|
ברכה מעין שלש ברכה מעין שלשהגדרה[1] - ברכה אחרונה על המזון, שיש בה מעין שלש הברכות של ברכת-המזון הברכה ומקורהברכת מעין שלש היא הברכה שמברכים אחר אכילת מאכל שנעשה מאחד מחמשה מיני דגן - שלא בצורת פת (ראה להלן) - שהם: חטים, שעורים, כוסמים, שבולת שועל ושיפון (ברכות מד א), או אחר אכילת אחד מחמשה מיני פירות האילן שנזכרו בפסוק המדבר בשבח ארץ ישראל (דברים ח ה): תאנים, ענבים, רמונים, זיתים ותמרים (ברכות שם), או אחר שתיית יין (שם). ונקראת הברכה מעין שלש, לפי שהיא מעין ברכת-המזון (ראה ערכו), שנקראת במשנה "שלש ברכות" (ברכות שם), על שם שעיקרה ותחילתה אינה אלא שלש ברכות, שהברכה הרביעית - הטוב והמטיב - תיקנוה אחר כך (ראה ערך ברכת המזון). מדוע נשתנו המינים הללונקבעה ברכה מיוחדת על מינים אלה, לפי שנשתבחה בהם ארץ ישראל, ואף על פי שממיני התבואה נשתבחה ארץ ישראל רק בחטים ושעורים בלבד, מכל מקום כוסמים הם מין חטים, ושבולת שועל ושיפון מין שעורים (ראה פסחים לה א); ועוד, שיש להם מעלה שהם מיני מזון ועליהם יחיה האדם, ואם עשה מהם פת מברך עליה המוציא וברכת-המזון, ולפיכך אפילו אם לא עשה מהם פת מברך אחריהם ברכה מעין שלש (טור או"ח רח; ט"ז שם סק"א וסק"ב)[2]. מדאורייתא או מדרבנןובמקור הברכה נחלקו גאונים וראשונים:
נסתפק אם בירך הברכהאם נסתפק אם בירך ברכה מעין שלש או לא בירך: לסוברים שהברכה מן התורה צריך לחזור ולברך, שספק דאורייתא להחמיר (ראה ערך ספק דאורייתא. רמב"ן שם; טור שם); ולסוברים שהיא מדרבנן אין צריך לחזור ולברך (שו"ע שם). וכתבו אחרונים שלצאת מן הספק יאכל מאותו המין עוד שיעור כזית (ראה להלן), ויברך אחריו ויוציא גם את הספק (ט"ז שם סק"ג). הפסקוכתבו אחרונים שמכיון שרבים הסוברים שחיובה מן התורה, אין להפסיק באמצעה אפילו לקדיש וקדושה וברכו ועניית אמן (תהלה לדוד קפג סק"ה). המינים החייבים בהכל שהוא משבעת המינים של שבח ארץ ישראל ולא מין דגן, או מין דגן ולא עשאו פת, נחלקו בדינו תנאים:
בירך ברכת המזון במקום מעין שלשאף בדיעבד אם בירך ברכת המזון במקום מעין שלש, לא יצא (רבנו יונה שם מא ב, בשם רבני צרפת; שו"ע שם יז), ודוקא שאר פירות, אבל אכל תמרים ובירך אחריהם ברכת המזון - יצא, לפי שהם מזינים (ברכות יב א; רבנו יונה שם; שו"ע שם), וכן אם שתה יין ובירך ברכת המזון, שהיין מזין יותר מתמרים (רבנו יונה שם, על פי ברכות לה ב; שו"ע שם), ואפילו לא אמר אלא ברכת הזן בלבד, שהיא ברכה ראשונה משלש הברכות של ברכת המזון - יצא (רבנו יונה שם; שו"ע שם). ודוקא כשכבר חתם ואמר ברוך אתה ה' הזן את הכל, אבל אם אמר כל נוסח הברכה ולא חתם ונזכר, יתחיל "ועל שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה" וכו' - היינו הנוסח של ברכה מעין שלש - ויסיימה בחתימתה (רא"ש שם א יד; שו"ע שם). אכל דייסא ממיני דגן - והוא הדין שאר מיני תבשילים מחמשה מיני דגן (כן משמע מרבנו יונה שם, בשם רבני צרפת; משנה ברורה שם ס"ק עה) - נחלקו בדינו ראשונים[5]:
מי שאין לו סידור ואינו יודע הנוסח בעל פהמי שאין לו סידור ואינו יודע נוסח מעין שלש בעל פה, ועד שיגיע סידור לידו יעבור הזמן שיכול לברך, מלכתחילה לא יאכל, ואם עבר ואכל - יברך בורא נפשות (אגרות משה או"ח א עד; ארץ צבי כט). דגן שלא עשאו פתדגן שלא עשאו פת, כגון מעשה קדירה, שחילק הדגן או כתשו ועשה ממנו תבשיל (ברכות לז א; רמב"ם ברכות ג ד; טוש"ע שם ב), כגון הריפות וגרש כרמל (רמב"ם שם; שו"ע שם), ודייסא (טוש"ע שם), וכן דגן חי, או עשוי קליות, או שלוק והגרעינים שלמים (תוספות ברכות לז א ד"ה הכוסס), נחלקו בדינו ראשונים:
ולפיכך נכון להחמיר שלא לאכול קליות או חטים שלוקות אלא בתוך הסעודה, שאז ברכת המזון פוטרתן (תוספות שם, ורא"ש שם, על פי ירושלמי ברכות ו א; טוש"ע שם, בשם התוספות), ואם אירע שאכלו שלא בתוך הסעודה, לא יברך אחריו מעין שלש אלא בורא נפשות (מגן אברהם שם סק"ז). בוסרוהוא הדין ענבים שהם בוסר, שנחלקו בו אם ברכתו בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה (ראה ערך בוסר), שמספק מברך בורא פרי האדמה (טוש"ע או"ח רב ב), לא יאכל מהם כשיעור אלא בתוך הסעודה (משנה ברורה שם ס"ק יד, בשם האחרונים). אורזכל שמברכים עליו בתחילה בורא מיני מזונות (ראה ערך ברכות הנהנין) מברכים לאחריו ברכה מעין שלש (רמב"ם ברכות ג יא), חוץ מן האורז, שאף על פי שכשבישלו או עשה ממנו פת מברכים עליו בתחילה בורא מיני מזונות (ראה ערך אורז), אין מברכים עליו בסוף ברכה מעין שלש, אלא בורא נפשות (ברכות לז ב; רמב"ם שם; טוש"ע שם ז). השיעוראין מברכים ברכה מעין שלש אלא אם כן אכל כזית, שבפחות משיעור זה אינו מתחייב בברכה אחרונה (ברכות לט א; רמב"ם ברכות ג יב; טוש"ע או"ח רי א)[7], שבברכת פירות הארץ כתוב אכילה - וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ (דברים ח י) - ואין אכילה פחותה מכזית (רש"י ברכות שם ד"ה בצר)[8]. אכל פרי שלםאכל פרי שלם כברייתו (ראה ערך בריה), בירושלמי מפורש שאפילו שאין בו כשיעור מברך אחריו מעין שלש, לפי שהוא בריה (ירושלמי ברכות ו א). נחלקו ראשונים אם הבבלי מודה לזה (תוספות ברכות לט א ד"ה בצר, בשם הר"ר יוסי); או שחלוק ומצריך לעולם שיעור כזית (תוספות שם, בסתם; בית יוסף שם, בדעת הרי"ף והרמב"ם; שו"ע שם, בסתם); וראשונים רבים הסתפקו בזה (תוספות יומא עט א ד"ה ולא; רבנו יונה ברכות שם; רשב"א שם; רא"ש שם ו טז; שו"ע שם, שיש מסתפקים), ולכן נכון להיזהר שלא לאכול בריה פחות מכזית (תוספות יומא שם; רא"ש ברכות שם; טוש"ע שם). ייןברכה מעין שלש אחר שתיית יין, נחלקו ראשונים בשיעורה:
ולכן טוב להיזהר שלא לשתות אלא פחות מכזית שלדברי הכל פטור מברכה אחרונה, או רביעית, שלדברי הכל חייב בברכה (רא"ש שם; טוש"ע שם), ובדיעבד שכבר שתה כזית ואין לו כדי רביעית, אין צריך לברך אחריו (סדר ברכות הנהנין להרב ח ב). צירוף לכזיתכל האוכלים משבעת המינים מצטרפים לכזית. אכל חצי זית משבעת המינים וחצי זית ממין אחר, אין מצטרפים לברכה מעין שלש, אבל מצטרפים לבורא נפשות. אכל חצי שיעור ושתה יין חצי שיעור, אין אכילה ושתייה מצטרפות (מגן אברהם רי סק"א)[9]. עירוב עם קמח קטניותכתבו ראשונים שאם עירב קמח של אחד מחמשת מיני דגן עם קמח קטניות ועשה מהם פת, ואין בתערובת כזית דגן בכדי אכילת-פרס מהתערובת - שאז מברך עליה ברכת המזון (ראה ערך ברכת הפת) - אף על פי שבתחילה מברך עליה המוציא, בסוף מברך אחריה ברכה מעין שלש (אבודרהם, ברכת הלחם, זימון, ברכת המזון, בשם ה"ר יונה; שו"ע או"ח רח ז), אפילו לא אכל אלא כזית מהתערובת, כיון שיש טעם פת בכולה, אף שאין בה ממשות הפת אלא כל שהוא (סדר ברכות הנהנין להרב ח ד, לדעה זו). ויש מהאחרונים שחולקים על זה וסוברים שכשם שאין הדגן מצטרף לענין שלש ברכות, כך אינו מצטרף לברכה מעין שלש, ואינו מברך אלא בורא נפשות (מגן אברהם שם ס"ק טו; באור הגר"א שם ס"ק לד). לכן כתבו אחרונים שיש להימנע מלאכול פת זו כי אם בתוך הסעודה (סדר ברכות הנהנין שם; משנה ברורה שם ס"ק מז). אם בישלו מהתערובת בקדירה, ואין בה כזית דגן בכדי אכילת פרס, אף על פי שבתחילה מברך עליה בורא מיני מזונות (ראה ערך ברכת הפת), אין מברך עליה בסוף ברכה מעין שלש אלא בורא נפשות (אבודרהם שם; שו"ע שם). עירוב עם שאר דבריםאבל עירב קמח דגן שלא בקמח אחר אלא עם שאר דברים, כגון דבש ותבלין וכיוצא בהם:
הנוסחבברכת מעין שלש יש מעין ארבע הברכות של ברכת-המזון: "על המחיה" מעין ברכת הזן, "ועל ארץ חמדה" מעין ברכת הארץ, "רחם" וכו' מעין ברכת ירושלים, "כי אתה ה' טוב ומטיב" מעין ברכת הטוב והמטיב (רבנו יונה ברכות מד א; טור או"ח רח), ואף על פי שתיקנוה מעין ארבע ברכות, קוראים אותה מעין שלש, לפי שכך נקראה קודם שתיקנו הטוב והמטיב (המנהיג טז), או שאין קוראים אותה אלא על שם השלש של תורה שבברכת המזון (רבנו יונה שם; טור שם); ויש שלא נהגו להזכיר בברכה זו הודאה על הטוב (רמב"ם ברכות ח יד, בסתם), שלא תיקנו חכמים אלא מעין שלש, ולא מעין ארבע (רמב"ם שם, בשם יש מי שאמר). פתיחת הברכהכשמברך על חמשה מיני דגן פותח בברכה: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם על המחיה ועל הכלכלה", וכשמברך על הפירות - דהיינו חמשה מיני פירות שמשתבחת בהם ארץ ישראל, מלבד היין - אומר: "ברוך וכו' על העץ ועל פרי העץ" (ברכות מד א), וכשמברך על היין אומר: "ברוך וכו' על הגפן ועל פרי הגפן" (גמ' שם, לגירסת שאילתות נד, ורא"ש שם ו מב, וכתב יד מינכן המובא בדקדוקי סופרים; ילקוט שמעוני עקב תתנ; הלכות גדולות א, ברכות ו, עמ' סד במהדורת מכון ירושלים; תוספות שם ד"ה על; רמב"ם ברכות ח יד, ובפירוש המשניות שם), שמכיון שמשום חשיבותו קבעו ברכה לעצמו בתחילה (ראה ערך ברכת היין) הוא הדין לאחריו (תוספות שם). חתימת ברכת המחיהבחתימת הברכה על חמשת מיני דגן נחלקו אם חותמים "ברוך אתה ה' על הארץ ועל המחיה" (ברכות מד א, לגירסתנו; ילקוט שמעוני עקב תתנ; הלכות גדולות שם; הרמב"ם בברכות ג יג ובפירוש המשניות שם); או "ברוך וכו' על הארץ ועל המחיה ועל הכלכלה" (רשב"א שם; טור או"ח רח; אבודרהם, ברכת בורא מיני מזונות), וביארו שנוסחאות חלוקות הן בתלמוד (ב"ח שם). חתימת ברכת הפירותבברכה על הפירות חותמים - כשאוכלים מפירות חוץ לארץ (ראה להלן) - "ברוך וכו' על הארץ ועל הפירות" (גמ' שם; רמב"ם שם ושם; טוש"ע שם י). חתימת ברכת הגפןבברכה על הגפן - כשהענבים הם ענבי חוץ לארץ (ראה להלן) - נחלקו מהי חתימתה:
חתימת הברכות על פירות ארץ ישראלבארץ ישראל חותמים: "על הארץ ועל פירותיה" (גמ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם י), שמשבחים לה' על הארץ שמוציאה אותם הפירות (גמ' שם מט א). ואף אם מביאים פירות מארץ ישראל לחוץ לארץ צריכים לברך עליהם "ועל פירותיה" (רשב"א שם מד א, על פי הגמ' שם; שו"ע שם)[12]. בארצות הסמוכות לארץ ישראל, ויש ספק אם הפירות הובאו מהארץ, אין לשנות ממטבע הברכה שבחוץ לארץ (רבנו יונה שם), ואפילו כשאוכל בארץ ישראל, אם אינו יודע אם הם מפירות הארץ או חוץ לארץ, יברך "ועל הפירות" (אליה רבה שם ס"ק יח; משנה ברורה שם ס"ק נד)[13]. אף אחר היין - לדעת החותמים "על הארץ ועל פרי הגפן" - צריך לחתום בארץ ישראל "על הארץ ועל פרי גפנה" (הלכות קטנות ב נה, שכן נוהגים); ויש שכתבו שיותר טוב לברך "ועל פירותיה", שלא לייחס שבח הארץ על דבר פרט (הלכות קטנות שם). אף אחר מיני דגן יש ראשונים שכתבו לחתום בארץ ישראל: "על הארץ ועל מחייתה" (תוספות ר"י שירליאון ברכות מד א; כפתור ופרח י, ח"א עמ' קעד במהדורת בית המדרש להלכה בהתישבות; הלכות קטנות שם, שכן נוהגים), ויש אחרונים שכתבו כדבריהם (חכמת אדם, משפטי ארץ יא י; פאת השלחן ב יד); אך רוב הגאונים והראשונים הזכירו החילוק רק לגבי פירות ויין (הלכות גדולות שם; רי"ף שם; רמב"ם שם; רא"ש שם; טוש"ע שם), ונהגו כדבריהם שלא לשנות נוסח הברכה בארץ ישראל (ברכי יוסף שם; אגרות משה יו"ד ג קכט ד), ומספר טעמים לדבר:
אכל פירות משבעה המינים ומיני מזונות ושתה ייןאכל פירות משבעה המינים ואכל מיני מזונות של דגן, ושתה יין, נחלקו גאונים וראשונים בדינו:
אכל משבעה המינים ודבר אחראכל פירות משבעה המינים, ואכל תפוחים או אגסים וכיוצא בהם, ברכת מעין שלש פוטרת גם את התפוחים, ואין צריך לברך עליהם בורא נפשות, שאף הם פרי העץ הם (רמב"ם שם טז; רא"ש שם ו מב; טוש"ע שם יג), אבל אכל תפוחים ושתה יין, צריך לברך בורא נפשות על התפוחים (רא"ש שם; טוש"ע שם), ואפילו לסוברים שאחר יין חותם "ועל הפירות" (ראה לעיל), מכל מקום כיון שבפתיחה הוא מזכיר גפן בלבד, אין התפוח בכלל (מגן אברהם שם ס"ק כא)[15]. אכל בשר או פרי האדמה, ושתה יין, או אכל משבעה המינים, צריך לברך על כל אחד ואחד (טוש"ע שם)[16]. דילג על עיקרי מעין שלשאם דילג על עיקרי מעין שלש הברכות (ראה לעיל) לא יצא ידי חובתו (חזון איש או"ח לד סק"ד), אכן אם דילג על מעין הטוב והמטיב יצא (שלחן הטהור (ספרין) רח יט). מחלוקות בנוסחאותמלבד המחלוקות בחתימת הברכה, מצאנו עוד מספר מחלוקות בראשונים לגבי נוסחאות הברכה: ועל תנובת השדהנוסח הברכה הנזכר בגירסתנו בתלמוד: "על המחיה ועל הכלכלה", וכיוצא "ועל תנובת השדה" (ברכות מד א), וכן כתבו הרבה ראשונים (ילקוט שמעוני עקב תתנ; רי"ף שם; תוספות שם ד"ה על).
ברית תורה חיים ומזון והוצאה ממצריםבברכת המזון צריכים להודות לה' על היציאה ממצרים, ברית המילה, התורה, החיים והמזון (ראה ערך ברכת המזון), ונחלקו ראשונים אם כך הדין רק בברכת המזון, ובמעין שלש אין צורך להזכירם (מאירי ברכות מט א; שיטה מקובצת שם ומד א), וכן הלכה (רמב"ם ברכות ג יג; טור שם); או שאף בברכה מעין שלש יש להזכירם (רוקח שמא; אור זרוע א קפא, בשם רבנו חננאל; ראבי"ה ברכות קכא). ונאכל מפריה ונשבע מטובהגאונים וראשונים הזכירו בנוסח הברכה, בתחינה על ירושלים: "ונאכל מפריה ונשבע מטובה" (ברכות מד א, לגירסת ילקוט שמעוני עקב תתנ; הלכות גדולות א, ברכות ו, עמ' סד במהדורת מכון ירושלים; רי"ף שם; מחזור ויטרי (הורוויץ) פג; הרמב"ם בברכות שם, לחלק מהגירסאות, ובפירוש המשניות שם; מאירי שם); ויש מהראשונים שכתבו שאין לומר נוסח זה, שאין לחמוד הארץ בשביל פריה וטובה (סמ"ג עשין כז; טור שם, בשמו; כלבו פז, בשם יש מדקדקים), כי אם לקיים המצות התלויות בארץ (כלבו שם, בשם יש מדקדקים; טור שם, בשם הסמ"ג), ושני ביאורים מצינו בדעה האומרת נוסח זה:
ונודה לך על הארץיש מהראשונים שהגיה להוסיף בנוסח הברכה, לפני החתימה: "ונודה לך על הארץ ועל המחיה" וכיוצא בזה, כדי שיהיה מעין חתימה סמוך לחתימה (ראה ערך ברכות. סמ"ג שם; טור שם, בשמו); ובארו בטעם שאין צורך בהוספה זו:
מעין המאורעבירושלמי מובא שיש להזכיר בברכה זו - בימים מיוחדים (ראה להלן) - מעין המאורע (ירושלמי ברכות ו א), ונחלקו ראשונים בדבר:
הימים המיוחדים שבהם מוסיפים מעין המאורע הם: שבת, ויום טוב, וראש חודש (רא"ש שם; טוש"ע שם)[20], אבל בחנוכה ופורים אין מזכירים מעין המאורע (שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) ע; הגהות מימוניות שם, בשמו; שו"ע שם), שכל חיוב אמירת "על הניסים" הוא מדין ברכת ההודאה, אבל בברכה מעין שלש שאין ברכת ההודאה, אין מזכירים אותו (שו"ת מהר"ם מרוטנבורג שם). נוסח ההזכרהבנוסח ההזכרה מעין המאורע יש נוסחאות רבות בראשונים, ועיקריהן:
מקומהברכה מעין שלש, אם צריכים לברכה במקום האכילה, כמו בברכת המזון (ראה ערכו), נחלקו ראשונים:
הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
