כָּבֵד I (b. h.) to be heavy, weighty, important; cmp. יָקַר.
    Pi. - כִּבֵּר, כִּי׳ 1) to honor, hold precious; to show honor. Ab. IV, 1 איזהו מכובד המְכַבֵּד וכ׳ who will be honored? He who honors men. Sabb. 113ᵇ ר"י קרי למאניה מְכַבְּדוֹתַי Rabbi Joh. called his garments ‘my honorers’; B. Kam. 91ᵇ; Snh. 94ᵃ; a. fr.—Ber. 46ᵇ bot. אין מְכַבְּדִין וכ׳ we must not show honors (saying, ‘you go first’) on highroads &c. Part. pass. מְכוּבָּד, pl. מְכוּבָּדִים, מְכוּבָּדִין. Ab. l. c., v. supra. Ib. 6 כל המכבד … גופו מ׳ על וכ׳ he who honors the Law, will himself be honored of men. Ber. 60ᵇ, v. infra. Ab. Zar. III, 3, v. בָּזָה; a. fr. —2) (cmp. אִיקְרָא, יְקַר) to offer a gift. Tanḥ. Vayḥi 13 שמְכַבְּדִין מפירותיהם וכ׳ they offer of their fruits to kings; Gen. R. s. 99, end והם מבכרין (corr. acc.); a. e. —3) [to make look respectable,] to sweep, adjust the room. Ber. VIII, 4 מכבדיו את הבית וכ׳ (after meal) the room is put in order (the crumbs swept), and then &c. Bets. II, 7 (22ᵇ) מכבדין בין המטות (Bab. ed. בית המטות) (on Holy Days) you may sweep between the dining couches (the dining room); Y. ib. II, 61ᶜ bot. Tam. V, 5 היה מְכַבְּדָן לאמה one swept them (the coals) into the duct; a. fr.—Mikv. VIII, 4 כִּיבְּדָֹה את, הבית, v. בַּיִת 6.—[Ruth R. end וכבד some ed., read: וכָבַר.]
    Hithpa. - הִתְכַּבֵּד,
    Nithpa. - נִתְכַּבֵּד to be honored; to pride, exalt one’s self. Gen. R. s. 1 כל המִתְכַּבֵּד בקלון וכ׳ whoever elevates himself at the expense of his neighbor’s degradation, has no share in the world to come; Y. Ḥag. II, 77ᶜ. Meg. 28ᵃ מימי לא נִתְכַּבַּדְתִּי וכ׳ I never elevated myself &c. Ber. 60ᵇ הִתְכַּבְּדוּ מכובדים be in honor dismissed, you honored ones (angels); a. e.—2) to be cleaned, swept; to be dressed, adorned. Pes. 7ᵃ שוקי … עשויין להתכ׳ וכ׳ the streets of Jerusalem used to be swept every day. Y. Nidd. I, beg. 48ᵈ כמבוי שהוא מתכבד וכ׳ like an alley which is regularly swept and flushed. Bab. Nidd. 56ᵃ חזקתז מתכבד it is presumed to be clean. Num. R. s. 13 לאכול ולשתות ולהתכבד to eat and drink and dress. [Tosef. Ter. X, 15 ליכבד, read with ed. Zuck. ליכבר, v. כָּבַר.]
    Hif. - הִכְבִּיד 1) to be heavy. Naz. I, 2 ה׳ שערו if his hair is too heavy on him. —2) to make heavy. Ex. R. s. 9; Tanḥ. Vaera 12 (play on כָּבֵד, Ex. VII, 14, a. הִכָּבְדִי XIV, 18) בלשון שהִכְבֵּדְתָּ בו בלשון אני מתכבד with the same expression (כבד) with which thou didst make heavy (Israel’s yoke), I shall be honored; Tanḥ. ed. Bub. ib. 14 שהכבדת את לבך wherewith thou didst harden thy heart. —3) to grow worse, be very sick (cmp. טָעַן II), opp. היקל. Snh. IX, 1 ה׳ ומת grew worse and died; ib. 78ᵇ; a. e. —4) to sweep. Num. R. s. 23; Tanḥ. Masʿé 13 הִכְבִּידָן he swept (drove) them out, v. מַכְבֵּד a. הָמַם.