|
גלגול שבועה הגדרה[1] - הטלת שבועה על תביעה, שכשהיא לעצמה אין חיוב שבועה עליה, אגב שבועה שהנתבע נתחייב בה גדרו ומקורוגדרועיקרו של גלגול שבועה הוא בשתי תביעות או יותר: מי שמחוייב שבועה על תביעה אחת מגלגלים עליו גם שבועה על תביעה אחרת, שמצד עצמה אינו חייב עליה שבועה, ואפילו אם התביעה האחרת היא על דברים שבכלל אין חיוב שבועה עליהם (ראה ערך שבועה), כגון שתבעו מטלטלים וקרקעות, ונתחייב הנתבע שבועה על המטלטלים, זוקקים המטלטלים את הקרקעות, שישבע גם עליהן, אף על פי שאין נשבעים על קרקעות (משנה קדושין כו א, ורש"י ד"ה וזוקקים). ויש שמגלגלים שבועה גם בתביעה אחת, שאגב השבועה שחייב בה על החשד העיקרי שאנו חושדים אותו, מחייבים אותו גם שבועה על חשד אחר באותו דבר עצמו (ראה להלן: בשומרים). מקורוגלגול שבועה הוא מן התורה, שנאמר בסוטה: וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן (במדבר ה כב), אמן על האלה - הקללה - אמן על השבועה, אמן אם מאיש זה, אמן אם מאיש אחר, אמן שלא סטיתי ארוסה ונשואה שומרת-יבם (ראה ערכו) וכנוסה (משנה סוטה יח א), ואין השבועה מאיש אחר אלא על ידי גלגול, שהרי אין משביעים את הסוטה אלא על ידי קינוי וסתירה (ראה ערך סוטה), ומהאיש האחר לא קינא ולא נסתרה, אלא אגב השבועה שחייבת על איש זה שקינא לה ונסתרה, נשבעת גם מאיש אחר (ירושלמי קדושין א ה). אין לנו אלא על דברים שהם ראויים להשביע עליהם, כגון מאיש אחר, שעל כל פנים שייכת בו שבועה אילו היו שם קינוי וסתירה, מנין שמגלגלים גם על דברים שבכלל אין שבועה עליהם, מאמן שלא סטיתי ארוסה, שאין השבועה שלא סטיתי ארוסה אלא על ידי גלגול, שאגב השבועה שלא סטיתי נשואה, מגלגל עליה שבועה גם על זנות של אירוסין (ירושלמי שם; קדושין כז ב, ורש"י ד"ה אמן אמן), אף על פי שעל זנות זו בפני עצמה בכלל אין חיוב שבועה, אפילו אם קינא לה ונסתרה (ירושלמי שם). ולמדים גלגול שבועה בממון מסוטה, הואיל ונאמרו שבועות בתורה סתם, ופרט באחת מהן שמגלגלים עליה את הישן - תביעה ישנה, קודמת - אף בכל שבועות שבתורה כך שיגלגלו עליה את הישן (ספרי נשא טו), ועוד שלמדים בממון בקל וחומר מסוטה: מה סוטה שלא ניתנה שבועתה להיתבע בעד אחד (ראה ערך סוטה) - מגלגלים, ממון שניתנה שבועתו להיתבע בעד אחד (ראה ערך שבועה) - אינו דין שמגלגלים (קדושין כז ב - כח א)[2]. בשבועה דרבנןמגלגלים אף בשבועה דרבנן (שבועות מח ב), שכל מי שנתחייב שבועה, בין של תורה בין של דבריהם, מגלגל עליו המשביע שבועה על תביעות אחרות (רמב"ם טוען א יב; טוש"ע חו"מ צד א), ואפילו אם גם התביעה שהוא בא לגלגל עליה אין בה אלא שבועה דרבנן (רא"ש שבועות ז יח; טור שם), ואין אומרים כיון שהשבועה העיקרית שנתחייב בה היא מדרבנן, והשבועה שמגלגלים עליה היא גם כן מדרבנן, הרי זו תקנה לתקנה, ואין עושים תקנה לתקנה (ראה ערך תקנתא לתקנתא), שכיון שגלגול שבועה הוא מן התורה, אין זו תקנה לתקנה (ראב"ן שבועות), וכן אמרו: מגלגלים שבועת תקנה על שבועת תקנה (ירושלמי שבועות ז א), וכל שכן שמגלגלים כשיש צד של שבועת התורה, אם בשבועה העיקרית שנתחייב בה או בשבועה שהוא בא לגלגל עליו (פרישה שם סק"ד). וכן מגלגלים על ידי שבועת-היסת (ראה ערכו. רש"י שם ד"ה מהו לגלגל; רי"ף שבועות לג ב מדפי הרי"ף; רמב"ם שלוחין י ג וטוען א יג; רא"ש שם ז יז; שו"ע שם)[3]. שכירלכל מגלגלים, חוץ משכיר (שבועות מט א), שהשכיר שתובע מבעל הבית שכרו, והוא אומר כבר נתתי, שתיקנו חכמים שהשכיר נשבע ונוטל (משנה שם מד ב), אין בעל הבית יכול לגלגל על השכיר אגב שבועה זו שבועה אחרת (רש"י שם מט א ד"ה לכל מגלגלין), ונחלקו ראשונים:
נשבע ונוטלאף מי שנתחייב שבועה דרבנן של נשבע ונוטל (ראה ערך שבועה), יכול לגלגל שבועת נשבע ונפטר (ירושלמי שבועות ז א, לפי נחל יצחק חו"מ צד ב ג; רש"י שבועות מח ב ד"ה מהו)[5]. המגלגלכשהתובע אינו תובע גלגולכשאין התובע טוען שיגלגלו על הנתבע שבועה על התביעה האחרת שיש לו, נחלקו בדבר אם בית דין בעצמם מגלגלים:
תביעת הגלגולמתי מגלגליםהמשביע מגלגל על מי שנתחייב לו שבועה כל מה שירצה (רמב"ם טוען א יב), וכל תביעה שיש לו עליו (טוש"ע חו"מ צד א), ובלבד שתהיה תביעה כזו, שאם היה הנתבע מודה בה היה מתחייב עליה ממון (רמב"ם שם, ושלוחין י ב; טוש"ע שם וצג ט), כמו בסוטה שאף על ידי זנות של איש אחר נאסרת על בעלה, כשם שנאסרת עליו על ידי זנות מאיש זה שקנא לה ממנו (לבוש חו"מ צד א; ערוך השלחן שם א). אבל אם לא היה מתחייב עליה ממון אלא שבועה, אין מגלגלים עליה, כגון שטענו: נשתתפת עמי ונתחייבת לי שבועת השותפים (ראה ערך שבועה), והלה אומר: לא נשתתפתי עמך מעולם, או שאמר היית שותפי וכבר חלקנו ולא נשאר לך אצלי כלום, אין מגלגלים עליו שבועה שלא היה שותפו או שכבר חלקו, שהרי אפילו היה מודה לא היה מתחייב ממון אלא שבועת השותפים (רמב"ם שלוחין שם ב-ג; טור שם), אבל יכול לגלגל עליו כשאומר היינו שותפים וחלקנו בינינו, שלא הרויח כלום באותו זמן שאומר שהיה שותפו, שהרי אם היה מודה בזה היה חייב ממון (ש"ך חו"מ צג ס"ק יד, ושם צד סק"ג). עד היכן מגלגליםעד היכן כחו של גלגול שבועה לגלגל שבועה על תביעה שאין נשבעים עליה, אפילו אם אמר לו השבע לי שלא נמכרת לי בעבד עברי ועדיין עבדי אתה, מגלגלים עליו שבועה זו על ידי שבועה שנתחייב עליה ממקום אחר (קדושין כח א, ורש"י ד"ה דאמר ליה; ירושלמי שבועות ז ח; רמב"ם טוען א יב; טור חו"מ צד), ואף על פי שתביעה זרה היא זו, שאילו נמכר לו בעבד עברי היה הדבר ידוע ומפורסם, מכל מקום מגלגלים עליה (גמ' שם). וכן בכל תביעה גרועה, שאין בית דין משביעים עליה היסת (ראה ערכו), על ידי גלגול משביעים (מהר"י וייל קנד)[9]. בתביעת ספקכשהשבועה העיקרית היא על תביעת ספקאפילו שהיתה השבועה העיקרית שחייבוהו בית דין על תביעת שמא, מגלגלים עליו שבועה על תביעת ברי, כגון ששאל פרה אחת ושכר אחת, ומתה אחת מהן, בעל הפרות אומר שאולה מתה ואתה חייב לשלם כדין שואל שחייב באונסין (ראה ערך שואל), וזה אומר שכורה מתה, ואני פטור כדין שוכר (ראה ערך שוכר), מתוך שהוא חייב שבועה שמתה כדרכה, בלי פשיעה, אפילו לדבריו ששכורה מתה (ראה ערך שומרים), מגלגלים עליו שבועה שהשכורה היא זו שמתה (משנה בבא מציעא צז ב, וגמ' שם צח ב; רמב"ם שאלה ג ג; טוש"ע חו"מ שמד ד), אף על פי ששבועת מתה כדרכה באה על שמא, שהרי אין בעל הבית יודע היאך מתה פרתו בביתו של זה, אלא שהתורה חייבה השומרים להישבע שבועה זו גם על ספק, ומכיון שנשבע - מגלגלים עליו גם שבועת שכורה מתה על תביעת ברי של בעל הבית (רמב"ן ורשב"א ור"ן קדושין כח א). ואף על פי שעיקר גלגול שבועה למדים מסוטה, וגלגול על ידי שבועת שמא אינו דומה לסוטה, אם מפני שמכיון שהלימוד הוא בקל וחומר מסוטה שלא ניתנה להישבע בעד אחד, כל שכן ממון שניתן להישבע בעד אחד (ראה לעיל), והרי תביעת שמא לא ניתנה - לדעת כמה ראשונים (ראה ערך עד אחד מחלוקת בדבר) - להישבע בעד אחד, ואין כאן קל וחומר (רמב"ן ורשב"א ור"ן שם), או שבסוטה השבועה העיקרית היא כבאה על טענת ודאי, שרגלים לדבר הואיל וקינא לה ונסתרה (מאירי שם), מכל מקום למדים ממה שנאמרה שבועה בחוץ, היינו שבועת ממון, ונאמרה שבועה בפנים, היינו שבועת הסוטה שמשביעים אותה בעזרה, מה שבועה האמורה בפנים עשה בה ספק כודאי, אף שבועה האמורה בחוץ עשה בה ספק כודאי (קדושין שם), שאף בסוטה עיקר שבועתה אינו אלא על טענת שמא (רמב"ן ורשב"א ור"ן שם)[10]. כשבא לגלגל שבועה על תביעת ספקהיתה התביעה שבא לגלגל עליה שבועה תביעת שמא, כגון השותפים והאריסים אחר שחלקו, שאינו יכול להשביעם שוב שבועת השותפים בפני עצמה (ראה ערך שותף), אם נתחייב לו שבועה ממקום אחר, מגלגלים עליו אף זו (שבועות מה א; רמב"ם שלוחין ט ז; טוש"ע חו"מ צג ו), בין שהתביעה העיקרית שנתחייב עליה שבועה היא גם כן טענת שמא, כגון שנעשה לו שותף אחר זמן פעם אחרת, ונתחייב לו שבועת השותפים, הרי זה יכול לגלגל עליו שלא גזלתני בשותפות הקודמת, ובין שהיתה התביעה העיקרית טענת ברי (רש"י קדושין כח א ד"ה מנלן; רמב"ם שם; טוש"ע שם). ואף על פי שאין שתי השבועות שוות - שתביעה העיקרית היא ברי, ותביעת הגלגול שמא, ואינו דומה לסוטה ששתי השבועות שוות, ששתיהן טענת ספק, שאין הבעל יודע אם זינתה לא מזה שקינא לה ממנו ולא מזה שמגלגל, מכל מקום למדים שבועה בחוץ משבועה בפנים שהספק כודאי לגלגול (רש"י שם, ותוספות שם ד"ה ספק)[11]. ונחלקו ראשונים בגדרה של תביעת השמא שמגלגלים עליה:
בספק של הנתבעכשהנתבע טוען ספק על תביעת הגלגולכשהנתבע טוען ספק על תביעת הגלגול, נחלקו ראשונים:
במשלם ואינו רוצה לישבענתבע שלאחר הגלגול חזר בו ורצה לשלם על הטענה הראשונהמי שנתחייב שבועה והתחיל התובע לגלגל עליו דברים אחרים, ואמר זה איני רוצה להישבע, אלא הריני משלם על הטענה הראשונה, שנתחייבתי שבועה על כפירתה, ואפטר מהגלגולים, נחלקו ראשונים בדבר:
להלכה בין שנתחייב שבועה של תורה, ובין נתחייב שבועה דרבנן אין שומעים לו כשרוצה לשלם על העיקר, אלא אומרים לו: או תן לו כל מה שגלגל עליך, או הישבע על הכל והיפטר (רי"ף שבועות שם, על פי ירושלמי שבועות ז ח; רמב"ם טוען א יג; תמים דעים שם; רא"ש שם; טוש"ע חו"מ צד ג)[13]. נתבע שרוצה לשלם דמי הגלגולים ולא להישבעאפילו רצה הנתבע לשלם דמי הגלגולים, וטען התובע רוצה אני את החפצים עצמם שהפקדתי אצלך, חייב לישבע על הגלגולים, או ליתן לו את החפצים עצמם, שיש לחוש שמא עיניו נתן בהם (נמוקי יוסף בבא מציעא לד ב; רמ"א שם). טען התובע טענת ספק על הגלגולים ורצה הנתבע לשלם עיקר התביעהטען התובע על הגלגולים טענת ספק, ורצה הנתבע לשלם על עיקר התביעה – משלם, ופטור מלישבע על הגלגולים (רמב"ן ונמוקי יוסף שם צח א; מגיד משנה שם, בשם הרמב"ן והרשב"א ובדעת הרמב"ם; שו"ע שם), שלענין זה אין כח טענת ספק ככח טענת ודאי (ערוך השלחן שם ו)[14]. הזמן שבו יכול הנתבע לומר שישלם עיקר התביעהלא אמרו שלא יוכל להיפטר משבועת הגלגול על ידי תשלומי העיקר אלא כשאמר הריני משלם על התביעה הראשונה לאחר שראה שזה התחיל לגלגל עליו תביעות אחרות, אבל אם מיד כשנתחייב שבועה אמר הריני משלם ולא אשבע, ואחר שאמר כן תבעו זה דברים אחרים, אינו יכול לגלגל עליו, כיון שכבר הודה לשלם לו קודם שידע שירצה לגלגל עליו דברים אחרים (ירושלמי שבועות ז ח, לפי באור הגר"א חו"מ צד ס"ק יב; רא"ש שם; טוש"ע שם ד), ולא חלו עליו הגלגולים כלל, אלא יתדיינו עליהם בפני עצמם (ערוך השלחן שם ז). חזרה מרצונו לשלם עיקר התביעהאם לאחר שחייבוהו בית דין לשלם גם על הגלגולים או להישבע עליהם חזר בו מרצונו לשלם על התביעה הראשונה, ואמר אני רוצה להישבע על הכל - שומעים לו, ונשבע על הכל ונפטר, ואפילו לאחר שיצא מבית דין, לפי שלא נתרצה לשלם אלא כדי להיפטר משבועת הגלגולים, ומאחר שלא נפטר נשבע אף על תביעה הראשונה (רא"ש שם; טוש"ע חו"מ צד ה). השבועה המגולגלתתוקף השבועההשבועה המגולגלת תוקפה כעיקר השבועה, שאם עיקר השבועה היא של תורה אף היא של תורה (כן משמע מתוספות בבא מציעא יד א ד"ה דינא, ושו"ת הרשב"א א תתקמד, וש"ך חו"מ עב ס"ק מז), ואם עיקר השבועה מדרבנן אף היא מדרבנן (כן משמע מהש"ך שם)[15]. צורת השבועהאין נשבעים שבועת הגלגול בפני עצמה, אלא כוללה בעיקר השבועה, ונשבע על הכל שבועה אחת (משפטי שבועות לרב האי א ה; רמב"ם מלוה יג ד; טוש"ע חו"מ עב יב), וכן מי שנתחייב שתי שבועות, קלה וחמורה, משביעים אותו בחמורה, ומגלגלים בה שאר דברים (משפטי שבועות שם; רמב"ם שם; טוש"ע חו"מ פז כד), שהרי משום גלגול נתחייב על כולם בחמורה (באור הגר"א שם ס"ק פב). נתחייב שבועה דאוריתא ונשבע עליה לפני גלגולי השבועה מדרבנןמי שנתחייב שבועה דאורייתא, כגון מודה במקצת, וגלגל עליו התובע תביעות שאין חייבים עליהן אלא שבועה מדרבנן, וקפץ הנתבע ונשבע שבועה של תורה על התביעה העיקרית, ולא כלל בשבועה זו את הגלגולים:
בהיפוך שבועהבשבועה דרבנן, שהנתבע יכול להפוך אותה על התובע ולומר לו הישבע אתה ותיטול (ראה ערך שבועה), דנים בנוגע לגלגול בין בשבועה העיקרית כשהפכה הנתבע, אם עכשיו שהתובע נשבע יכול שכנגדו לגלגל עליו על ידי שבועה זו שבועות אחרות, ובין בשבועת הגלגול, אם הנתבע יכול להפוך אותה על התובע. כשעיקר השבועה היא שבועת היסתמי שנתחייב שבועת היסת, והפך את השבועה על התובע שהוא ישבע ויטול - יש מהראשונים שכתב שאין הנתבע יכול לגלגל עליו עלי ידי שבועה זו שבועה על תביעות אחרות שלו (תרומת הדשן שכו; רמ"א חו"מ צד א, בשם יש מי שכתב)[17]. ומהאחרונים יש שכתבו שהנתבע יכול לגלגל על התובע שבועה אחרת על ידי השבועה ההפוכה (ט"ז שם א ד"ה יש מי שכתב; נתיבות המשפט שם, חידושים סק"א)[18]. חשוד על השבועהאף בחשוד על השבועה, שדינו שכנגדו נשבע ונוטל (ראה ערך שבועה) נחלקו הדעות:
כששבועת היסת היא גלגול שבועהמי שנתחייב שבועה של תורה וגלגל עליו התובע תביעות אחרות שנשבעים עליהן שבועת היסת, נחלקו בו ראשונים:
כשחפץ להפך שבועה על עיקרה ולהישבע על הגלגוליםמי שנתחייב שבועת היסת, וראה שמגלגלים עליו תביעות אחרות - שאין נשבעים עליהן בפני עצמן היסת (לבוש שם ו; תומים שם, אורים ס"ק טז) - והפך השבועה על התובע כדי להיפטר מלהישבע על הגלגולים (לבוש שם), אומרים לו: או הישבע על הכל והיפטר, או תהפוך הכל עליו שישבע על הכל ויטול, ואם אמר: על הגלגולים אני נשבע ואפטר, ועל התביעה הראשונה ישבע הוא ויטול - הרשות בידו (ראב"ד טוען א יג; טוש"ע שם ו), שעיקר כוונת הגלגול הוא כדי להביאו לידי שבועה על הדברים שמבלעדי הגלגול אינו צריך להישבע עליהם, והרי הוא מתרצה להישבע עליהם בלא עיקר השבועה, ועיקר השבועה הוא מהפך כדינה, ולא יגרע כח ההיפוך משום זה שמגלגל עליו דברים אחרים (לבוש שם). והוא הדין אם רצה להישבע על עיקר התביעה, ולהפוך על התובע שבועת הגלגול - הרשות בידו, שהרי על כל פנים הוא נידון על כל הטענות שרצה לגלגל עליו (סמ"ע שם ס"ק יב; תומים שם); ויש אומרים שאם רצה להפוך את הגלגול לבד ולהישבע על העיקר יכול התובע להכריחו להישבע גם על הגלגולים, שאף על פי שכשמהפך שוב אין עליו חיוב שבועה, הרי זה כשאין עליו עוד שבועה אחרת, אבל כאן כיון שעדיין עליו שבועה הראשונה, יכול התובע לגלגל עליו שבועה גם אחרי ההיפוך (באור הגר"א שם ס"ק טו; ערוך השלחן שם ט), אבל אם מהפך עיקר השבועה, ורוצה להישבע על הגלגול, אין התובע יכול להכריחו לישבע גם על העיקר, שהגלגול תלוי בעיקר, ואין העיקר תלוי בגלגול (ערוך השלחן שם). בשומריםגלגול שבועה מצינו גם בתביעה אחת, שאגב השבועה העיקרית שחייב בה הנתבע מגלגלים עליו שבועות אחרות על אותו דבר. כיצד, שומר חנם שטוען שנגנב או נאבד ממנו הפקדון, שחייב להישבע שלש שבועות - שלא פשע בו, שלא שלח בו יד, ושאינו ברשותו (בבא מציעא ו א):
אף בשלש השבועות ששומר שכר נשבע - שמתה כדרכה או נאנסה, ושלא פשע בשמירתו, ושלא שלח בה יד (ראה ערך שומר שכר); וכן בשלש השבועות שהשואל נשבע - שמתה מחמת מלאכה, ושלא פשע בשמירתה, ושלא שלח בה יד (ראה ערך שואל), כתבו ראשונים שאחת מהן היא עיקרית, והשאר נשבע על ידי גלגול (רא"ש בבא מציעא שם, בשם איכא דבעי למימר). כפירה במקצת והודאה במקצתוכן לדעה שכל השומרים צריכים כפירה במקצת והודאה במקצת (ראה ערך שומרים), יש מהראשונים שכתבו שעיקר השבועה היא שבועת מודה במקצת, כדין כל מודה במקצת שחייב שבועה מן התורה (ראה ערך מודה במקצת), ושבועת השומרים שחייבה תורה לכל אחד מהם כדינו - שומר חנם שנגנבה או נאבדה, שומר שכר ושוכר שמתה כדרכה או נאנסה, והשואל שמתה מחמת מלאכה (ראה ערך שומרים) - היא מתורת גלגול אגב שבועת מודה במקצת (ריטב"א בבא מציעא לד א, בשם יש מפרשים. ועי' ריטב"א שם צח א), אלא ששבועת גלגול זו משביעים אותה בית דין אפילו אם התובע אינו טוען שישבע, אף לסוברים שבכל גלגול שבועה שלמדים מסוטה אין בית דין פותחים מעצמם לגלגל על הנתבע אם לא תבע התובע (ראה לעיל), שלפיכך הוצרכה התורה לכתוב במפורש חיוב שבועת השומרים, מפני שמתורת גלגול שלמדים מסוטה לא היו חייבים להישבע אגב שבועת מודה במקצת אלא אם כן תבע התובע, וכן שונה שבועת גלגול זו משאר גלגולים שלמדים מסוטה, לדעת הסוברים שכשהנתבע אומר איני יודע בתביעת הגלגול אין אומרים מתוך שאינו יכול להישבע משלם (ראה לעיל), שכאן - בשבועת השומרים - אף שהיא מתורת גלגול אגב שבועת מודה במקצת, כיון שהוזכרה בתורה בפירוש דנים בה דין של שאינו יכול לישבע משלם (ריטב"א שם צח א). הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
