סָנַט, (cmp. Syr. סנט, P. Sm. 2676, a. Arab. sanuṭ) [to scrape, cmp. חָסַד II] to sneer, scoff, malign. Gen. R. s. 71, beg. היו הכל סוֹנְטִין בה all sneered at her; ib. אף הגיתיות … סוֹנְטוֹת בה (not סונטין), v. גִּתִּית; Yalk. ib. 125. Gen. R. s. 68 סוֹנְטִים ‘Rashi’ (ed. Leipz. סונטומוס, corr. acc.; ed. Wil. שׂונְטִים; some ed. שוטנים, corr. acc.).