טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
ארי ברשות הרבים, דרס ואכל פטור – אריה
"אמר שמואל: ארי ברשות הרבים, דרס ואכל פטור, טרף ואכל חייב; דרס ואכל פטור, כיון דאורחיה למידרס הוה ליה כמו שאכלה פירות וירקות, דהוה ליה שן ברשות הרבים ופטור, טרף לאו אורחיה הוא. למימרא, דטריפה לאו אורחיה הוא, והכתיב: אריה טורף בדי גורותיו! בשביל גורותיו. ומחנק ללבאותיו! בשביל לבאותיו. וימלא טרף חוריו! בשביל חוריו. ומעונותיו טריפה! בשביל מעונותיו" (בבא קמא, טז ע"ב).
שם עברי: אריה אסייני שם באנגלית: Lion שם מדעי: Panthera leo persica
שמות נרדפים במקורות: לביא, שחל, ליש, כפיר, גורייתא, לביאה (נקבה).
נושא מרכזי: במה שונה דרך התזונה של האריה מטורפים אחרים?
לנושאים נוספים העוסקים באריה - הקש\י כאן.
מדברי שמואל כשלעצמם קשה להסיק במה שונה דריסה מטריפה ולכך נדרש רש"י: "דרס - שלא הרגה אלא מחיים אכלה פטור דאורחיה הוא ושן ברה"ר פטור. טרף - שהרגה ואכלה ... ומשני בשביל גורותיו - אורחיה להרוג ולהביא ולהצניע אבל לטרוף ולאכול הוא עצמו כי האי לאו אורחיה". משתמע שהדריסה היא פעולה שאיננה הורגת מיד את הטרף והוא נאכל כשעודו בחיים ואילו טריפה היא הריגה המקדימה את האכילה או גרירת הטרף למחבוא. על פי רש"י ההבדל בין דריסה וטריפה מצטמצם לתוצאה הנובעת משני מנגנוני טריפה שונים אלו אך ייתכן והוא רחב יותר. רוב הטורפים ממשפחת החתוליים (בעיקר המינים הגדולים כאריה, טיגריס, נמר וברדלס) משתמשים בכפות רגליהם כדי ללכוד את הטרף ולהמית אותו (לעיתים בהמשך נעזרים גם בשיניים), ורק לאחר מכן קורעים בשיניהם ("טורפים") את הגוויה. דרך זו של המתה נקראת בלשון חכמים "דריסה", ויש לה משמעות הלכתית לא רק לדיני נזיקין אלא גם לדיני טריפות (ראו במאמר "דרוסת הזאב בדקה ודרוסת ארי בגסה"). שיטת ציד זו מתבטאת ב"אכילה מחיים". לעומת זאת, בעלי חיים אחרים (כגון הזאב) משתמשים בעיקר בשיניהם לשם המתת הטרף. למרות שלעתים משנים בעלי חיים את דרכי ההמתה, בהתאמה לגודל הטרף, בדרך כלל הן קבועות ולכן בעל חיים ההורג שלא כדרכו הוא בגדר של "משונה"(1).
בנסיון לבדוק את הריאליה של דברי שמואל סרקתי את המרשתת ומצאתי כמה דוגמאות, שאינן מיועדות לבעלי "לב חלש", המתארות אריות הניזונים מטרף המגלה סימני חיים ברורים: טריפה של אנטילופה, בופלו, פיל ואפילו מקרה של קניבליזם באריות.
דרך התזונה המיוחדת של האריה מהווה סמל לנתינה לא ראויה של תרומה: "אמר רב אחא בר אדא אמר רב יהודה: כל הנותן תרומה לכהן עם הארץ כאילו נותנה לפני ארי, מה ארי ספק דורס ואוכל ספק אינו דורס ואוכל, אף כהן עם הארץ, ספק אוכלה בטהרה ספק אוכלה בטומאה. רבי יוחנן אמר: אף גורם לו מיתה, שנאמר: ומתו בו כי יחללהו" (סנהדרין צ ע"ב). הגמרא משווה בין התנהגות האכילה של האריה לבין אכילת תרומה על ידי כהן עם הארץ. על פי רש"י הדמיון הוא בכך שבשניהם קיים ספק לגבי אופן האכילה: "מה ארי ספק דורס ואוכל - ואין אנו יודעין כשנוטל בהמה מן העדר אם דעתו לדורסה ולאוכלה מיד קודם שתסריח, או לא, אלא לטרוף ולמלא (חורו) [תאותו], ולאחר זמן יאכלנה כשתסריח, והכי נמי כהן עם הארץ כשאנו נותנין לו תרומה בידו, אין אנו יודעין אם יאכלנה בטהרה או בטומאה. אי נמי: ספק דורס שארי דרכו לדרוס ולרמוס בהמה ברגליו ואוכלה כשהיא דרוסה - מנוולת, ופעמים שנותנה בחורו ואינה מנוולת" (רש"י במקום). תיקון הגרסה מ"חורו" ל"תאותו" נובע אולי מתוך כך שלמגיה היה ידוע שאין האריות חיים בחורים אלא תופסים שטחים פתוחים מוצלים שבהם הם נחים. באופן עקרוני קיים דמיון בין הפירושים והספק לגבי האריה האם הוא יאכל את טרפו מיד עם הדריסה או יגרור אותו למקום מבטחים.
הספק שהגמרא מעלה ("ספק דורס ואוכל ספק אינו דורס ואוכל"), מגלה התנהגות יוצאת דופן בין הטורפים הדורסים. הספק נובע מכך שהאריה איננו חייב להתחיל לאכול את טרפו במקום הלכידה כדוגמת הטורפים הקטנים. האריה החזק ביותר מבין הטורפים מסוגל להגן על טרפו ולמנוע את גזילתו. חוזקו גם מאפשר לו לגרור את הטרף לשאר חברי הלהקה. מתצפיות בסוואנה ניתן להסיק שחלק לא מבוטל של טרפו של האריה מגיע מגזילתו מידי ברדלסים. גם הזאבים לא מסוגלים להגן על הטרף לכן חברי הלהקה ממהרים לאוכלו ("טורפים") וכאשר יש צורך להאכיל את הצעירים הם מקיאים לפניהם את הבשר. גם הצבועים גוררים פגרים גדולים יחסית למאורה אלא שהם אינם הורגים את בעלי החיים בכוחות עצמם. בבבא מציעא (צג ע"ב) מפרש רש"י באופן הסותר לכאורה את דבריו בבבא קמא: "ארי ודרס - ארי דרכו לדרוס הבהמה במקום שמוצאה, ודרך זאב לטורפה חיה ולהוליכה במקום שהוא בטוח, ושם הורגה".
הנפק"מ בין הפירושים של הספק לגבי התנהגות האריה היא הגדרתו המדוייקת: על פי הפירוש הראשון הספק הוא האם האריה ידרוס ויאכל מטרפו מיד ("דורס ואוכל") או שבמקום לדרוס יבצע פעולה אחרת והיא "טריפה" ("אינו דורס ואוכל") ושתי פעולות אלו שונות זו מזו באופן עקרוני כפי שראינו לעיל. על פי הפירוש השני הספק הוא האם האריה ידרוס או שמא לא ידרוס ויגרור את הטרף בעודו בחיים אל חורו.
המהרש"א מפרש בשונה מרש"י וכנראה מנסה להתמודד עם שאלה הנובעת מהגמרא בבא קמא. ממהלך הגמרא עולה שאריה אמנם דורס אך גם טורף וזאת על פי הצרכים באותה עת. הוא עשוי לטרוף לצורך גוריו, לביאותיו, חורו ומעונותיו וא"כ כיצד מייחסים לו דווקא את תכונת הדריסה. לכן מפרש שההשוואה מתייחסת להתנהגות השכיחה שלו: "מה ארי ספק דורס. עיין פירש"י. והנראה הדמיון בזה שהדריסה היא עיקר מסימני טומאה כמפורש פ' אלו טריפות והאריות רובן דורסין כדאמרינן שם. ולזה אמר מה ארי ספק דורס ואוכל כו' אבל יש לילך אחר הרוב שדורסין לאכול בטומאה אף כהן עם הארץ ספק אוכלה בטהרה כו'. ורובן ודאי דאין נזהרין ואוכלין בדרך דריסה שהוא סין טומאה ואזלינן בתר רובן שלא ליתן להם" (מהרש"א חידושי אגדות, סנהדרין צ ע"ב).
ייתכן ושאלה זו היא המקור לפירוש השני בדברי רש"י. הספק איננו בין דריסה לטריפה שהרי אריה דורס ואיננו טורף לצורך עצמו (אלא רק לתלויים בו) אך קיים ספק בין אם ידרוס ויהרוג את הטרף או שישאיר אותו בחיים במעונותיו עד דריסתו ואכילתו מאוחר יותר. לפי פירוש זה אכן אריה ניזון אך ורק על ידי דריסה. באופן זה אין צורך לפרש כמהרש"א שכוונת הגמרא לומר שאריה איננו דורס תמיד אלא רק בדרך כלל.
סגנון התזונה המיוחד של האריה משמש כסמל בסוגיה נוספת: "תניא, היה רבי מאיר אומר: כל המשיא בתו לעם הארץ - כאילו כופתה ומניחה לפני ארי. מה ארי דורס ואוכל ואין לו בושת פנים - אף עם הארץ מכה ובועל ואין לו בושת פנים" (פסחים, מט ע"ב). התוס' בחולין (סא ע"א) מתאר את המכנה המשותף בין הסוגיות: "... ומפרש ר"ת: דורס ואוכל מחיים ואינו ממתין לה עד שתמות כי ההיא דפרק אלו עוברין (פסחים מט:) המשיא את בתו לעם הארץ כאילו כופתה לפני ארי. מה ארי דורס ואוכל ואינו ממתין עד שתמות, אף עם הארץ מכה ובועל ואינו ממתין עד שתתפייס, וכן בסוף פ"ק דב"ק (דף טז:) ארי בר"ה דרס ואכל פטור פירוש מחיים דהיינו אורחיה והוי שן. טרף ואכל חייב פירוש לאחר מיתה, דלאו היינו אורחיה, והוי ליה קרן. ופריך: והא כתיב ארי טורף בדי גורותיו? ומשני בשביל גורותיו שהן קטנים דרכו להמית. ומחנק ללבאותיו? בשביל לבאותיו". כך פירש גם הרא"ש (מסכת חולין פרק ג'): "מה ארי דורס ואוכל ואינו ממתין לה עד שתמות אף עם הארץ מכה כו' ואין ממתין לה עד שתתפייס".
 |
|
 |
|
תמונה 1. אריה מתוך פסיפס המזלות בחמת טבריה (337-286 לספה"נ) |
|
תמונה 2. אריה טורף צבי - מתוך פסיפס בבית המרחץ בארמון הישאם ליד יריחו (חרב בשנת 747). |
(1) לגבי עופות מפרש הרמב"ן בחידושיו (חולין נט ע"א): "והנכון שהוא הצד ציד והורג אותם במכת דריסה שדורס בצפרניו כעין הדרוסה שהזכירו למעלה בנץ וגס, ואע"פ שנסתפקו בהן למעלה אם יש להן דרוסה, לומר שמא אין הורגין בזיהרא שלהן אלא שמנהגן לצוד ולהמית בנקיבת צפורן והרבה מהן צדין גדולים כפלים בעצמן ודורסין אותם ואע"פ שאין להם דין דריסה בגדולים". הרמב"ם בפירוש המשניות מפרש (חולין פ"ג מ"ו): "דורס, הוא שמניח ידו על הדבר שהוא אוכל ואוכלו, וכך עושה כל בעל חי טורף וכו'".
לעיון נוסף:
פורטל "הדף היומי":
מהו הקומץ ומדוע איננו משביע דווקא ארי? - "אין הקומץ משביע את הארי" (ברכות, ג ע"ב).
האם האריה הוא "מלך החיות"? - "מלך שבחיות ארי, מלך שבבהמות שור" (חגיגה, יג ע"ב).
מדוע נפילה לבור עם נחשים או עקרבים מסוכנת מנפילה לבור אריות? - "נפל לגוב אריות אין מעידין עליו" (יבמות, קכא, ע"א).
א. האריות – תאור כללי ב. מעמד אריות מאולפים - "האדם הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והנחש הרי אלו מועדין" (בבא קמא, טו ע"ב).
מאפייני הטורפים - "הזאב והארי הדוב והנמר והברדלס" (בבא קמא, טו ע"ב)
הסכנה המיוחדת בארי ודוב - "גם את הארי גם הדוב הכה עבדך" (בבא מציעא, קו ע"א).
מדוע נבחר דווקא האריה כדוגמא לסילוק נזק? - "האי מבריח ארי מנכסי חברו הוא" (בבא בתרא, נג ע"א)
מדוע נבחר האריה לבטא את הקשר בין הקב"ה לישראל? – "מי מטיל כסותו בין לביא ללביאה" (סנהדרין, קו ע"א).
הדמיון בין ההיכל ומבנה האריה – "צר מאחוריו ורחב מלפניו, ודומה לארי" (מידות, לז ע"א).
האריה כטורף מסוכן ומאיים – "למטבל ביומא דתמניא, משום אריותא" (נדה, סז ע"ב).
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
.JPG)
.jpg)