טְעִין, (טְעַן II) laden, carrying. [Targ. I Sam. XVI, 20, v. טְעוּנָא.] Targ. Esth. II, 15 טְעִינַת טיבו (h. text נשאת חן).—Gen. R. s. 70 ממון אתית ט׳ וכ׳ that I came laden with money; I bring only words.—Pl. (טְעוּ׳) טְעִינִין; f. טְעִינָן. Targ. Gen. XXXVII, 25 (Y. ed. Amst. טְעוֹ׳). Ib. XLV, 23; a. e.