אם מותר לגרום ברכה שאינה צריכה בשביל להשלים מנין מאה ברכות שאדם צריך לברך בכל יום (ראה ערך ברכות), כגון שהיו לפניו פירות בשעת סעודתו, ורוצה להניחם לאחר ברכת המזון כדי לברך עליהם ברכה נוספת:
חלוקת סעודת שחרית של שבת לשתיםסעודת שחרית של שבת - נחלקו ראשונים אם יכול לחלקה לשתים כדי לקיים סעודה שלישית: יש אוסרים, משום ברכה שאינה צריכה (תוספות שבת קיח א ד"ה במנחה); ויש אומרים שכיון שעושה כן מפני כבוד שבת לקיים מצות סעודה שלישית אין בזה משום ברכה שאינה צריכה (שו"ת הרא"ש כב ד, בשם רבותיו), וכן הלכה (טוש"ע או"ח רצא ג). ולפיכך אם נמשכה סעודת שחרית בשבת עד שהגיע זמן המנחה, ויודע בעצמו שלא יוכל לאכול אחר כך סעודה שלישית, מפני שתהיה אכילה-גסה (ראה ערכו), מותר לו לחלק סעודתו לשתים, היינו שיברך ברכת המזון, ויחזור ויטול ידיו, ויברך ברכת המוציא (שו"ת הרא"ש שם; טור שם, בשמו; שו"ע שם). כשיכול לצאת ידי חובה בברכת שליח הצבורבמקום שיכול לצאת ידי חובתו על ידי השליח ציבור, אין זה נקרא ברכה שאינה צריכה אם הוא עצמו בירך, הואיל וגם הוא חייב (ברכי יוסף או"ח רצה סק"ד, בדעת הרבה ראשונים ואחרונים)[8]. אם יש בברכות שהוסיפו אחרי התלמוד משום ברכה שאינה צריכה, ראה ערך ברכות. הערות שוליים
ערכים סמוכים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|