|
ברכת הנר ברכת הנרהגדרה[1] - מצות ברכה על אור הנר בשעת ראייתו במוצאי שבת ובמוצאי יום הכפורים[2] המצוה, טעמה וגדרהמקורהמברכים על הנר במוצאי שבת (משנה ברכות נא ב; רמב"ם שבת כט כד; טוש"ע אורח חיים רצח א) הואיל ותחילת ברייתו הוא (פסחים נג ב), שאף שבערב שבת עלה במחשבה לברוא האש, לא נבראה אלא במוצאי שבת, שבמוצאי שבת נתן הקדוש ברוך הוא דעה באדם הראשון, והביא שתי אבנים וטחנן זו בזו, ויצא מהן אור (פסחים שם[3]), ובירך עליו (ירושלמי שם ובראשית רבה שם); או שנשתלח לו עמוד של אש להאיר לו לשמרו מכל רע, ראה אדם העמוד של אש ושמח בלבו, ופשט ידו לאור האש, ובירך בורא מאורי האש (פרקי דרבי אליעזר כ. וראה להלן: הנוסח). מהות הברכהדנו ראשונים במהות ברכה זו - האם היא כברכת הנהנין, או השבח, או שהיא ברכה בפני עצמה:
לחזר אחר האוראין מחזרים על האור כדרך שמחזרים על המצות (ברכות נג ב; רמב"ם שבת כט כו; טוש"ע או"ח רצח א), אלא אם יש לו מברך עליו (רמב"ם שם), ואם אין לו אין צריך לחזר אחריו (רש"י שם ד"ה אין), כיון שאין הברכה אלא לזכר בעלמא לתחילת הבריאה (רא"ש שם ח ג. וראה ט"ז שם סק"א), ואף לטעם שזוהי ברכת השבח (ראה לעיל: מהות הברכה), הרי אף על ברכות השבח אין מחזרים לברך עליהם (רמב"ן שם נא ב ד"ה נ"ל. וראה להלן: במוצאי יום הכיפורים; לחזר אחר האור). במוצאי יום טוב שבחולבמוצאי יום טוב שחל באמצע השבוע אין מברכים על הנר, שהרי תשמישו מותר גם ביום (הלכות גדולות הלכות קידוש והבדלה; רי"ץ גיאות הלכות הבדלה; רמב"ם שבת כט כח). במוצאי יום הכיפוריםהאם מברכים על הנרבמוצאי יום הכפורים נחלקו אמוראים אם מברכים על הנר:
יש מן הראשונים שנהג שלא לברך על הנר במוצאי יום הכיפורים (הגהות מימוניות שבת כט כז, בשם רבנו גרשון), אבל הלכה שמברכים (רמב"ם שבת כט כז; טוש"ע או"ח תרכד ד. וכן כתבו כל הראשונים והאחרונים). אור היוצא מעצים ואבניםאין מברכים במוצאי יום הכיפורים על האור היוצא מן העצים והאבנים (פסחים נד א; רמב"ם שבת כט כז; טוש"ע או"ח רצח ח, ושם תרכד ד), שהרי טעם הברכה באור זה הוא מפני שתחילת ברייתו היתה במוצאי שבת, ואינו ענין למוצאי יום הכיפורים (ראה רמב"ן ברכות נא ב ד"ה נ"ל. וראה ט"ז רצח סק"ח, ומגן אברהם ס"ק יד). ויש סוברים שמעמוד ראשון ואילך - היינו שהדליקו נר אחר מאותה שלהבת שהוציאו עכשיו מהעצים והאבנים - מברכים עליו (כלבו ע, בשם יש אומרים; שו"ע תרכד שם, בשם יש אומרים), שאור אחר הוא (באור הגר"א שם סק"ד), וכתבו אחרונים שדעת יחיד היא זו, ואין הלכה כן (ראה מגן אברהם שם סק"ד, ושו"ע הרב שם ה, וראה ביאור הלכה למשנה ברורה שם). חל יום הכיפורים במוצאי שבת, מותר לברך על אור זה (מאירי ברכות נג ב; ריטב"א פסחים נד א ד"ה אין, בשם הרא"ה), אבל נהגו להחמיר (ריטב"א שם. וראה מגן אברהם תרכד סק"ד, ושער הציון למשנה ברורה שם סק"ט). אור שכבר דלקלפי האמור שאין מברכים במוצאי יום הכיפורים על האור היוצא מן העצים והאבנים, אין מברכים בו אלא על אור שהודלק מבעוד יום, או שהודלק ביום הכפורים עצמו בהיתר, כגון לחולה או לחיה (פסחים נד א). לפיכך ישראל שהדליק מנכרי במוצאי יום הכיפורים - אין מברכים עליו, שדוקא כשהדליק מנכרי במוצאי שבת מברכים עליו (ראה להלן: הנר; נכרי או ישראל שהדליקו זה מזה), כיון שהישראל מברך על תוספת שלהבת של היתר שנולדה עכשיו, והרי היא כברייתו של האור היוצא מן העצים והאבנים, אבל במוצאי יום הכיפורים כיון שאין מברכים על תוספת היוצאת מעצים ואבנים, שאין זה זמן ברייתו של האור, לא שייך לברך על נר זה (רמב"ן ברכות נא ב ד"ה נ"ל; שו"ע או"ח רצח ו, ושם תרכד ה. וראה ט"ז שם סק"ז, ומשנה ברורה שם ס"ק כד). על אור שהודלק במוצאי יום הכיפורים מנר ששבת, מותר לברך (רמב"ן שם; שו"ע שם), וכן גחלים ששבתו מותר להדליק מהם נר במוצאי יום הכיפורים ולברך עליו, כיון שהאור הראשון של היתר היה (תלמידי רבינו יונה ברכות מ א ד"ה לא. וראה מגן אברהם תרכד סק"ד). להוליך נר מבית הכנסתבמוצאי יום כפורים יש שכתבו שמנהג הוא שכל אחד מוליך בידו נר מבית הכנסת שהודלק מערב יום הכיפורים, כדי שיוכל להבדיל על אור ששבת (אבודרהם סדר תפילות יום הכיפורים, וראה רמ"א בשו"ע או"ח תרכד ה). ויש אומרים שאין להבדיל עליו, שלא נעשה אלא לכבוד היום (אגודה יומא ח, הביאו הרמ"א בדרכי משה תרכד אות ב, ובשו"ע שם, בשם יש אומרים), אלא מדליקים נר אחר ממנו (שם, וכן כתב הרמב"ן ברכות נא ב ד"ה נ"ל, והמגיד משנה שבת כט כז שנהגו להדליק מעששיות של בית הכנסת). והנכון להבדיל על שניהם ביחד (רמ"א שם), ואם אי אפשר להבדיל על שניהם, מוטב להבדיל על נר אחר שהדליקו ממנו לחוד מלהבדיל על נר בית הכנסת לחוד (מגן אברהם שם סק"ז), ויותר טוב שיניח בביתו לכתחילה נר דלוק מערב יום הכיפורים שיהיה דולק עד מוצאי יום הכיפורים כדי לברך עליו, ויוצא בזה לכל הדעות (דרך החיים צו; משנה ברורה שם ס"ק יג). לחזר אחר האורבמוצאי יום הכפורים יש אומרים שמחזרים אחרי האור, לפי שטעם הברכה לדעתם הוא משום הבדלה, שעד עכשיו היה האור אסור ועכשיו הותר, וממילא צריך לחזר אחריו כמו אחר הבדלה (רשב"א ברכות נג ב ד"ה אר"י, בשם הראב"ד; מגיד משנה שבת כט כו; שו"ע רצח א, בשם יש אומרים). אולם במוצאי שבת אין מחזרים (ראה לעיל: המצוה, טעמה וגדרה; לחזר אחר האור) כיון שאין הברכה משום הבדלה, שהרי מותר לברך גם על אור היוצא מעצים ואבנים שלא היה בעולם כלל בשבת, ולא שייך בו הבדלה (פרישה שם, וראה ט"ז שם סק"א, ושער הציון למשנה ברורה סק"ב). זמנהמאימתי מברך - משתחשך (תוספתא ברכות [ליברמן] ה לא; רוקח שנו; שו"ת הרשב"א א תשלט), ונחלקו בדבר חכמים: לתנא קמא כיון שרואה האור מיד מברך; רבי יהודה אומר סודרן על הכוס של הבדלה; רבי מפזרן, שכשרואה אור מברך עליו מיד, ואחר כך היה חוזר וסודרן על הכוס, כדי להוציא בניו ובני ביתו (פסחים נד א). הלכה כרבי יהודה (רבי יוחנן פסחים שם; רמב"ם שבת כט כד; טוש"ע או"ח רצו א. וראה ערך הבדלה). כשאין לו כוסמי שאין לו כוס להבדיל, כשרואה האש ונהנה מאורה - מברך (רי"ץ גיאות הלכות הבדלה בשם רב האי; טור ורמ"א בשו"ע או"ח רצח א), ואם משער שיזדמן לו כוס בלילה, ורוצה ללמוד קודם שיבוא לידו הכוס, טוב יותר שלא יברך עתה על הנר, ויסדרה על הכוס (הגהות רבי עקיבא איגר שם; משנה ברורה שם סק"ד, וראה שם בשער הציון סק"ג. וראה להלן מחלוקת הפוסקים בפורים). בתשעה באבבתשעה באב שחל במוצאי שבת, שאינו מבדיל בו (ראה ערך תשעה באב), מברך על הנר בלא כוס (מרדכי תענית תרלח; אבודרהם סדר תפלות תעניות; טור או"ח תקנו, בשם הלכות גדולות; שו"ע שם) קודם קריאת איכה (אבודרהם שם; ט"ז שם סק"א), לפי שרוצה ליהנות מאורו בקריאת איכה (שו"ת מהר"י מברונא טז[6]). בפוריםפורים שחל במוצאי שבת - יש אומרים שיברך על האור לפני שיקרא את המגילה לאורו, שלא יהנה מהאור בלא ברכה (תמים דעים לראב"ד קעד; כלבו מא; בית יוסף או"ח תרצג; פרי חדש שם). ויש חולקים וסוברים שאין צריך לברך קודם, שכבר נפטר על הנאת הנר בברכת יוצר המאורות (כלבו שם, בשם יש חולקים; כנסת הגדולה תרצג, בשם מהר"ש הלוי, ראה שערי תשובה שם סק"ב), ואין הברכה אלא זכר למה שאירע לאדם הראשון (ראה לעיל: המצוה, טעמה וגדרה), ולכן יסדרה אחר כך על הכוס (כנסת הגדולה שם)[7]. כשלא בירך משתחשךלא בירך משתחשך, יברך כל הלילה; לא בירך כל הלילה לא יברך מעתה (תוספתא ברכות [ליברמן] ה לא), ולפיכך מי שלא הבדיל בליל מוצאי שבת, שמבדיל והולך ביום (ראה ערך הבדלה), לא יברך אז על האור (פסחים קו א; רמב"ם שבת כט ד; טוש"ע או"ח רצט ו). הנוסחנחלקו תנאים בנוסח הברכה: בית שמאי אומרים שברא מאור האש, ובית הלל אומרים בורא מאורי האש (משנה ברכות נא ב). בפירוש מחלקותם נחלקו אמוראים:
ויש מפרשים שהרבה תשמישים משתמשים בו, אור וחימום ובישול אוכלים (שיטה מקובצת שם ד"ה כי בשם הראב"ד[9]). הלכה כבית הלל שמברך: בורא מאורי האש (רמב"ם שבת כט כד; טוש"ע או"ח רצח א), בדיעבד אם אמר ברא יצא, אמר מאור לא יצא (ב"ח שם. וראה מגן אברהם שם סק"ג שמפקפק בדבר). ההנאהמקורהאין מברכים על הנר עד שיאותו[10] – שיהנו (רש"י ברכות נא ב ד"ה שיאותו) - לאורו (משנה ברכות נא ב; רמב"ם שבת כט כה; טוש"ע או"ח רצח ד), שאין מברכים בורא האש, אלא בורא מאורי אש (הלכות גדולות הלכות קידוש והבדלה; ספר הפרדס לרש"י הלכות הבדלה), ואמרו סמך לדבר, שנאמר: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב (בראשית א ד), ואחר כך: וַיַּבְדֵּל (שם. ירושלמי ברכות שם; בראשית רבה ג[11]). שיעור ההנאהנחלקו אמוראים בשיעור ההנאה:
עמידה סמוך לאורבדעת רבא הנפסק להלכה נאמרו כמה שיעורים:
הלכה כחזקיה (רמב"ם שם; טוש"ע שם). כששומע הברכה מאחרכתבו אחרונים שהוא הדין בשומע הבדלה מאחר המוציאו ידי חובתו, והשומע עומד רחוק מן האור, אינו יוצא בברכת המברך, אלא יכוין שלא לצאת בברכתו, ויברך בעצמו אחר ההבדלה כשיהיה קרוב לאור (משנה ברורה רצז ס"ק יג, ושם רצח ס"ק יג. וראה ספר האורה סב עמ' 57[14]). מקור וטעם להסתכלות בצפורניםאף לרבא שהלכה כמותו (ראה לעיל: שיעור ההנאה), אין הכוונה שישתמש ויהנה ממש ואחר כך יברך, אלא שיהיה קרוב כל כך שיכול ליהנות ממנו, וכן הכוונה בכל השיעורים הנ"ל שיהיה קרוב כל כך עד שאילו היו לפניו דברים אלה היה מכיר ביניהם (מאירי ברכות נג ב, וראה שם שיש מי שמפרש שישתמש ממש ודחה). המנהג הוא להשתמש לאורה ממש על ידי שמסתכלים בצפורנים (פרקי דרבי אליעזר כ; ספר הפרדס הלכות הבדלה; מאירי שם; שבלי הלקט השלם קל, בשם רב נטרונאי; טוש"ע רצח ג), וטעמים שונים נאמרו בדבר:
צורת קיום המנהגבצורת ההסתכלות בצפורנים ישנן כמה דעות:
ונוהגים לכפות האצבעות לתוך היד, ואחר כך פושטים אותן ורואים מאחוריהן (מגן אברהם סק"ה, על פי ספר הכוונות). נר של עבודה זרהאין מברכים על נר של עבודה זרה (משנה ברכות נא ב; רמב"ם שבת כט כה; טוש"ע או"ח רצח ה) מפני שאסור בהנאה (פירוש המשניות לרמב"ם שם. וראה ערך עבודה זרה. וראה להלן: הנר; נר של נכרים), ואף ששלהבת של עבודה זרה מותרת בהנאה (ראה ערך הנ"ל), והברכה היא על השלהבת ולא על הגחלת (ראה להלן: הנר), כאן שהשלהבת קשורה בגחלת - אסורה בהנאה (רא"ש ביצה ה י. וראה ערך הנ"ל). ולפיכך אם ישראל הדליק נר מנר של עבודה זרה, מותר לברך עליו, שגחלת אין כאן, והשלהבת אין בה ממש (מגן אברהם שם סק"ח). נר חנוכהבמוצאי שבת חנוכה אין מברכים על נר חנוכה ברכת הנר (אור זרוע ב שכח, בשם ירושלמי ברכות, ולפנינו בירושלמי אינו; טוש"ע או"ח תרפא א), לפי שאסור ליהנות מאורו (ראה ערך נר חנוכה), ואין מברכים על הנר עד שיהנו מאורו (טוש"ע שם רצח ד). נר שבתוך כליאף שנהנה מן האור אינו מברך עד שיראה את השלהבת (תוספתא ברכות [ליברמן] ה לא, והובאה בגמרא שם נג ב; שו"ע או"ח רצח טו), ולכן אין מברכים על הנר העומד בקרן זוית, שאף שמשתמש לאורו אינו רואה אותו (גמרא שם נג ב). היה לו נר טמון בחיקו או בפנס – כלי שנותן בו הנר כדי שלא יכבה – (רמ"א על שו"ע או"ח רצח טו), אינו מברך, שאינו רואה אותו (שו"ע שם). ונחלקו ראשונים באופן וטעם האיסור בפנס זה:
להלכה ראוי להחמיר כדעה הראשונה ולא לברך על הנר דרך זכוכית (בן איש חי ויצא יד; ביאור הלכה שם ד"ה או. וראה בכף החיים שם ס"ק עא כתב שיש להחמיר משום ספק ברכות, ובשו"ת יביע אומר או"ח יז שהאריך בעניין ונטה לאסור בכך). משקפייםמרבני דורנו כתבו שאין צורך להסיר את המשקפיים למי שראייתו חלשה, ואדרבה כך הוא רואה יותר טוב, אלא שאם זגוגיות המשקפיים בגוון כהה, כגון משקפי שמש, טוב שיסירם כדי שיראה את גווני האור היוצאים מהשלהבת (ראה קצות השלחן צט הערה ו; מאורי אש פרק ה; שו"ת יביע אומר ד או"ח מ). סומאהסומא, נחלקו ראשונים אם מברך ברכה זו:
במוצאי יום הכפורים לדברי הכל אין הסומא מברך (בית יוסף שם, בשם ארחות חיים). הנראבוקהמצוה מן המובחר לברך על אבוקה (ראה ערכה. פסחים ח א, ושם קג ב; רמב"ם שבת כט כו; טוש"ע או"ח רצח ב) שאורה רב (משנה ברורה שם סק"ה). נר שיש לו שתי פתילות נקרא אבוקה (רמ"א בשו"ע שם. וראה ערך הנ"ל עוד על גדר אבוקה). יש אומרים שאם אין לו אבוקה צריך להדליק נר אחר לצורך הבדלה, חוץ מהנר המיוחד להאיר בבית (בית יוסף שם, בשם ארחות חיים; שו"ע שם, בשם יש מי שאומר) משום היכר, שהוא לשם מצוה (באור הגר"א שם סק"ג, על פי שבת כא ב: צריך נר אחרת כו'), אמנם אין זה אלא למצוה בעלמא, ולא לעיכובא (משנה ברורה שם סק"ז). וטוב להדר שיהיה הנר של שעוה (מגן אברהם סק"ג, בשם כוונות האר"י). כשאין לו נראם אין לו נר - יש אומרים שפושט ידו לאור הכוכבים, שהם של אש, ויסתכל בצפורניו, ויאמר ברוך מאורי האש (פרקי דרבי אליעזר כ, הובא בשבלי הלקט השלם סי' קל, ובאגור דיני שבת, ובטור או"ח רצו), ולא הובאו הדברים בפוסקים להלכה[19]. אור ששבתאין מברכים ברכת הנר אלא על אור ששבת (ברכות נב ב, במוצאי שבת: פסחים נד א, במוצאי יום הכיפורים), וישנם שני מובנים לאור ששבת: א. ששבת ממלאכת עבירה; ב. שהיה במציאות בעולם בשעת השביתה. בין במוצאי שבת ובין במוצאי יום הכפורים אין מברכים אלא על אור ששבת ממלאכת עבירה, אבל אם הדליק נכרי את הנר בשבת, אין מברכים עליו, הואיל ונעבדה בו עבירה (ברכות שם, ורש"י ד"ה משום ושם נג א; טוש"ע או"ח רצח ה), ואף שלנכרי מותר להדליק הנר, מכל מקום כיון שאם היה מדליקו ישראל היה עובר הרי זה נקרא שלא שבת ממלאכת עבירה (שו"ת הרא"ש כב ה; טוש"ע שם). נר של נכריםאין מברכים על נר של נכרים (משנה ברכות נא ב; רמב"ם שבת כט כה), והובא בראשונים שני טעמים לדבר:
נכרי או ישראל שהדליקו זה מזהגוי שהדליק נר מישראל במוצאי שבת משחשכה, מברכים עליו, שהרי זה נר ששבת ממלאכת עבירה, וכן ישראל שהדליק מגוי במוצאי שבת מברכים עליו, ואף שעיקר הנר לא שבת מעבירה, מכל מקום כשהישראל מברך - על תוספת של היתר הוא מברך (ברכות נג א; רמב"ם שבת כט כו; טוש"ע או"ח רצח ו. וראה לעיל: במוצאי יום הכיפורים; אור שכבר דלק, שבמוצאי יום הכיפורים אין מברכים עליו). נכרי שהדליק מנכרינכרי שהדליק במוצאי שבת מנכרי שהדליק בשבת, אין מברכים עליו, ואף שמצד הדין היה מותר לברך אפילו על נר שלא שבת באופן ששהה קצת משחשכה, שכשמברך על תוספת של היתר הוא מברך, גזרו שמא יבוא לברך עליו סמוך לחשכה מיד, שעדיין האור כולו של איסור הוא, ולא ניתוסף עליו של היתר, ומטעם זה גזרו אף בנר של נכרי שהדליק מנכרי, שמא יברך על של נכרי ראשון ובסמוך לחשכה מיד (ברכות נג א; רמב"ם שבת כט כו; טוש"ע או"ח רצח ו). ואין זו גזרה-לגזרה (ראה ערכו), שכולה גזרה אחת היא, שגזרו חכמים על כל אש נכרי שביד נכרי (תוספות שם ד"ה גזירה), אבל כשיד ישראל באמצע, לא גזרו, שישראל בגוי אינו מתחלף (שו"ע הרב שם ט). כשעבר ובירךעבר ובירך על נר שהדליק נכרי מנכרי - יצא, כיון שאין האיסור אלא משום גזרה (מגן אברהם רצח ס"ק יא), והוא הדין כשבירך על הנר שהודלק בשבת לאחר שניתוסף בו אור של היתר, שאף הוא אינו אלא משום גזירה שמא יברך עליו סמוך לחשכה מיד שאז האור כולו של איסור (שו"ע הרב שם יא[22]), אבל אם בירך עליו סמוך לחשכה מיד, שעדיין לא ניתוסף בו אור של היתר, אף בדיעבד לא יצא (מגן אברהם שם סק"ו). המהלך וראה אורהיה מהלך חוץ לכרך וראה אור, אם רוב העיר של גוים אינו מברך, ואם רוב ישראל מברך (ברכות נג א; רמב"ם שבת כט כו; טוש"ע או"ח רצח ז), ובתנאי שיכול להשתמש לאורו (מגיד משנה שם; מגן אברהם ס"ק יב). ואף אם העיר היא מחצה על מחצה - מברך (גמרא שם; טוש"ע שם[23]), שספק-ספיקא (ראה ערכו) הוא: ספק שמא האור של ישראל, ואפילו אם הוא של נכרי ספק שמא לא הודלק בשבת (שיטה מקובצת שם ד"ה היה; מאירי שם[24]). בירושלמי אמרו שאפילו מבוי שכולו של גוים, וישראל אחד דר בתוכו, ויצא משם האור, מברכים עליו משום אותו ישראל (ירושלמי שם ח ו[25]). תינוק ואבוקה בידוהיה מהלך חוץ לכרך, וראה סמוך לשקיעת החמה תינוק ואבוקה בידו, בודק אחריו: אם ישראל הוא – מברך; ואם נכרי הוא - אינו מברך, אבל אם הוא גדול, אין צריך לבדוק אחריו, שודאי נכרי הוא, שישראל לא היה ממהר סמוך לחשכה מיד לאחוז אור בידו (ברכות נג א, ורש"י ד"ה גדול. וראה במאור לט א ד"ה הא, ובמלחמות שם ד"ה כתוב שכן הלכה ,אלא שאינו מצוי, וראה מגן אברהם רצח ס"ק יג). נר שהודלק לחיה או לחולהנר שהודלק בשבת או ביום הכפורים לחיה ולחולה, כיון שלא הודלק בעבירה, מברכים עליו (ברכות נג א, ורש"י פסחים נד א ד"ה באור; רמב"ם שבת כט כז; טוש"ע או"ח רצח ה, ושם תרכד ה), אמנם אם אין בהם סכנה, דוקא כשהודלק על ידי נכרי, אך אם יש בהם סכנה, אף שהודלק על ידי ישראל (מגן אברהם שם סק"ז. וראה משנה ברורה שם ס"ק טז). נר שלא נעשה כדי להאיראין מברכים אלא על נר שעשוי להאיר, ולא שנעשה לשם דבר אחר, ולכן אין מברכים על נר של מתים (משנה ברכות נא ב; רמב"ם שבת כט כ; טוש"ע או"ח רצח יב), שלא נעשה להאיר אלא לכבודו של מת (גמרא שם נג א, ורש"י ד"ה נר; שו"ע שם); אבל כשהדליקו את הנר להאיר למלווים את המת - מברכים עליו, ולפיכך כל מת שהוא חשוב שאילו היו מוציאים אותו לקבורה ביום היו גם כן מוליכים לפניו נר, אין מברכים עליו כשהוציאוהו לקבורה במוצאי שבת (גמרא שם, ורש"י ד"ה כל; טוש"ע שם), שלכבוד נעשה ולא להאיר (רש"י שם[26]). ויש אומרים שאפילו כשנעשה גם לכבוד וגם להאיר אין מברכים (תלמידי רבינו יונה שם לט ב ד"ה כל; רא"ש שם ח ג; שו"ע הרב שם יח. וראה באור הלכה על המשנה ברורה שם). ואם המת אינו חשוב כל כך להוציא לפניו נר ביום אלא בלילה - מברכים עליו, שנר זה עומד להאיר (גמרא שם, ורש"י ד"ה וכל). יש מי שכתב שלירושלמי דוקא כשהנר נתון למעלה ממיטתו של המת וקבוע שם אין מברכים עליו, שלכבוד המת הוא נתון, אבל כשנתון לפני מיטתו כשמוליכים לקוברו - מברכים, שלכבוד החיים הוא נתון (פירוש הר"ש סירליאו לירושלמי ח ו[27]). נר של בית הכנסתבנר של בית הכנסת ושל בית המדרש נחלקו הדעות:
כשיש שם שמש ("חזן") שאוכל שם - מברכים עליו, שעשוי להאיר לאכילתו, והוא שלא תהא לבנה זורחת שם, שאם יש לבנה אין השמש צריך לאור הנר, ולא נעשה אלא לכבוד (גמרא שם ורש"י; רמב"ם שם, וראה מעדני יום טוב שם; טוש"ע שם). כתבו ראשונים שבזמן הזה אין מברכים כלל על נר זה, כיון שרגילים להדליקו לכבוד בית הכנסת אפילו ביום (רא"ש שם ח ג), והכוונה לאותם הנרות שדולקים לפני העמוד, שהם עשויים רק לכבוד, אבל אותם העשויים להאיר למתפללים, מברכים עליהם (משנה ברורה שם סק"ל, בשם אחרונים). נר של יום הזכרוןעל נר של יום הזכרון ("יארצייט") אין מברכים, שאינו עשוי להאיר, רק לזכר נשמת המת (משנה ברורה רצח סק"ל). הרואה אורהיה מהלך חוץ לכרך וראה אור, אם עבה כפי הכבשן מברך עליו, שהאור בריא הוא ולהשתמש לאורה נעשה, ואם לאו אינו מברך עליו, שלא נעשה אלא לבשל (ברכות נג א, ורש"י ד"ה כפי וד"ה ואם, וראה שיטה מקובצת שם ד"ה היה). על גחליםגחלים לוחשות מברכים עליהם, עוממות אין מברכים עליהם (ברכות נג ב; רמב"ם שבת כט כו; טוש"ע או"ח רצח ט), לוחשות הם כל שאילו מכנים קיסם ביניהם הוא נדלק מאליו (גמרא שם; רמב"ם וטוש"ע שם). ובתנאי שגחלים אלו עשויים להאיר (רא"ש שם ח ג; טוש"ע שם), היינו או שמאירים או שהודלקו לאורה ונעשו גחלים (מאירי שם). ויש מהראשונים סוברים שאף אם לא נעשו להאיר מברכים עליהם, שאין אנו ממעטים אלא נר העשוי לכבוד בלבד, אבל כל שעשוי להנאת אדם, כגון לבשל ולהתחמם בו ודרך תשמישו בכך, מברכים עליו (שיטה מקובצת שם ד"ה והא, בשם הראב"ד; הלכות הרא"ה שם; מאירי בשם יש אומרים). על אור החשמלמחברי זמננו דנו על אור החשמל (ראה ערכו), אם מברכים עליו ברכת הנר במוצאי שבת:
אף לדעת המתירים היינו רק בנורת ליבון שקופה, אך אם מצופה בזכוכית לבנה או בשאר צבעים שאין השלהבת ניכרת בה, וכן בנורת פלורסנט שאין בה חוט לוהט ושלהבת כלל - אין לברך עליהם כלל (יביע אומר ומאורי אש שם. וראה בהרחבה בענין זה בערך חשמל). הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
