סקר
ללומדים דף יומי בלילה - איזה דף אתם לומדים?




 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו 


כדי שלא תהא חיה קופצת - נמייה

 

"משנה: ... והוא מקבל עליו מקום הגדר, חריץ ובן חריץ, וכמה הוא חריץ? ששה טפחים. ובן חריץ שלשה. תאנא: חריץ מבחוץ ובן חריץ מבפנים, וזה וזה אחורי גדר, כדי שלא תהא חיה קופצת. ולעביד חריץ ולא לעביד בן חריץ? איידי דרווח, קיימא בגויה וקפצה. ולעביד בן חריץ ולא לעביד חריץ? איידי דקטין קיימא אשפתיה וקפצה. וכמה בין חריץ לבן חריץ? טפח" (בבא בתרא קז ע"ב – קח ע"א).  


שם עברי: נמייה מצויה   שם באנגלית: Ichneumon Egyptian mongoose   שם מדעי: Herpestes ichneumon


נושא מרכזי: לאיזו "חיה קופצת" מתכוונת הברייתא?

לריכוז המאמרים שנכתבו על הנמייה הקש/י כאן.


במשנה נאמר שהמוכר חצי מתוך שדהו מחוייב לבנות גדר ולחפור חריץ ובן חריץ בשטחו. המשנה קובעת שגודל החריץ הוא ששה טפחים וגודל בן החריץ שלושה טפחים. לדעת הריטב"א עומק החפירות זהה לרוחבן ואם כן עומק החריץ ששה טפחים ועומק בן החריץ שלושה טפחים. בברייתא שצוטטה בראש דברינו מתואר מיקום החריצים ותפקידם. שתי החפירות צריכות להתבצע מחוץ לגדר כאשר בן החריץ (החריץ הצר) נחפר במרחק טפח מהחריץ הרחב ובצמוד לגדר (שרטוט 4). לדעת הרשב"ם תפקיד שני החריצים במניעת קפיצת חיות אל תוך השדה הוא כדלהלן: לא די בבן חריץ משום שניתן לעמוד על שפתו ולקפוץ ואילו חריץ בלבד (שרטוט 1) לא מספיק משום שהוא רחב והחיה יכולה לעמוד בתוכו ולקפוץ ממנו. שתי אפשרויות נוספות לחפירה, על מנת להגן על השדה, נפסלות על ידי ר"י קרקושא: א. שני בני חריץ (שרטוט 2) לא יעילים משום שניתן לחצות אותם אחד לאחר השני. ב. חפירת החריץ הרחב בצמוד לקיר (שרטוט 3) איננה יעילה כי ניתן להכנס אליו ולקפוץ מתוכו. השילוב של שתי החפירות ברוחב ובסידור האמור פותר את מכלול הבעיות העלול לצוץ אם היה נחפר רק חריץ אחד או שנים במיקום שונה.




הברייתא לא מפרשת מאיזו חיה יש להתגונן אך הרמב"ם כותב שהכוונה לנמייה ודומיה: "האומר לחבירו חצי שדה אני מוכר לך, שמין כמה שוה כל השדה, ונותן לו מן הכחוש שבה מה ששוה חצי הדמים של כל השדה ... ומקבל עליו הלוקח לעשות בחלקו מקום הגדר, ומאחורי הגדר סמוך לגדר חריץ קטן רחב שלשה טפחים, וחוצה לו חריץ אחד גדול רחב ששה טפחים, ובין שני החריצין רחב טפח, כל זה כדי שלא תקפוץ הנמייה בה וכיוצא בה" (רמב"ם, הלכות מכירה פכ"א הכ"ב). ייתכן ודעת השו"ע ספציפית יותר והוא סובר שהכוונה דווקא לנמייה: "... ומאחורי הגדר סמוך לגדר חריץ קטן רחב ג' טפחים וחוצה לו חריץ אחר גדול רחב ששה טפחים, ובין שני החריצין רחב טפח, כל זה שלא תקפוץ הנמיה" (שו"ע, חו"מ, רי"ח כ').

הרמב"ם בפירוש המשניות מפרש באופן דומה לרשב"ם אך בשונה ממנו הוא סובר שהבעייה בחפירת חריץ רחב בלבד, ללא בן חריץ, היא בכך שהחיה (לשיטתו הכוונה לנמייה ודומיה) תחצה את החריץ בירידה לתוכו וטיפוס מעברו השני לעבר הגדר. ובלשונו: "לפי שאילו היה הגדול בלבד, היתה הנמיה וכיוצא בה יורדת לקרקעיתו, והיתה עולה משפת החריץ ותבוא אל השדה, ואילו היה הקטן בלבד היתה קופצת עליו ונכנסת בשדה, וכשהם שנים אינה יכולה להיכנס בקטן למיעוט רחבו ולא תקפוץ לרוחב השני חריצין, ובין חריץ וחריץ רוחב טפח והשנים מבחוץ לגדר, וכל זה בחציו של לוקח כמו שביארנו". לרשב"ם החשש שונה והוא שמא החיה תקפוץ מתוך קרקעית החריץ תוך ניצול רוחב החריץ להשגת תנופה: "איידי דרווח - ששה טפחים, נכנס לתוכו, ונמשכת מעט לאחוריה וקופצת". פירוש הרמב"ם נוח יותר, אם אכן מדובר בנמייה, שהרי היא קופצת למרחק ד' אמות ואם כדברי הרשב"ם, שהחשש הוא מנתור מתוך החריץ אל ראש הגדר, הרי עליה לנתר ה' אמות שהן מרחק העולה על כושר הניתור של הנמיה על פי הנאמר במשנת "מרחיקין את הסולם".

המקור לקביעה של הרמב"ם שמדובר בנמייה לא מפורש אך ייתכן והוא מתייחס לסוגיה העוסקת בהרחקת סולם, בה מתואר בעל חיים בעל יכולת קפיצה: "מרחיקין את הסולם מן השובך ארבע אמות כדי שלא תקפוץ הנמייה" (בבא בתרא כ"ב ע"ב). יש לזכור שחריצים בלבד אינם מועילים אלא רק בצירוף הגדר, שהרי הנמייה יכולה לקפוץ ד' אמות, ואילו שני החריצים עם הריווח ביניהם תופסים רק עשרה טפחים.

בניגוד לרוחב החריצים, לא התפרש במשנה מה גובה הגדר שעל המוכר לבנות. לאור הנלמד בראש המסכת ניתן לשער שגובהה המינימלי הוא ד' אמות. "ת"ש: כותל חצר שנפל מחייבין אותו לבנות עד ד' אמות? נפל שאני. ודקארי לה מאי קארי לה? סיפא איצטריכא ליה, מד' אמות ולמעלה אין מחייבין" (בבא בתרא, ב' ע"ב). גובה זה מקביל לגובה הניתור של הנמייה ולכן יש צורך בהרחקתה מהגדר על מנת שלא תקפוץ לראש הגדר. אורכה של הנמייה הוא כאורך אמה וכך ניתן להבין את הטיעון "איידי דרווח, קיימא בגויה וקפצה" כלומר חריץ ברוחב ששה טפחים רחב די הצורך והחיה יכולה להכנס לתוכו ולקפוץ ממנו. אמנם הנמייה היא בעל חיים טורף ולכאורה איננה מזיקה לגידולים חקלאיים אך לאמיתו של דבר כבני משפחת גחניים נוספים היא ניזונה גם מן הצומח.
 
ניתן להוסיף עוד חיות בסדר גודל של הנמייה או מעט גדולות יותר האוכלות גידולים חקלאיים. במשפחת הסמוריים ידועה כאוכלת פירות גירית הדבש. הגירית ניזונה מפירות וירק צעיר. הדלק חובב פירות ובעיקר פירות מתוקים. ממשפחת הכלביים השועלים והתנים אוכלי כל וניזונים בין השאר גם מירקות ופירות.

כדאי להזכיר שכבר למדנו במסכת זו על הגנה מפני חדירת מזיק אחר לשדות - הערוד. שם למדנו שיש לזרוע גם מחוץ לגדר על מנת להפחית את רעבונם של הערודים ולהיטותם לחדור לשדה על ידי שבירת הגדר.


נמיות בחצר בית באשקלון        צילם: שמוליק  שחר - קלופמן

 



א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 


כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר