טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

גם את הארי גם הדוב הכה עבדך – דוב ואריה

"מתיב רב ששת: רועה שהיה רועה והניח עדרו ובא לעיר, ובא זאב וטרף, ובא ארי ודרס אין אומרים: אילו היה שם היה מציל, אלא אומדין אותו; אם יכול להציל חייב, ואם לאו פטור. ואמאי? נימא ליה: אי הוית התם הוה מקיים בי גם את הארי גם הדוב הכה עבדך! משום דאמר ליה: אי הוית חזית לאיתרחושי לך ניסא הוה איתרחיש לך ניסא כרבי חנינא בן דוסא, דמתיין עיזי דובי בקרנייהו. ונימא ליה: נהי דלניסא רבה לא הוה חזינא, לניסא זוטא חזינא, קשיא" (בבא מציעא, קו ע"א).

פירוש: מְתִיב [מקשה על כך] רַב שֵׁשֶׁת ממה ששנינו: רוֹעֶה שֶׁהָיָה רוֹעֶה בהמות של אחרים וְהִנִּיחַ עֶדְרוֹ וּבָא לָעִיר, וּבינתים בָּא זְאֵב וְטָרַף, וּבָא אֲרִי וְדָרַס אֵין אוֹמְרִים: אִילּוּ הָיָה שָׁם הָיָה מַצִּיל, אֶלָּא אוֹמְדִין אוֹתוֹ; אִם יָכוֹל היה לְהַצִּיל מחיה רעה זו חַיָּיב, וְאִם לָאו [לא] היה בכוחו להציל פָּטוּר. ולפי שיטתך זו, וְאַמַּאי [ומדוע]? נֵימָא לֵיהּ [שיאמר לו] בעל הבהמות: אִי הָוֵית הָתָם הֲוָה מִקַּיֵּים [אילו היית שם היה מתקיים] בִּי מה שנאמר: "גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם אֶת הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ" (שמואל א' יז, לו)! ומשיבים: מִשּׁוּם דְּאָמַר לֵיהּ [שיכול לומר לו] הרועה לבעל הבהמות: אִי הָוֵית חֲזֵית לְאִיתְרַחוּשֵׁי [אם היית ראוי שיתרחש] לְךָ נִיסָא [נס] הֲוָה אִיתְרְחֵישׁ [היה מתרחש] לְךָ נִיסָא [נס] כְּמו שאירע לר' חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא דְּמַתְיָין עִיזֵּי דּוּבֵּי בְּקַרְנַיְיהוּ [שהביאו העיזים דובים בקרניהן] בלא כל צורך של סיוע מצד הרועה. ושואלים: וְנֵימָא לֵיהּ [ושיאמר לו] בעל הבהמות לרועה: נְהִי דִּלְנִיסָא רַבָּה [אם אמנם שלנס גדול] לֹא הֲוָה חָזֵינָא [הייתי ראוי], מכל מקום לְנִיסָא זוּטָא [לנס קטן] חָזֵינָא [אני ראוי], ומשיבים: אכן קַשְׁיָא [קשה] הדבר (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: דוב חום סורי   שם באנגלית: Syrian brown bear   שם מדעי: Ursus arctos syriacus

שם עברי: אריה אסייני   שם באנגלית: Lion   שם מדעי: Panthera leo persica


נושא מרכזי: הסכנה המיוחדת בארי ובדוב.

לנושאים נוספים העוסקים באריה - הקש\י כאן.

הדובים והאריות הם חלק מקבוצת בעלי חיים מסוכנים שנמנתה בכמה מקומות בש"ס: "משנה: חמשה תמין וחמשה מועדין ... ושור המועד ושור המזיק ברשות הניזק, והאדם, הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והנחש, הרי אלו מועדין וכו'" (בבא קמא, טו ע"ב). בהקשרים נוספים אנו מוצאים: "הארי הדוב והנמר והברדלס והנחש הרי אלו אונס וכו'" (בבא מציעא, צג ע"ב). "הזאב והארי הדוב והנמר והברדלס והנחש מיתתן בעשרים ושלשה, רבי אליעזר אומר: כל הקודם להורגן זכה וכו'" (סנהדרין ב ע"א).

בסוגיה במסכת עבודה זרה (טז ע"א) אנו מוצאים שהדובים והאריות הוזכרו כמסוכנים בנפרד משאר המינים: "אין מוכרין להם דובין ואריות וכל דבר שיש בו נזק לרבים" (עבודה זרה, טז ע"א). האיסור המיוחד על מכירת האריה והדוב נובע אולי מכך שהם היו בעלי החיים שהירבו לאלפם בהשוואה למינים האחרים ולכן הסכנה שהם ימכרו שכיחה יותר. ייתכן גם שצמד מינים אלו מסוכן לאדם יותר משאר המינים. הנצחון על האריה והדוב, היווה הוכחה לגבורתו של דוד "גם את הארי וגם את הדב הכה עבדך" (שמואל א', יז ל"ז). בהמשך דבריו אומר דוד: "ה' אשר הצלני מיד הארי ומיד הדב הוא יצילני מיד הפלשתי הזה" (שמואל א', יז ל"ז). קיימת הקבלה בין הדוב והאריה ובינם לבין הבהמות הגדולות ביותר שטורפים אלו סכנו עד לאחרית הימים: "ופרה ודב תרעינה יחדיו ירבצו ילדיהן ואריה כבקר יאכל תבן" (ישעיהו, יא ז'). על הסכנה המיוחדת באריה והדוב ניתן ללמוד מדבריהם של לולינוס ופפוס אל טוריינוס שרצה להורגם: "... ואנו נתחייבנו כליה למקום, ואם אין אתה הורגנו, הרבה הורגים יש לו למקום, והרבה דובין ואריות יש לו למקום בעולמו, שפוגעין בנו והורגין אותנו. אלא לא מסרנו הקדוש ברוך הוא בידך, אלא שעתיד ליפרע דמינו מידך" (תענית, יח ע"ב). הצעה זאת לאיסור המיוחד על מכירת אריות ודובים לנוכרי נראית סבירה לאור כך שרמת הסכנה בזאבים, נמרים וברדלסים נמוכה יחסית.

מקורו הקדום של איזכור צמד בעלי החיים הזה כמסוכנים במיוחד הוא בדברי עמוס: "כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדב, ובא הבית וסמך ידו על הקיר, ונשכו הנחש" (עמוס, ה' י"ט). על בסיס פסוק זה נאמרו דברי הגמ' בסנהדרין (צ"ח ע"ב): "כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדוב ובא הבית וסמך ידו אל הקיר ונשכו נחש. בא ואראך דוגמתו בעולם הזה: בזמן שאדם יוצא לשדה ופגע בו סנטר, דומה כמי שפגע בו ארי, נכנס לעיר פגע בו גבאי, דומה כמי שפגעו דוב, נכנס לביתו ומצא בניו ובנותיו מוטלין ברעב, דומה כמי שנשכו נחש וכו'". הנחש לא נאסר למכירה יחד עם הארי והדוב משום שהוא לא ניתן לאילוף (אין הוא בן תרבות) ולכן אין מוכרים אותו. "... והאדם הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והנחש הרי אלו מועדין, רבי אלעזר אומר: בזמן שהן בני תרבות אינן מועדין והנחש מועד לעולם" (בבא קמא טו ע"ב). 

דוב סורי        צילם בגן חיות: אלי גרינברג
 

צילם:  yaaaay

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.