טָעוּת f. (טָעָה) 1) error, mistake. B. Mets. 15ᵇ; Keth. 51ᵃ, a. fr. ט׳ סופר, v. אַחֲרָיוּת. Gen. R. s. 99, v. סוּתָה.—B. Kam. 113ᵇ וטָעוּתוֹ (v. Rabb. D. S. a. l.) and a gain through his (the gentile’s) mistake; a. fr.—Pl. טָעִיּוֹת Macc. 12ᵃ. Men. 29ᵇ; a. e. —2) (v. טָעוּ) idol. Sifré Num. 131 אוי לכם ולטָעוּתְכֶם woe is unto you and your idol; Y. Snh. X, 28ᵈ אין לכם וכ׳ (corr. acc.).