|
גליונות הגדרה[1] - הקלפים החלקים שבכתבי הקודש שני מיני גליונות הם: הגליונות שהם לצורך הכתב, שמבלעדיהם אין הכתב כתב, כגון הגליון שתחת האותיות, שבין אות לאות, ושבין שיטה לשיטה; והגליונות שאינם לצורך הכתב, כגון שלמעלה ושלמטה, שבין פרשה לפרשה, שבין דף לדף, ושבתחילת הספר ובסוף הספר (ראה שבת קטז א, ורש"י שם, ורשב"א שם ד"ה ההוא). שיעורםבספר תורהבגליונות ספר תורה ישנם מספר שיעורים:
בירושלמי נחלקו תנאים: תנא קמא אמר מלמעלה שתי אצבעות ומלמטה שלש, ורבי אומר מלמעלה שלש ומלמטה טפח (ירושלמי מגילה א ט[2]), הלכה כרבי (רמב"ם וטוש"ע שם, כסתם ברייתא במנחות).
בנביאים וחומשיםאף בנביאים (ראה ערך כתבי הקודש) וחומשים - ספר שנכתב כספר תורה ועשוי בגלילה כספר תורה, אלא שאין בו אלא חלק אחד מחמשה הספרים שבתורה - ישנם מספר שיעורים, אך שיעורם שונה מהאמור בספר תורה:
חיסר משיעורים הללושיעורים אלה אינם אלא למצוה מן המובחר, ואם חיסר או הותיר לא פסל (רמב"ם ספר תורה ט ב; טוש"ע יו"ד רעג ה). ויש מן הראשונים שכתב שאם אכלו עכברים מגליוני ספר תורה עד שנפחת משלש אצבעות שלמעלה ומטפח של מטה - אין קורים בו; אכלו דבר מועט שנשתייר כשיעורים הללו - מותר לקרות בו (האשכול [הוצאת רצב"א] ב עמ' 52[3]), שאין לפחות משיעורים הללו, אבל להוסיף מותר (אשכול שם בשם הנגיד). למזער הכתבלא ימעט אדם את הכתב לא מפני ריוח של מטה, ולא מפני ריוח של מעלה (מנחות ל א; טוש"ע יו"ד רעג ב. ברמב"ם ספר תורה ז ה: מפני הריוח שבין פרשה לפרשה), שלא יעשה אותיות קטנות בשיטה עליונה ותחתונה, כדי שישאר שיעור גליון (רש"י שם ד"ה לא; ש"ך שם סק"א. וראה ט"ז ס"ק ב), לפי שאין שיעור הגליון מעכב (ט"ז שם, וכדלעיל שהשעורים למצוה מן המובחר). בספר תורה קטןבספרי תורה קטנים שאי אפשר לעשות שיעורים אלה, עושים גליונות קטנים בערך כזה, שיהיה למטה יותר מלמעלה, ומלמעלה יותר מבין דף לדף (ערוך השלחן יו"ד רעג ב. וראה מגדל עוז ספר תורה ט י). על שיעור הגליון שבין פרשה לפרשה - ראה ערך פרשיות, וערך ספר תורה. על שיעור הגליון בין אות לאות ובין שיטה לשיטה - ראה ערך ספר תורה. על שיעור הגליון בפרשיות של תפילין ובמזוזות - ראה ערך תפילין וערך מזוזה. קדושתםקדושת הגליונות שתחת האותיותהגליונות שתחת האותיות קדושתם מחמת הכתב שעליהם, שכשהוקדשו לכתחילה לא לשם גליון חלק הוקדשו אלא לשם כתב, ולכן אין קדושתם עליהם אלא כל זמן שהכתב שעליהם קיים, וכשנמחק הכתב בטלה קדושתם, ואין מצילים אותם מפני הדליקה בשבת, כדין כתבי הקודש (שבת קטז א ורש"י. וראה ערך כתבי הקודש). והוא הדין הגליונות שבין שיטה לשיטה, כיון שאין מניחים אותם אלא כדי להפריש ולהבדיל בין הכתב שיהיה ניכר ונקרא, אין קדושתם אלא מחמת הכתב, וכשנמחק הכתב בטלה קדושת הגליונות (חידושי הרשב"א שם ד"ה ההוא. וראה ערך אותיות: היקף גויל). קדושת הגליונות שאינם תחת האותיותהגליונות בספר תורה שלמעלה ושלמטה, שבין פרשה לפרשה, שבין דף לדף, שבתחילת הספר וסופו, נסתפקו בגמרא אם קדושתם עליהם ומצילים אותם מפני הדליקה בשבת כשהכתב בטל (שבת קטז א), כגון שנמחק הכתב מהספר (רש"י שם ד"ה של מעלה; מאירי שם), או כשנחתכו הגליונות מן הספר (תוספות מגילה לב א ד"ה הלוחות[4]). גדר הספק הוא אם אומרים שמכיון שמתחילה נתקדשו לשם גליונות חלקים, לא בטלה קדושתם[5], או שגם קדושת גליונות אלה בטלה עם ביטול הכתב (רש"י ומאירי שם). להלכה נחלקו בדבר ראשונים:
לכתוב מזוזה על גליונותאין כותבים מזוזה על גליוני ספר תורה (רמב"ם תפילין ה א; טוש"ע יו"ד רצ א) אף כשנחתכו מהספר (ראה פרישה שם א, ונודע ביהודה שם), לפי שאין מורידים מקדושה חמורה לקדושה קלה (רמב"ם שם; טוש"ע שם, וראה נודע ביהודה שם). לתקן הספר תורה מגליונותיו
מטמאים הידיםהגליונות שלמעלה ושלמטה, שבין פרשה לפרשה, שבין דף לדף, שבתחילת הספר ושבסופו, מטמאים את הידים, כדין כתבי הקודש שמטמאים את הידים (ראה ערך ידים. ידים ג ד, ולא הוזכר בין פרשה ובין דף, אבל בשבת קטז א הוזכר; רמב"ם אבות הטומאה ט ו) כשהם מחוברים בספר (רמב"ם שם; מאירי שבת שם), אבל כשנחתכו מהספר אינם מטמאים את הידים (תוספות יום טוב ידים שם[6]). העודף על שיעור הספרהגליונות שלמעלה ושלמטה מהכתב שהם יותר מהשיעור הדרוש (ראה לעיל: שיעורם) אין בהם קדושה, שגליון שאינו צריך לספר תורה לא חלה עליו קדושת ספר תורה, ואין מצילים אותו מפני הדליקה כשנחתך מהספר - שאם לא נחתך מצילים מפני הספר עצמו - ואינו מטמא את הידים, אפילו כשהוא מחובר עם הספר (שו"ת משאת בנימין ק). ויש שנראה מדבריו שאף הגליון שהוא יותר משיעור הדרוש יש בו קדושה (ראה משאת בנימין שם שדקדק מהסמ"ג שאסור, אלא שדחהו). בשאר ספריםבשאר ספריםבשאר ספרים, מלבד ספר תורה תפילין ומזוזות, אין הגליונות קדושים כלל, ולכן כשאינו צריך לגליון, לא למעלה ולא למטה ולא מן הצדדים, אין בגליונות שום קדושה כלל, ומותר לחתוך את כל הגליון עד הכתב, וכל שכן שמותר לחתכם בשעה שכורכים אותם, שהרי המדפיס על דעת כן הוא מדפיס בתחילה כדי לכרכם ולחתוך הגליונות, והרי זה כמו לב בית דין מתנה עליהם (שו"ת משאת בנימין ק. וראה מגן אברהם שלד ס"ק כד). אמנם הראשונים תיקנו בחרם שלא לקצץ גליון ספר, אפילו כדי לכתוב עליו (תקנות שבסוף שו"ת מהר"ם מרוטנבורג [דפוס פראג], והובא במגן אברהם שלד ס"ק כד), וכתבו ראשונים שהמחתך בספרים - בחדשים מותר ובישנים אסור (אגודה מסכת סופרים ז, והביאו המגן אברהם שם. וראה מחצית השקל שם), שבחדשים הרי זה כאלו התנו מתחילה לכך, אבל כשכבר למדו בהם כבר נתקדשו בקדושת הספר (פרי מגדים שם באשל אברהם כד). הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
