|
גלוי ראש הגדרה[1] - איסור לילך או להתפלל כשהראש אינו מכוסה בהילוךמקורו וטעמוגילוי ראש לא הוזכר איסורו מפורש בתלמוד, אבל מצינו שהחכמים היו נזהרים מלילך בגילוי הראש, ואמרו: רב הונא בריה דרב יהושע לא הלך ארבע אמות בגילוי הראש, לפי ששכינה למעלה מראשו (קדושין לא א), והנזהר לכסות ראשו ניצול מן העבירה, ואמרו מי שמגלה ראשו עזות תקיפה היא (מסכת כלה רבתי ב, והובא במנהיג דיני תפילה עמ' פד). וכתבו ראשונים שצניעות גדולה נוהגים תלמידי חכמים שלא יתגלה ראשם (רמב"ם דעות ה ו), וגדולי חכמינו היו נמנעים מלגלות ראשם כדי שתהא השכינה חופפת עליהם ומסוככת אותם (מורה נבוכים ג נב). כיסוי ראש הוא דרך הכנעה (לבוש אורח חיים צא ג בנוגע לתפילה). איסורו מהתורה או ממידת חסידותנחלקו הפוסקים אם גילוי הראש הוא איסור, או שאינו אלא מידת חסידות:
האופנים האסורים לדעת כולםאף לסוברים שאינו אלא מידת חסידות, יש איסור בדבר באופנים דלהלן:
הברכה על כיסוי הראשברכה מיוחדת תיקנו בסדר ברכות השחר על כיסוי הראש: בא"י אמ"ה עוטר ישראל בתפארה (ראה ברכות ס ב, וערך ברכות השחר), מפני שאסור להלך בגילוי הראש, או שעל כל פנים מידת חסידות יש בדבר, ולכן מברכים עוטר ישראל מלשון עיטור, כלומר דרך מעלה ציוונו בכך (בית יוסף או"ח מו, וראה שם בט"ז סק"ב, וראה ערך הנ"ל[4]). ההולך ד' אמות
היושב או עומד
בביתו
וממידת חסידות היא שאף בשעת השינה יכסה ראשו (משנה ברורה שם יא). בבית המרחץבבית המרחץ מותר לדברי הכל בגילוי הראש, ואין בזה אפילו משום מידת חסידות (בכור שור לשבת קיח ב, על פי מסכת דרך ארץ י הנכנס למרחץ כו' ומסלק את כובעו; ברכי יוסף ב ה); ויש מדקדקים אפילו בבית המרחץ לכסות ראשם במטפחת, ואין להחמיר, שחומרא יתרה היא זו (ברכי יוסף שם). אמנם בחדר האמצעי, ששם מתפשטים ומתלבשים, צריך ללבוש הכיפה מיד כשבא למקומו ולפני כל מלבושיו, ולסלקו מראשו לאחר גמר פשיטת כל מלבושיו (שו"ת מנחת יצחק ד ס; הליכות שלמה יג כו). וכל זה אמור גם כלפי הרוחץ בים או בבריכה (פסקי תשובות ב יב, והביא שמובא בשם החזון איש ובעל הקהילות יעקב זצ"ל שהקפידו להניח כיפה על ראשם גם בהיותם בתוך מי הים). בבית הכנסתכתבו ראשונים שיש למחות שלא להיכנס לבית הכנסת בגילוי ראש (ארחות חיים תפלה מח; כלבו יא בשם ה"ר פרץ וראה שם יז; שו"ע או"ח צא ג, ושם קנא ו, בשם יש אומרים), ואפילו לסוברים שאין איסור גילוי הראש אלא מידת חסידות (ראה לעיל), בבית הכנסת אסור מן הדין (מגן אברהם שם סק"ג, וראה פרי מגדים שם אשל אברהם סק"ג[5]). קטניםקטנים נוהגים לילך בגילוי ראש (מגן אברהם ב סק"ו), אבל נכון לכסות ראשם כדי שתהא עליהם אימת שמים (מגן אברהם שם). וצדיקים היו משתדלים על כיסוי ראש צאצאיהם אפילו בעודם קטנים ממש, אך מנהג העולם להקל שלא להכביד על התינוק כל זמן שעדיין לא הסתפר, דהיינו עד גיל שלוש, ומאז מקפידים שלא יהא ראשו מגולה כלל (שו"ת דברי יציב ליקוטים צא). גילוי הראש לצורך פרנסההנזקק לגלות ראשו כדי להתקבל למקום עבודה מסויים, הרי זה מותר, ואף לדעת הסוברים שכיום שאנו דרים בין הגויים הרי זה כחוקות הגויים (ראה לעיל), במקום הפסד יש לסמוך על הדעות שאיסור גילוי הראש הוא רק ממידת חסידות (ראה לעיל), ובפרט שכיום ברור שלא מצד חוקות הגויים אנו עושים כן, אלא משום שכך יותר נח וקל (שו"ת אגרות משה או"ח ד ב). וודאי שהיתר זה הוא רק במקום העבודה והיכן שמקפידים על כך, אך כשיוצא ממקום עבודתו לחדר אחר או לחוץ חייב לכסות ראשו אף אם ילעיגו עליו, כיון שלא יפסיד בכך את משרתו (שם חו"מ א צג); ויש מי שכתב שאף שנתפשט איסורי גילוי הראש לדינא, מכל מקום אי אפשר לומר כלל בזה, והכל לפי המקום והזמן (שו"ת מנחת יצחק ג לג). על גילוי ראש בנשים, ראה ערך דת משה ויהודית. בדברים שבקדושההזכרת השםמי שראשו מגולה פורס את שמע - פורסין לשון חצי הדבר, והיינו עשרה שבאו לבית הכנסת לאחר שקראו הציבור את שמע, עומד אחד מהם ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה שבקריאת שמע (רש"י מגילה כג ב ד"ה אין. וראה ערך פריסת שמע); ויש אומרים אינו פורס, שאינו רשאי להוציא אזכרה (ראה ערכו) מפיו, ואינו קורא בתורה, ואינו עובר לפני התיבה, ואינו נושא את כפיו (מסכת סופרים יד יב[6]. וראה ערך נשיאת כפים וערך פרועי ראש).
המברך ברשות הרביםאין חילוק בברכה בגילוי ראש בין בית לרשות הרבים, שכיון שאיסורו משום קלות ראש לפני הקדוש ברוך הוא שמזכיר שמו שלא באימה אין לחלק בין מקום למקום, שמלא כל הארץ כבודו (תרומת הדשן י). בברכת המזוןאפילו המסובים בברכת המזון - שיוצאים ידי חובתם בברכת הזימון של המברך - לא ישבו בראש מגולה בשעת ברכת המזון (דרכי משה קפג, בפירוש דברי הטור שם). קטנים בקריאת התורהכתבו ראשונים שאף הקטנים לא יקראו בתורה בציבור בראש מגולה, וראשונים התרעמו על שנהגו בשמחת תורה לקרוא לקטנים לתורה ומברכים בראש מגולה (אור זרוע ב מג). בלימוד תורהיש שכתבו שהלומד תורה ויכול לסבול ללמוד בכיסוי הראש, טוב הדבר שלא ישב בראש מגולה, לפי שילמד יותר באימה כשראשו מכוסה (שו"ת הר"י בן הרא"ש כ), ותלמיד חכם יזהר שלא ילמד בראש מגולה, אפילו שאינו מזכיר את השם, ואפילו בחדרו לא ילמד בגילוי ראש מפני מראית העין (שו"ת מהרש"ל עב). הכיסויגומי או קשכל הדברים ראויים לכסות בהם את הראש, אפילו לאמירת דברים שבקדושה, כגון כיסוי של גמי (תרומת הדשן י), או כובע קלוע של קש (שם; שו"ע או"ח צא ד), ואפילו שהכובע הקלוע עשוי נקבים נקבים והפרוץ מרובה על העומד (שו"ת חתם סופר ו ב, על פי התרומת הדשן שם). הנחת היד על הראשהנחת היד על הראש אינה חשובה כיסוי, שהראש עם היד גוף אחד הם, ואין הגוף יכול לכסות את עצמו (תרומת הדשן י: שו"ע או"ח צא ד, ומשנה ברורה שם סק"י בטעם הדבר; רמ"א בשו"ע עד ב), אבל אם אדם אחר מניח ידו על ראשו הרי זה חשוב כיסוי, שהרי גוף אחר הוא (בית יוסף שם, ממשמעות התרומת הדשן; שו"ע שם). הסוברים שאיסור אמירת דברים שבקדושה אינו אלא ממידת חסידות (ראה לעיל) כתבו שבשעת הדחק, כגון שרוצה לשתות בלילה, או שרוחץ באמבטיה, ואין לו כובע בראשו, מכסה ראשו בידו ומברך (שו"ת מהרש"ל עב, וראה מגן אברהם צא סק"ג שאין לסמוך עליו). ויש מחלקים שלענין אמירת דברים שבקדושה אין הנחת ידו מועילה לכיסוי, אבל לענין הליכה ארבע אמות או ישיבה באקראי די בהנחת היד, שהאיסור הוא משום חוקות העכו"ם (ראה לעיל), ובכיסוי היד הרי הוא מורה שאסור לישב בגילוי הראש (ט"ז ח סק"ג). ונוהגים להמשיך הבית יד - השרוול - של הבגד על היד ולכסות בו ראשו, שזהו כיסוי לדברי הכל (ב"ח צא; משנה ברורה ב ס"ק יב). פאה נכריתבחבישת פאה נכרית בלי כובע נחלקו הפוסקים אם נחשב הדבר לכיסוי:
כיסוי נוסףיש שכתבו שבאמירת דברים שבקדושה אף על פי שראשו מכוסה, דרך צנועים להטיל גם סודר או טלית על ראשם (בית יוסף או"ח ח, כפירוש דעת הטור שם, וכן כתב בב"ח שם ובפרישה קפ טו), וכן כתבו אחרונים שיש לשים בשעת ברכה הכובע בראשו, ולא יברך במצנפת הקטנה (באר היטב קפג ס"ק יא בברכות המזון; שערי אפרים ג יח בקריאת התורה). הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
