טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
למטבל ביומא דתמניא, משום אריותא – אריה
"... ואף רב הדר ביה, דאמר רבי חייא בר אשי אמר רב: נדה, בין בזמנה בין שלא בזמנה אינה טובלת אלא בלילה, משום סרך בתה. אתקין רב אידי בנרש למטבל ביומא דתמניא, משום אריותא" (נדה סז ע"ב).
פירוש: ומוסרים כי אף רב הדר ביה [חזר בו], מהוראתו זו. שכן אמר רבי חייא בר אשי, אמר רב: נדה, בין בזמנה בין שלא בזמנה אינה טובלת אלא בלילה, וטעם הדבר: משום סרך בתה. ואולם מסופר על חכמים שונים שהתקינו לטבול ביום השמיני, ומפני טעמים שונים. אתקין [התקין] רב אידי בעיר נרש למטבל ביומא דתמניא [לטבול ביום השמיני] משום אריותא [אריות] ששוטטו בלילות באיזור זה, והיו פוגעים בנשים הטובלות בלילה. רב אחא בר יעקב התקין בעיר פפוניא לטבול ביום ולא בלילה, משום גנבי [גנבים] הגונבים בלילות, שהיו אלה מנצלים את זמן היעדרה של האשה הטובלת בלילה וגונבים מביתה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: אריה אסייני שם באנגלית: Lion שם מדעי: Panthera leo persica
שמות נרדפים במקורות: לביא, שחל, ליש, כפיר, גורייתא, לביאה (נקבה).
נושא מרכזי: הסכנה הנשקפת לאדם מהאריה
לנושאים נוספים העוסקים באריה - הקש\י כאן.
אריה ושמותיו הנרדפים מופיע במקרא 166 פעמים. מספר זה עולה פי כמה על שמות טורפים אחרים. שמו של האריה מופיע פעמים רבות גם בספרות חז"ל. האריה הוא אחד מארבעת החתולים הגדולים בסוג פנתר השייך למשפחת החתוליים. הוא שני בגדלו לטיגריס וקטנים ממנו היגואר והנמר. גדלו של אריה זכר יכול לעלות על 250 ק"ג. האריות נחשבים בכל תחום תפוצתם כטורפים שבדרך כלל לא מתקיפים בני אדם אך קיימות עדויות מתועדות על אריות מסויימים שהתמחו בטריפת בני אדם. לדוגמה, בעקבות בצורת קשה בהודו בתחילת המאה החלו אריות תוקפים את תושבי המקום. אנשים ואירגוני שמירת טבע מנסים בדרך כלל (ואולי בצדק) לתת סיבות ספציפיות לכך שאריה מסויים הפך להיות טורף אדם על מנת להסיר את האשם מהמין כולו. האריות תוקפים עדרי מקנה וצאן במקומות שתחום מחייתם גובל בשטחי מרעה. אריות חיו בא"י והיו חלק מהנוף כפי שאנו לומדים מאיזכורים רבים במקרא ובספרות חז"ל והיוו גורם מאיים על האדם. בעקבות הצטמצמות השטחים הפתוחים והתפתחות כלי הנשק ושיטות צייד יעילות הלכו וקטנו אוכלוסיות האריות ובמיוחד האריה האסייני עד להכחדה מוחלטת ברוב תחומי התפוצה. אריות שרדו בשמורות ובגני חיות. בארץ ישראל נכחדו האריות האחרונים במאה ה – 12 בעת מסעי הצלב.
בכמה סוגיות מספרת הגמרא על אנשים שנטרפו על ידי אריות. בגמרא בברכות (נג ע"ב) אנו מוצאים: "הנהו תרי תלמידי, חד עביד בשוגג כבית שמאי ואשכח ארנקא דדהבא, וחד עביד במזיד כבית הלל ואכליה אריא"(1). במסכת מכות (יא ע"א) מסופר: "כי הא דההוא גברא דאכליה אריא ברחוק תלתא פרסי מיניה דרבי יהושע בן לוי, ולא אישתעי אליהו בהדיה תלתא יומי"(2). מקרה נוסף מופיע במסכת עבודה זרה (כו ע"א): "... והוה בהו חד גירדנא דלא אתא לשרויה שמתיה, אכליה אריא. היינו דאמרי אינשי גירדנא דלא טייזן שתא בציר משני"(3). בסוגייתנו אנו לומדים על תוצאה הלכתית הנובעת מסכנת טריפה על ידי אריה והיא היתר טבילה ביום. מסכנה זו נובעת הלכה נוספת והיא האיסור למכור לגוי חיות טרף ובהן אריה: "אין מוכרין להם דובין ואריות וכל דבר שיש בו נזק לרבים וכו'" (עבודה זרה, פ"א מ"ז). לא מפתיע שהתנהגות זו של האריה אף התקבלה כסוג של קללה: "אבא שאול אומר: אף המקללת יולדיו בפניו. אמר רב יהודה אמר שמואל: במקללת יולידיו בפני מולידיו, וסימניך: אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. אמר רבה: דאמרה ליה ניכליה אריא לסבא באפי בריה"(4) (כתובות, עב ע"ב). תאורים אלו עולים בקנה אחד עם הידוע לנו על התנהגותו של האריה ותפוצתו בארץ ישראל ובבל בתקופה זו (ראשית המאה השלישית).
בצד התייחסותם של חכמים לאריה כבעל חיים טורף הם ציינו שהסכנה הנשקפת ממנו איננה מוחלטת. במסכת סנהדרין (עז ע"א) נאמר: "ואמר רבא: כפתו לפני ארי פטור, לפני יתושין חייב. רב אשי אמר: אפילו לפני יתושין נמי פטור, הני אזלי והני אתו" (להסבר מהות ההבדל בין אריה ויתושים ראו במאמר "כפתו לפני הארי פטור"). מקור נוסף המעיד על קביעה זו הוא הגמרא ביבמות (קכא ע"א): "תנו רבנן: נפל לגוב אריות אין מעידין עליו, לחפורה מלאה נחשים ועקרבים מעידין עליו; רבי יהודה בן בתירא אומר: אף לחפורה מלאה נחשים ועקרבים אין מעידין עליו, חיישינן שמא חבר הוא. ותנא קמא? אגב איצצא מזקי ליה"(5). הסיבה שבגללה אין מעידים על מותו של אדם שנפל לגוב אריות אינה מפורשת בברייתא אך היא מופיעה ברש"י (ברכות, לג ע"א): "אין מעידין עליו - לומר לאשתו: מת בעליך, להתירה לינשא, פעמים שאין האריות רעבים ואין אוכלין אותו". בדומה לרש"י פירש גם הר"י (יבמות, קכא ע"ב): "אין מזכירין מעשה נסים - תימה לר"י והא קאמר לעיל נפל לגוב אריות אין מעידים עליו וכן מים שאין להם סוף. ויש לומר דאינו ממש מעשה נסים אלא יש לתלות שאינם רעבים וכו'"(6). להצעה שאריות הורגים רק לצורך אכילה יש בסיס עובדתי המתבטא בהתנהגות טרפם ובעיקר מעלי גרה שונים. תופעה מפורסמת מאד היא התנהגותם השלווה של מעלי הגרה הרועים בסמוך ללהקת אריות לאחר שהללו סיימו סעודה דשנה. התנהגות הטורפים השבעים כוללת בתוכה מרכיבים שונים וביניהם אותות המפורשים באופן אינסטינקטיבי על ידי מעלי הגרה כ"צפירת הרגעה".
העובדה שהסכנה מהאריה איננה מוחלטת מעצימה את התאורים המייחסים ארועי טריפה לעונש על חטא מסויים. למשל בספור המובא במסכת מכות על האדם שנטרף בשכנותו של רבי יהושע בן לוי. מחד גיסא מאורע כזה אכן עלול היה להתרחש ומאידך גיסא בהיותו יוצא דופן הוא סימל באופן מובהק את העונש על החטא המסוים. התרחשותה של הטריפה בשכנות רבי יהושע בן לוי העידה באופן ברור על פגם רוחני ספציפי בקרב ההנהגה. קשר בין סכנת טריפה והמצב הרוחני של האדם מובא בגמרא במסכת שבת (קנא ע"ב): "אמר רב פפא: נקיטינן, אריה אבי תרי לא נפיל. הא קא חזינן דנפיל? ההוא כדרמי בר אבא, דאמר רמי בר אבא: אין חיה שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה; שנאמר אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו"(7). טריפה כעונש עקיף על חטא מופיעה גם במסכת שבת (קי ע"א): "ההוא בר קשא דפומבדיתא דטרקיה חיויא. הוה תליסר חמרי חיורתא בפומבדיתא, קרעינהו לכולהו ואישתכחו טריפה. הואי חדא בההוא גיסא דפומבדיתא, עד דאזלי מייתי לה אכלה אריה. אמר להו אביי: דילמא חיויא דרבנן טרקיה, דלית ליה אסותא, דכתיב ופרץ גדר ישכנו נחש" (8). החמור הלבן האחרון שנותר והיה עשוי לשמש כתרופה להכשת הנחש נטרף גם הוא, בגלל חטאו של אותו פקיד.
בניגוד לעונש הטריפה על ידי אריות עומדים סיפורי הצלתם של אלו הראויים לכך: "... והא ההוא גברא דהוה קא אזיל בעבר ימינא, נפל עליה אריא, אתעביד ליה ניסא ואיתצל מיניה; אתא לקמיה דרבא, ואמר ליה: כל אימת דמטית להתם בריך ברוך שעשה לי נס במקום הזה"(9) (ברכות, נד ע"א). ניסים מסוג אחר הם כאשר האריה אמנם טורף אך מסייע בכך לאדם: "... כי הא, דרבי עקיבא דהוה קאזיל באורחא, מטא לההיא מתא, בעא אושפיזא לא יהבי ליה. אמר: כל דעביד רחמנא לטב. אזל ובת בדברא, והוה בהדיה תרנגולא וחמרא ושרגא. אתא זיקא כבייה לשרגא, אתא שונרא אכליה לתרנגולא, אתא אריה אכלא לחמרא. אמר: כל דעביד רחמנא לטב" (10) (ברכות, ס ע"ב). בגמרא בשבת (קיט ע"ב) אנו מוצאים ספור על אריה שסייע לדבר מצווה: "רבי אבהו הוה עבדין ליה באפוקי שבתא עיגלא תילתא הוה אכיל מיניה כולייתא. כי גדל אבימי בריה אמר ליה למה לך לאפסודי כולי האי נשבוק כולייתא ממעלי שבתא, שבקוהו ואתא אריא אכליה" (11).
 |
|
 |
|
תמונה 1. אריה מתוך פסיפס המזלות בחמת טבריה (337-286 לספה"נ) |
|
תמונה 2. אריה טורף צבי - מתוך פסיפס בבית המרחץ בארמון הישאם ליד יריחו (חרב בשנת 747). |
(1) פירוש: מסופר: הנהו תרי תלמידי [אותם שני תלמידים], חד עביד [אחד מהם עשה], כלומר, שכח לברך בשוגג, ונהג כבית שמאי ואשכח ארנקא דדהבא [וחזר ומצא ארנק זהב] וחד עביד [אחד מהם עשה] כן במזיד כבית הלל, ואכליה אריא [ואכל אותו אריה].
(2) פירוש: כי הא דההוא גברא דאכליה אריא ברחוק תלתא פרסי מיניה [כמו מעשה זה שאדם אחד שאכל אותו אריה במרחק שלש פרסות ממנו ממקומו של ר' יהושע בן לוי], ולא אישתעי [שוחח] אליהו הנביא בהדיה תלתא יומי [אתו שלושה ימים], שהקפיד עליו על אדם שנהרג בסביבתו, משום שלא התפלל שלא יארע דבר כגון זה במקומו.
(3) פירוש: ... וַהֲוָה בְּהוּ חַד גִּירְדָּנָא דְּלָא אֲתָא לְשַׁרוּיֵּהּ שַׁמְתֵּיהּ [והיה בהם אורג אחד שלא בא להתיר את נידויו], ואותו אורג אֲכַלֵיהּ אַרְיָא [אכל אותו אריה]. ומעירים: הַיְינוּ דְּאָמְרִי אֱינָשֵׁי [זהו שאומרים בני אדם] בפתגם מקובל: גִּירְדָּנָא דְּלָא טַיְיזָן [אורג שאינו ביישן], ומחציף פנים, שַׁתָּא בְּצִיר מִשְּׁנֵי [שנה נגרעת משנותיו].
(4) פירוש: שנינו במשנה, אבא שאול אומר: אף המקללת יולדיו בפניו נחשבת כעוברת על דת יהודית. אמר רב יהודה אמר שמואל: לא דווקא בפני הבעל ממש, אלא אף במקללת יולידיו בפני מולידיו, שמקללת את הורי הבעל בפני ילדיו, שאף על פי שאינם אלא בני בנים, מכל מקום יש בכך בזיון. וסימניך "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי", (ללמדנו שבני בנים הריהם כבנים והרי זה כמקללת בפניו ממש). אמר רבה: כגון דאמרה ליה [שאומרת לו]: ניכליה אריא לסבא [שיאכל אריה את הסב], באפי בריה [בפני בנו] של בעלה.
(5) פירוש: תָּנוּ רַבָּנַן [שנו חכמים]: נָפַל אדם לְתוך גּוֹב אֲרָיוֹת אֵין מְעִידִין עָלָיו שמת, שמא לא הרגוהו האריות. נפל לַחֲפוּרָה (בור) מְלֵאָה נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים מְעִידִין עָלָיו, שלא ייתכן שלא נשכוהו ועקצוהו למוות. ר' יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר: אַף לַחֲפוּרָה מְלֵאָה נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים אֵין מְעִידִין עָלָיו, כי חָיְישִׁינַן [חוששים אנו] שֶׁמָּא חַבָּר הוּא, שיודע קסם או תחבולה לגרום שלא יזיקוהו השרצים. וְהתַּנָּא קַמָּא [הראשון] סבור שאין חוששים לכך, כי אַגַּב אִיצְצָא [הדוחק] שהוא נופל עליהם מַזְקֵי לֵיהּ [יזיקו לו] גם אם כרגיל יכול להשתלט עליהם.
(6) בניגוד לפירוש הריאלי של רש"י והר"י הרי שמהירושלמי (וילנא, יבמות, פט"ז) משתמע שהאריה מסוכן כנחשים ועקרבים והסיבה לכך שאין מעידים על אדם שנפל לגוב אריות היא משום שאולי נעשה לו נס כדניאל. ראו עוד בערוך לנר (יבמות, שם).
(7) פירוש: אמר רב פפא, נקיטינן [מוחזק בידינו]: אריה אבי תרי [על שני אנשים] לא נפיל [אינו מתנפל]. ומקשים: הא קא חזינן דנפיל [והרי רואים אנו שהוא מתנפל] ומשיבים: את המאמר ההוא שהביא רב פפא יש להסביר כדבר זה שאמר רמי בר אבא: אין חיה שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה, שנאמר: "ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו". אבל על בני אדם שיש להם דמות רוחנית של אדם, אין חיה מתנפלת.
(8) פירוש: ההוא בר קשא [פקיד אחד יהודי] בפומבדיתא דטרקיה חיויא [שהכישו נחש], הוה תליסר חמרי חיורתא [היו שלוש עשרה אתונות לבנות] בפומבדיתא, קרעינהו לכולהו (לצורך רפואה), ואישתכחו [קרעו את כולן, ונמצאו] טריפה. הואי חדא בההוא גיסא [היתה עוד אחת בצד אחר] של פומבדיתא ועד דאזלי מייתי לה [שהלכו להביא אותה] אכלה אריה. אמר להו [להם] אביי: כיון שאירעו בו מקרים אלה דילמא חיויא דרבנן טרקיה, דלית ליה אסותא [שמא נחש של חכמים נשכו, ואין לו רפואה], דכתיב [שכן נאמר]: "חופר גומץ בו יפול ופרץ גדר ישכנו נחש" כלומר, שמא פרץ גדר גזירת חכמים וכעונש על כך נשכו הנחש, ולנשיכה זו לא תימצא תרופה.
(9) פירוש: והא ההוא גברא דהוה קא אזיל [והרי אותו אדם שהיה הולך] בעבר ימינא [בצד ימין] של נהר פרת, נפל עליה אריא, אתעביד ליה ניסא, ואיתצל מיניה [והתנפל עליו אריה, נעשה לו נס וניצל ממנו], אתא לקמיה [בא לפני] רבא. אמר ליה [לו] רבא: כל אימת [זמן] דמטית להתם בריך [שתבוא לשם לאותו מקום שאירע בו הנס, ברך] "ברוך שעשה לי נס במקום הזה".
(10) פירוש: ומסופר: כי הא [כמו מעשה זה] שהיה בר' עקיבא דהוה קאזיל באורחא [שהיה הולך בדרך]. מטא לההיא מתא, בעא אושפיזא [הגיע לעיר אחת, ביקש מלון] ולא יהבי ליה [נתנו לו]. אמר: "כל מה דעביד רחמנא לטב" [כל מה שעושה ה' לטובה עושה]. אזל ובת בדברא, והוה בהדיה תרנגולא וחמרא ושרגא [הלך ולן בשדה, והיו עמו תרנגול וחמור ונר]. אתא זיקא כבייה לשרגא [באה רוח וכבתה את הנר]. אתא שונרא אכליה לתרנגולא [בא חתול ואכל את התרנגול]. אתא [בא] אריה אכליה לחמרא [ואכל את החמור]. אמר: "כל מה דעביד רחמנא לטב" [שעושה הקדוש ברוך הוא לטובה עושה]. ביה בליליא אתא גייסא, שבייה למתא [בו בלילה בא גייס, ושבה את העיר], והתברר שר' עקיבא שלא היה בעיר, ולא היה עמו לא נר דולק ולא תרנגול או חמור שיקימו רעש הוא לבדו ניצל מהגייס.
(11) פירוש: רבי אבהו הוה עבדין ליה באפוקי שבתא עיגלא תילתא, הוה אכיל מיניה כולייתא [רבי אבהו היו עושים לו במוצאי שבת עגל משולש והיה אוכל ממנו כליה אחת]. כי [כאשר] גדל אבימי בריה [בנו] אמר ליה [לו] אבימי לאביו: למה לך לאפסודי כולי האי [להפסיד כל כך], נשבוק כולייתא ממעלי שבתא [נניח כליה מערב שבת] ולא יצטרכו לשחוט עגל שלם רק לצורך זה. ואכן שבקוהו ואתא אריא אכליה [הניחוהו לעגל זה ולא שחטוהו ובא אריה ואכלו], ללמד שאין לו לאדם לקמץ בדבר שהוא לכבוד השבת.
רשימת מקורות:
מ. דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 186-187).
ז. עמר, הארבה במסורת ישראל, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, עמ' 109-112.
לעיון נוסף:
בפורטל "הדף היומי":
מהו הקומץ ומדוע איננו משביע דווקא ארי? - "אין הקומץ משביע את הארי" (ברכות, ג ע"ב).
האם האריה הוא "מלך החיות"? - "מלך שבחיות ארי, מלך שבבהמות שור" (חגיגה, יג ע"ב).
מדוע נפילה לבור עם נחשים או עקרבים מסוכנת מנפילה לבור אריות? - "נפל לגוב אריות אין מעידין עליו" (יבמות, קכא, ע"א).
א. האריות – תאור כללי ב. מעמד אריות מאולפים - "האדם הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והנחש הרי אלו מועדין" (בבא קמא, טו ע"ב).
מאפייני הטורפים - "הזאב והארי הדוב והנמר והברדלס" (בבא קמא, טו ע"ב)
במה שונה דרך התזונה של האריה מטורפים אחרים? - "ארי ברשות הרבים, דרס ואכל פטור" (בבא קמא, טז ע"ב).
הסכנה המיוחדת בארי ודוב - "גם את הארי גם הדוב הכה עבדך" (בבא מציעא, קו ע"א).
מדוע נבחר דווקא האריה כדוגמא לסילוק נזק? - "האי מבריח ארי מנכסי חברו הוא" (בבא בתרא, נג ע"א)
מדוע נבחר האריה לבטא את הקשר בין הקב"ה לישראל? – "מי מטיל כסותו בין לביא ללביאה" (סנהדרין, קו ע"א).
הדמיון בין ההיכל ומבנה האריה – "צר מאחוריו ורחב מלפניו, ודומה לארי" (מידות, לז ע"א).
תודה לרב אבישי מגנצא על עזרתו בכתיבת מאמר זה.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
.JPG)
.jpg)