|
בעלי חיים הגדרה[1] - בריות שיש בהן רוח חיים חיותםכל בעלי החיים בכללבכמה דינים שנאמרו בבעלי חיים, למדו מדרשה שכל בעלי החיים בכלל:
באיסורי הנאה בעלי חיים אינם נאסרים בהנאה (קדושין נז א), ואף מוקצה (ראה ערכו) לעבודה זרה, ונעבד (ראה ערכו), שעשאוהו עבודה זרה והשתחוו לו, אינם אסורים אלא לקרבן, אבל להדיוט מותרים (שם, ועבודה זרה נד ב. וראה ערך עבודה זרה). אבל רובע ונרבע אף על פי שהם בעלי חיים, אסורים בהנאה (קדושין שם), וכן שור הנסקל (קדושין נו ב). ויש מהראשונים סוברים שאף הם אינם אסורים בהנאה כשהם חיים (רבינו חננאל, בתוספות זבחים עא א. וראה ערך רובע ונרבע וערך שור הנסקל). וכן חליפי עבודה זרה, היינו שהיתה לו עבודה זרה והחליפה בבהמה - אסורים (עבודה זרה נד ב, ראה שם הלימוד. וראה ערך עבודה זרה). וכן עשה מעשה בגוף הבהמה כשעבד לה - נאסרת, כגון ששחט בה סימן אחד - הקנה או הושט - או אפילו חצי סימן (עבודה זרה שם, וראה רש"י חולין מ א ד"ה היתה. וראה ערך הנ"ל). בקבלת טומאהבעלי חיים אינם מקבלים טומאה כל זמן שהם חיים, חוץ מן האדם (ראה זבחים קה א, ורש"י שם ד"ה אף כל[2]. וראה ערך אוכל: תורת אוכל בבעלי חיים). בעלי חיים שאינם טעונים שחיטה, כבן פקועה - ולד שנמצא בבהמה אחר שנשחטה (ראה ערכו) - ודגים, נחלקו תנאים אם מקבלים טומאת אוכלים (ראה ערך הנ"ל). כתיבת גט עליונחלקו תנאים בדין גט אשה שנכתב על דבר שיש בו רוח חיים: לרבי יוסי הגלילי פסול (גיטין יט א. ראה שם כא ב הלימוד); לחכמים כשר, ובלבד שיתן לאשה את כל הבעל חי (שם, וראה שם בגמרא הטעם. וראה ערך גט). הלכה כחכמים (ראה ערך הנ"ל). בתורת מחיצהנחלקו תנאים בדין מחיצה שנעשתה מבעלי חיים:
בטעמו של רבי מאיר, נחלקו:
מחיצה באהל המתבאהל המת - בין בנוגע להבאת טומאה על ידי אהל, ובין בנוגע לחציצה בפני הטומאה - אף לרבי מאיר בעלי חיים בכלל (ראה ערך אהל המת: עשייתו וכחו, וערך אהל זרוק: אהל זרוק של בעלי חיים. וראה תוספות בבא בתרא כ א ד"ה ועוף). בדינים נוספיםעל איסור אכילת בעלי חיים - ראה ערך אבר מן החי, וערך בשר מן החי, וערך בל תשקצו. על איסור לצער בעלי חיים, ואם איסורו מן התורה או מדרבנן - ראה ערך צער בעלי חיים. על תורת דיחוי בבעלי חיים שנפסלו לקרבן ואחר כך ירד מהם הפסול, שנאמר שכיון שנדחו שוב אינם נראים - ראה ערך דיחוי: בבעלי חיים. השתמשות בשבתמהדברים שאסרו חכמים בשבת משום שבות הוא שאין משתמשים בבעלי חיים (שבת קנד ב, וראה רש"י שם ד"ה קא משתמש), גזרה שמא יחתוך זמורה מן המחובר לקרקע להכותה (ביצה לו ב, ורש"י ד"ה שמא יחתוך. וראה ערך שבות). חשיבותםבביטול בתערובתבגדר החשיבות של בעלי חיים בנוגע לביטולם כשנתערבו בבעלי חיים אחרים, נחלקו אמוראים:
וכתבו ראשונים שאף דעת רב פפא אינה אלא בעופות או בכבשים קטנים[4], אבל בעלי חיים גדולים לעולם בכלל דבר שבמנין ואינם בטלים (תוספות שם עב א ד"ה אלא: בעופות, ויבמות פא ב ד"ה רבי יוחנן: בכבשים קטנים). הלכה כרב אשי (רמב"ם מאכלות אסורות טז ז, ופסולי המוקדשין ו א; טוש"ע יו"ד קי א), ואפילו בעופות (ראה תוספות ביצה י ב ד"ה איכא), ואפילו כשהם קטנים וכחושים (פרי מגדים שם בשפתי דעת סק"ז). ולפיכך שור הנסקל שנתערב באלף שורים, ועגלה ערופה (ראה ערכו) באלף עגלות, ופטר חמור (ראה ערכו) באלף חמורים, וכיוצא בהם, כולם אסורים (רמב"ם שם, וראה ערך דבר חשוב. על צפורי מצורע ראה ערכו). אדםאדם באדם אף הוא אינו בטל (פליתי קי ס"ק יב; תוספות חדשים ידים ד ד), שהרי הוא בכלל בעלי חיים שאינם בטלים מחמת חשיבותם (תוספות חדשים שם). על חשיבות בעלי חיים שנאסרו מתחילת ברייתם בתורת בריה - ראה ערך בריה. תנועתםדינים מיוחדים יש לבעלי חיים בתורת דבר הנע ונד ממקום למקום. חזקת בעלותהגודרות אין להן חזקה (בבא בתרא לו א), היינו בעלי חיים שידענו שהם של אחד ונמצאו ביד אחר, אין זו חזקה שיוכל לומר אתה מכרתם לי, כשאר מטלטלים (ראה ערך חזקת מטלטלים), לפי שאפשר שמעצמם נכנסו אליו, או שהוא הכניסם לביתו (רשב"ם שם ד"ה הגודרות; רמב"ם טוען ונטען י א; טוש"ע חו"מ קלה א. וראה ערך הנ"ל). והוא הדין עבדים (בבא בתרא שם; רמב"ם שם ד; טוש"ע שם ב. וראה ערך הנ"ל). שומר אבדההמוצא בעלי חיים שנאבדו, אפילו לסובר ששומר אבדה כשומר חנם ופטור מגנבה ואבדה (ראה ערך שומר אבדה), בבעלי חיים חייב על גנבה ואבדה, שכיון שהם מלומדים לצאת צריכים שמירה יתרה, וגנבה ואבדה שלהם היא כפשיעה (בבא קמא נז א, ורש"י ד"ה דכיון. וראה ערך הנ"ל). השבת אבדהמטעם זה אף על פי שכל אבדה שהחזירה המוצא למקום שהבעלים יוצאים ונכנסים שם ורואים אותה שוב אינו חייב לטפל בה, אפילו שהמקום אינו משתמר (ראה ערך השבת אבדה), בבעלי חיים חייב לטפל בהם עד שיכניסם לרשות בעלים המשתמרת (רמב"ם גזלה ואבדה יא טו; טוש"ע חו"מ רסז א. וראה ערך הנ"ל). זקן ואינה לפי כבודוזקן ואינו לפי כבודו, פטור מהשבת אבדה, אך אם התחיל בהשבתה, אם זו אבדה של בעלי חיים, חייב לגמור את השבתה, לפי שרגילה לברוח ולילך למרחוק, ובדברים שאין בהם רוח חיים פטור (בבא בתרא פח א. וראה ערך השבת אבדה)[5]. השבתה מגניבהאף בגנב יש מהאמוראים שסובר לחלק בהשבתו, שבבעלי חיים שגנב והבעלים לא הכירו שנגנב מהם, אינו נפטר מאחריות עד שיודיע שגנב מהם ומחזיר להם, שמאחר שלימדה לצאת לחוץ מעתה צריכה שימור יפה, וכיון שהבעלים לא ידעו שנגנבה לא יזהרו בשמירתה (רבא לדעת רב חסדא בבא קמא קיח ב; רמב"ם גנבה ד יב; טוש"ע חו"מ שנה ב. וראה ערך גזלה). בתורת חצרו של אדםאין בעלי חיים של אדם נעשים כחצרו, שיקנו לו כלים שעל גבם, כדרך שחצרו של אדם קונה לו, שחצר מהלכת לא קונה (בבא מציעא ט ב, וגיטין כא א; רמב"ם מכירה ג יג; טוש"ע חו"מ רב יג. וראה ערך חצר). הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
