טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
דרוסת חתול ונמייה - נמייה
"אמר רב עמרם אמר רב חסדא: דרוסת חתול ונמייה בגדיים וטלאים, דרוסת חולדה בעופות. מיתיבי: דרוסת חתול נץ ונמייה עד שתינקב לחלל, אבל דרוסה לית להו. ותסברא נץ לא דריס? והתנן: ודרוסת הנץ. הא לא קשיא, כאן בעופות כאן בגדיים וטלאים" (חולין, נב ע"ב).
פירוש: אמר רב עמרם אמר רב חסדא: דרוסת חתול ונמייה הריהי טריפה בגדיים וטלאים, הקטנים שבבהמה הדקה, ודרוסת חולדה הריהי טריפה בעופות דווקא. מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו בברייתא: דרוסת חתול, נץ ונמייה אינה טריפה עד שתינקב לחלל הגוף, שינקבו בציפורניים את המעיים ושאר אברים, שנקב בהם עושה טריפה. ונדייק: אבל דרוסה ממש, שעושה טריפה בעצם הדריסה והטלת הארס, לית להו [אין להם]! ותחילה תוהים על מה ששנינו בברייתא זו: ותסברא [וסבור אתה] שנץ לא דריס [אינו דורס]? והתנן [והרי שנינו במשנתנו]: ודרוסת הנץ! ודוחים: הא לא קשיא [זו אינה קשה]: כאן ששנינו שנץ עושה דרוסה — הרי זה בעופות, כאן ששנינו בברייתא שאינו עושה דרוסה — בגדיים וטלאים (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ)
שם עברי: נמייה מצויה שם באנגלית: Ichneumon Egyptian mongoose שם מדעי: Herpestes ichneumon
נושא מרכזי: לזיהוי הנמייה.
לריכוז המאמרים שנכתבו על הנמייה הקש/י כאן.
לריכוז המאמרים שנכתבו על החתול וקישוריות הקש\י כאן.
הנמייה היא טורף בעל גוף גלילי וארוך. אורך הגוף כ – 55 ס"מ ואורך הזנב כמעט כאורך הגוף. הרגליים קצרות והראש מחודד. צבע הפרווה אפור-צהבהב. תכונות אלו מעניקים לנמייה את המבנה האופייני שלה המאפשר לזהות אותה בקלות כאשר היא חוצה במהירות דרכי עפר בשטחים פתוחים. הנמייה נחשבת לבעל חיים מועיל בגלל יכולתה להתמודד עם הכשות נחשים ולטרוף אותם. היא מהווה אחד הגורמים החשובים בוויסות גודל אוכלוסיית הנחשים במקומות שונים בעולם. יחד עם תועלתה, הנמייה, בהיותה אוכלת כל, גם מזיקה לגידולים חקלאיים הן מן הצומח והן במשק בעלי החיים. היא טורפת אפרוחים, דגים ועוד.
המשנה (בבא בתרא, כב ע"ב) מגבילה את מרחק העמדת סולם מהשובך ל – 4 אמות משום שלנמייה יש יכולת לעמוד על רגליה האחוריות ואף לקפוץ. יכולת זו יחד עם גמישותה הרבה מאפשרים לה לחדור בקלות לשובכים ולטרוף את הגוזלים ולכן דרך ההתמודדות היא על ידי הרחקת הסולם מהשובך. וכך אומרת המשנה: "מרחיקין את הסולם מן השובך ארבע אמות כדי שלא תקפוץ הנמייה ואת הכותל מן המזחילה ד' אמות כדי שיהא זוקף את הסולם". עד היום מגדלים במצרים נמיות כחיית בית כדוגמת החתול לשם השמדת מזיקים. ייתכן מאד וגם בתקופת התנאים גידלו את הנמייה באופן דומה וכך ניתן להבין מדוע מזהירה המשנה מפני הנמייה ולא מפני טורפים אחרים הקיימים בארץ. היה צורך מיוחד להתייחס לנמייה וכפי שבימינו נזהרים מנזקי חתולים השוכנים במעונות האדם.
זיהוי הנמייה נתון למחלוקת מפרשים. הערוך (ערך "נמייה") כותב: "פירוש חיה קטנה כגון חתול וכיוצא בו". לדבריו הנמייה איננה מין ספציפי אלא קבוצה של טורפים קטנים וזריזים. רש"י מפרש בסוגייתנו: "נמייה - חיה היא ויש אומרים שהיא מרטרינ"א בלע"ז". ד"ר משה קטן ב"אוצר לעזי רש"י" מתרגם את השם מרטרינ"א כדלק וסמור. גם מינים אלו הם טורפים קטנים יחסית אלא שאין הם מצויים במשכנות האדם. הרמזים שניתן להפיק ממהלך הסוגיה אינם מספיקים על מנת שנוכל לקבוע בוודאות מהי הנמייה. כל שניתן להסיק הוא שמדובר בטורף קטן יחסית שגדלו דומה לגודל חתול. טורף זה חודר למשכנות האדם ולכן קיימת מציאות של דריסת בעלי חיים במשק האדם.
רמז מעניין ניתן לקבל ממהלך הסוגיה בבבא בתרא (כב ע"ב) "משנה: מרחיקין את הסולם מן השובך ארבע אמות כדי שלא תקפוץ הנמייה, ואת הכותל מן המזחילה ד' אמות כדי שיהא זוקף את הסולם: גמרא. לימא מתניתין דלא כר' יוסי, דאי רבי יוסי הא אמר זה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו אפילו. תימא רבי יוסי, הא אמר רב אשי: כי הוינן בי רב כהנא הוה אמר: מודי רבי יוסי בגירי דידיה, הכא נמי זמנין דבהדי דמנח ליה יתבא בחור וקפצה". (1) הגמרא טוענת שאין צורך להעמיד את המשנה, האוסרת להעמיד את הסולם ליד השובך, דווקא כחולקים על רבי יוסי הסובר שלכל אחד מבין השכנים בחצר מותר לנהוג בשטחו כרצונו ("זה חופר בתוך שלו, וזה נוטע בתוך שלו"). ייתכן וכאן רבי יוסי מודה לחכמים הסוברים שעל המזיק להרחיק את עצמו שהרי מדובר בנזק ישיר ("מודי רבי יוסי בגירי דידיה" כלומר, רבי יוסי מודה לחכמים שלאדם אסור לגרום נזק לשכנו, גם אם עושה בתוך שלו, כאשר הנזק ישיר בדומה ליריית חץ). לדברי הגמרא הנזק בנמייה מיידי משום שיתכן והנמייה אורבת לטרף הנמצא בשובך, וברגע שיניח את הסולם היא תדלג דרכו ליעדה. מדובר כאן, אם כן, בבעל חיים שנמצא באופן קבוע בחצר ולומד את ההתנהגויות הקבועות של בעלי החצר על מנת לנצל נקודות תורפה. התנהגות זו דומה להתנהגות חתולי בית המכירים את חולשות דייריו ומנצלים אותן לתועלתם (2). התנהגות זו לא יכולה להתפתח בדלק או בסמור שאינם חיים במשכנות האדם אלא מזדמנים לקרבתו רק לעיתים רחוקות ובמקרים אלו חוששים מפניו ובורחים. המסקנה העולה היא שגם אם נמייה איננה מין ספציפי (כדעת הערוך) היא כוללת רק מינים החיים בשכנות האדם כמו החתול אך לא את הדלק והסמור.
השימוש שעושה הגמרא בחולין בצמד השמות, חתול ונמייה, רומז לאפשרות שהנמייה בספרות חז"ל מתפרשת כבימינו. הזכרתי כבר את גודלם הדומה של שני המינים אך ניתן להתייחס גם להתנהגותם הדומה והתפקיד המשותף שמלאו בחיי האדם. בדומה לחתול ניתן להרגיל גם את הנמייה לחיות בחברת האדם. נמיות שגודלו מגיל שבועיים ופחות מתקשרות למטפל וניתן לגדלן חופשיות כדוגמת חתולי הבית. הדבר נהוג היום במצרים והודו וכך מובטח נקיון הבית ממכרסמים, פרוקי רגליים ונחשים. מאיר אנסבכר דיווח לי על תצפיות רבות בנמיות שניזונו ממכולות אשפה, ביישוב שעלבים, בחברת חתולים. ראו גם כאן בסרטון שצילם חנוך פלסר בשדה אליהו.
 |
|
 |
|
נמיות בחצר בית באשקלון צילם: שמוליק שחר - קלופמן |
|
נמייה מחפשת מזון ליד מכולת אשפה בשעלבים
צילם: מאיר אנסבכר – אלון שבות
|
הרחבה
ביולוגיה
הנמייה נפוצה ברוב שטחי הסוונה באפריקה, דרום אירופה ומישראל עד טורקיה. בארץ היא נפוצה בכל צפון ומרכז הארץ בבקעת הירדן עד ים המלח, בכיכר ים המלח, בנאות מדבר ובצפון עמק הערבה. הנמייה חובבת חום לכן היא לא נמצאת בראשי ההרים הגבוהים והקרים בארץ. הנמיה קשורה בעיקר לנופי מים ושדות מושקים ועם התפתחות החקלאות היא הרחיבה את תחום התפוצה גם לאיזורים החקלאיים בנגב.
הנמייה שייכת למשפחת הגחנים הנמצאת במשפחת החתוליים הנכללת בעל משפחת החתולים. קבוצה זו היא חלק מסדרת הטורפים היבשתיים. המינים סמור ודלק שגם הם טורפים קטנים הדומים לנמייה שייכים לעל משפחה שונה – על משפחת הדובים. הגחנים הולכים על מחצית כף רגלם ואילו קרוביהם באותה על משפחה, החתוליים והצבועים, הולכים על אצבעותיהם. הבדל חשוב נוסף הוא שהגחנים כוללים מינים אוכלי כל ואף צמחוניים ואילו רוב המינים במשפחות האחרות חיים על טרף.
לנמיות חושים מפותחים ובמיוחד חוש הריח. היא מסוגלת לאתר את טרפה בעזרת חוש הריח ולכן גם בעלי חיים הנמצאים במקום סגור ומרוחק עלולים להוות יעד לטריפה. התקשורת בין הפרטים מבוססת על חוש הריח. באיזור פי הטבעת יש להן בלוטות שמהן הן מתיזות, תוך הרמת הזנב, נוזל ריחני למרחק כמה עשרות ס"מ. בעזרת נוזל זה והתחככות בעצמים בטריטוריה הן מסמנות את תחום המחייה של המשפחה. לצורך סימון הטריטוריה הן משתמשות גם בהטלת גללים. הנמייה היא בעל חיים חברתי והמשפחה מונה זכר אחד ו- 1-3 נקבות עם גוריהן.
הנמייה נחשבת שלא בצדק כטורפת תרנגולות מושבעת אך למעשה הנזק הזה נדיר משום שאין היא מצליחה לחדור ללולים מגודרים כהלכה. בניגוד למוניטין שלילי זה ידועה הנמייה כטורפת חולדות ועכברים ואף נחשים ארסיים. הנמייה עמידה יחסית מפני ארס נחשים, כדוגמת הצפע, אך לא לחלוטין. בשנת 1964 בעקבות הרעלת טורפים מכוונת חלה עלייה חדה במספר הכשות הנחשים בארץ. רק לאחר התאוששות אוכלוסיית הנמיית חזרה רמת ההכשות למה שהיה קודם לכן. ניתן לראות שקיים מתאם בין מספר הנמיות בארץ ומספר ההכשות הממוצע.
העובדה שהנמייה היא בעל חיים חברתי ניתן להרגילן לחיות בחברת האדם. נמיות שגודלו מגיל שבועיים ופחות מתקשרות למטפל וניתן לגדלן חופשיות כדוגמת החתול. הדבר נהוג היום במצרים והודו וכך מובטח נקיון הבית ממכרסמים, פרוקי רגליים ונחשים.
(1) פירוש: משנה מַרְחִיקִין אֶת הַסּוּלָּם מִן הַשּׁוֹבָךְ של חבירו אַרְבַּע אַמּוֹת, כְּדֵי שֶׁלּא תִּקְפּוֹץ הַנְּמִיָּיה מן הסולם לשובך ותטרוף את היונים; ו מרחיקים אֶת הַכּוֹתֶל מִן הַמַּזְחִילָה אַרְבַּע אַמּוֹת, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא חבירו בעל המזחילה זוֹקֵף אֶת הַסּוּלָּם לעלות ולתקן את קלקולי המזחילה. גמרא ומציעים: לֵימָא מַתְנִיתִין [האם לומר שמשנתנו] היא שלֹא כְּשיטת ר' יוֹסֵי, דְּאִי [שאם] כשיטת ר' יוֹסֵי היא, הָא [הרי] אָמַר בענין נטיעת אילן סמוך לבורו של חבירו: זֶה חוֹפֵר בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְזֶה נוֹטֵעַ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, ואין הוא צריך להתחשב במה שקורה אצל חבירו! ומשיבים: אֲפִילּוּ תֵּימָא [תאמר] שהוא כשיטת ר' יוֹסֵי, הָא [הרי] אָמַר רַב אַשִׁי: כִּי הָוֵינַן בֵּי [כאשר היינו בבית] מדרשו של רַב כָּהֲנָא, הֲוָה אָמַר [היה אומר לנו]: מוֹדֵי [מודה] ר' יוֹסֵי בְּגִירֵי דִּידֵיהּ [בחיצים שלו], כלומר, בנזק הנגרם על ידו לחבירו על ידי מעשיו, שבמקרה זה צריך להרחיק, הָכָא נַמִי זִמְנִין דְּבַהֲדֵי דְּמַנַּח לֵיהּ יָתְבָא [כאן גם כן, פעמים שבזמן שהוא מניח אותו, את הסולם, יושבת] הנמייה בינתיים בְּחוֹר וְקָפְצָה [והיא קופצת] ועולה דרך הסולם אל השובך".
(2) בעולם בעלי החיים אנחנו מזהים קבוצה של מינים בעלי יכולת טובה יותר ללמידה וניצול הזדמנויות. בעלי חיים אלו נקראים אופורטוניסטים. שם זה נובע מהמילה האנגלית Opportunity כלומר הזדמנות. התנהגות זו קשורה למבנה מוח מיוחד המאפשר גמישות רבה יותר בלמידה. ניתן להניח שבעלי החיים החיים בסביבת האדם ניחונו ביכולת זו משום שסביבת האדם משתנית באופן מתמיד ומציעה הזדמנויות שונות חדשות לבקרים. מוכרים לנו העורבים המנצלים מזבלות, אנפיות בקר האוספות זחלי חרקים, סיקסקים החיים בשדות ועוד. הנמייה והחתול הם דוגמאות טובות לבעלי חיים אופורטוניסטים ואכן לעיתים קרובות ניתן למצוא אותם יחד ליד מכולות אשפה.
רשימת מקורות:
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 7 (עמ' 201).
מנחם דור, החי בימי המשנה המקרא והתלמוד (עמ' 73).
בני שלמון, מדריך היונקים בישראל (132).
ויקיפדיה – הערך: נמייה מצויה.
לעיון נוסף:
בפורטל "הדף היומי":
"כדי שלא תהא חיה קופצת":
החתול כטורף נחשים – "ולייתי ארבעה שונרי וליסרינהו בארבעה כרעי דפורייה" (שבת, קי ע"א).
מהי צניעות החתול? – "היינו למידין צניעות מחתול, וגזל מנמלה" (עירובין, ק ע"ב).
התנהגות הטריפה של החתול – "האי כלבא דאכל אימרי, ושונרא דאכלה תרנגולא" (בבא קמא, טו ע"ב).
הקשר בין צבע הפרווה ותוקפנות החתול – "לא קשיא הא באוכמא הא בחיוורא" (בבא קמא, פ ע"ב).
החתול כטורף מזיק – "אדהכי והכי אתא שונרא קטעיה לידא דינוקא" (בבא קמא, פ ע"ב).
מהו מקור טיפות הדם (ארס) שכף החתול השאירה על הדלת? – "דרהט חתול בתרא ועל לאידרונא" (חולין, נב ע"ב).
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
