טְעַם, טְעֵים, (טָעִים) ch. same. Targ. I Sam. XIV, 24; a. fr.—Targ. Y. Deut. XXXII, 1 דלא טַעֲמִין מיתותא which taste no death (heaven and earth).—Ber. 44ᵃ דלא ט׳ זיונא that he tasted no food. Sabb. 11ᵃ לִיטְעוֹם מר מידי take some refreshment, Sir!—Hor. 11ᵃ אִטְעוֹם טעם דאיסורא I wish to try how a forbidden thing tastes; a. fr.
    Af. - אַטְעֵים to give to taste. Targ. Y. Gen. XXIV, 17.—Koh. R. to I, 3 לית את מַטְעַם לי מתבשילי wilt thou not let me taste what I have cooked (for thee?); Lev. R. s. 28; Pesik. R. s. 18; Pesik. Haomer, p. 70ᵃ … מַטְעִים … מתבשילך of the dish prepared for thee?
    Pa. - טַעֵם to taste. Part. pass. מְטַעַם tasted, touched. Lev. R. l. c. why do the dishes come out ולא מְטַעֲמִין without being touched?; (Koh. R. l. c. ולא טעמין and they taste them not).