סקר
איך אתה לומד דף יומי?






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו 


כדי שלא תקפוץ הנמייה - נמייה

 

"מרחיקין את הסולם מן השובך ארבע אמות כדי שלא תקפוץ הנמייה" ... הכא נמי זמנין דבהדי דמנח ליה, יתבא בחור וקפצה. (בבא בתרא כ"ב ע"ב).


שם עברי: נמייה מצויה   שם באנגלית: Ichneumon Egyptian mongoose   שם מדעי: Herpestes ichneumon


נושאים מרכזיים: מהן התאמות הנמייה לטריפה הגורמות להיותה סכנה לשובך? 
                         מדוע הזהירה המשנה דווקא מנמיות ולא מטורפים אחרים?

לריכוז המאמרים שנכתבו על הנמייה הקש/י כאן.


הנמייה היא טורף בעל גוף גלילי וארוך. אורך הגוף כ – 55 ס"מ ואורך הזנב כמעט כאורך הגוף. הרגליים קצרות והראש מחודד. צבע הפרווה אפור-צהבהב. תכונות אלו מעניקים לנמייה את המבנה האופייני שלה המאפשר לזהות אותה בקלות כאשר היא חוצה במהירות דרכי עפר בשטחים פתוחים. הנמייה נחשבת לבעל חיים מועיל בגלל יכולתה להתמודד עם הכשות נחשים ולטרוף אותם. הנמייה מגלה עמידות רבה לשלושה מיני נחשים ארסיים: צפע מצוי, פתן שחור וקוברה יורקת ומהווה אחד הגורמים החשובים בוויסות גודל אוכלוסיית הנחשים במקומות שונים בעולם. יחד עם תועלתה הנמייה בהיותה אוכלת כל מזיקה לגידולים חקלאיים הן מן הצומח והן במשק בעלי החיים. היא טורפת אפרוחים, דגים ועוד. המשנה מגבילה את מרחק העמדת הסולם מהשובך משום שלנמייה יש יכולת לעמוד על רגליה האחוריות ואף לקפוץ. יכולת זו יחד עם גמישותה הרבה מאפשרים לה לחדור בקלות לשובכים ולטרוף את הגוזלים ולכן דרך ההתמודדות היא על ידי הרחקת הסולם מהשובך.

בירושלמי (וילנא, פ"ב הל' ה') אנו מוצאים הסתייגות מהקביעה הכללית שיש להרחיק את הסולם ד' אמות: "מתני' מרחיקין את הסולם מן השובך ארבע אמות כדי שלא תקפוץ הנמייה. גמ': א"ר לעזר הדא דתימר לימין אבל לשמאל זוקף מיד". מפרש "פני משה": "מ' הדא דתימר. דמרחיקין את הסולם מן השובך ואף על גב דקי"ל על הניזק להרחיק את עצמו דוקא בימין השובך הוא דצריך להרחיק משום דהוי כגירי דיליה והכל מודים בזה וכשהסולם בימין השובך מיומן ביותר להנמיה לקפוץ דרך שם להשובך אבל כשהסולם בשמאל השובך אינה ממהרת כל כך לקפוץ משם להשובך". במבט ראשון הטענה שבנמייה קיימת העדפה לכף ימין נראית מופרכת ואכן אולי משום כך פירש בעל "מראה פנים" את המונח "ימין" באופן מטפורי:

"במה שמחלק האי תלמודא בזה יש לפרשו דלימין דקאמר פירושו לאלתר הוא כמו דבר המיומן ומזומן מיד הוא. ודוגמתו תמצא לקמן בסוף הפרק ונוטל בימין כלומר שצריך שיסתום לאלתר ובשמאל הוא היפוך הדבר שאינו מזומן מיד והוי כעין דאמרינן התם דזימנין דיתבא בחורא ובהדי דמנח ליה קפצה ובהכי הוי גירי דיליה ועיין לקמן בהלכה ט'".

לאמיתו של דבר ידוע היום שגם בבעלי חיים אנו מוצאים נטייה לצידיות (Lateralized behaviour). במחקר שבוצע על חתולים(1), למשל, נמצא שככל שהמשימה מורכבת יותר מתחזקת הנטייה לצידיות. התברר גם שקיים הבדל בהעדפה בין זכרים ונקבות. לא מן הנמנע שהתנהגות הנמיות דומה לחתולים והתנא בירושלמי התייחס לאוכלוסיה שהיתה מוכרת לו ובה היתה העדפה לימין.

עד היום מגדלים במצרים נמיות כחיית בית כדוגמת החתול לשם השמדת מזיקים. ייתכן מאד וגם בתקופת התנאים גידלו את הנמייה באופן דומה וכך ניתן להבין מדוע מזהירה המשנה מפני הנמייה ולא מפני טורפים אחרים הקיימים בארץ. היה צורך מיוחד להתייחס לנמייה וכפי שבימינו אנו נזהרים מנזקי חתולים השוכנים במעונות האדם. הדברים ברורים יותר לפי פירושו של הערוך בערך נמייה: "פירוש חיה קטנה כגון חתול וכיוצא בו". לדבריו הנמייה איננה מין ספציפי אלא קבוצה של טורפים קטנים וזריזים. רש"י מפרש במסכת חולין (נ"ב ע"ב): "נמייה - חיה היא ויש אומרים שהיא מרטרינ"א בלע"ז". באוצר לעזי רש"י (הרב משה קטן) מתורגמת המילה מרטרינ"א כדלק וסמור. גם מינים אלו טורפים קטנים יחסית אלא שאין הם מצויים במשכנות האדם. מתוך המשך הסוגיה ניתן אולי לקבוע שלפחות כאן השם נמייה איננו כולל את הסמור והדלק. הגמרא טוענת שאין צורך להעמיד את המשנה, האוסרת להעמיד את הסולם ליד השובך, דווקא שלא כרבי יוסי הסובר שלכל שכן מותר לנהוג בשטחו כרצונו ("זה חופר בתוך שלו, וזה נוטע בתוך שלו") משום שכאן רבי יוסי מודה לחכמים שהרי מדובר בנזק מיידי ("מודי רבי יוסי בגירי דידיה" כלומר רבי יוסי מודה לחכמים שבחציו של המזיק הדבר אסור גם אם עושה בתוך שלו). לדברי הגמ' הנזק בנמייה מיידי משום שיתכן והנמייה אורבת לטרף הנמצא בשובך, וברגע שיניח את הסולם היא תדלג דרכו ליעדה. מדובר כאן, אם כן, בבעל חיים שנמצא באופן קבוע בחצר ולמד את ההתנהגויות הקבועות ובדיוק כמו חתולי בית המכירים את כל חולשות דיירי הבית ומנצלים אותן לתועלתם(2). התנהגות זו לא יכולה להתפתח בדלק או בסמור שאינם בני בית במשכנות אדם אלא מזדמנים לעיתים רחוקות לקרבתו של האדם ואף חוששים מפניו ובורחים. המסקנה העולה היא שגם אם נמייה איננה מין ספציפי היא כוללת רק מינים החיים בשכנות האדם כמו החתול אך לא את הדלק והסמור.
 

             
נמיות בחצר בית באשקלון      צילם: שמוליק  שחר - קלופמן  

נמייה מחפשת מזון ליד מכולת אשפה בשעלבים
צילם: מאיר אנסבכר – אלון שבות

  

הרחבה

ביולוגיה

הנמייה נפוצה ברוב שטחי הסוונה באפריקה, דרום אירופה ומישראל עד טורקיה. בארץ היא נפוצה בכל צפון ומרכז הארץ בבקעת הירדן עד ים המלח, בכיכר ים המלח, בנאות מדבר ובצפון עמק הערבה. הנמייה חובבת חום לכן היא לא נמצאת בראשי ההרים הגבוהים והקרים בארץ. הנמיה קשורה בעיקר לנופי מים ושדות מושקים ועם התפתחות החקלאות היא הרחיבה את תחום התפוצה גם לאיזורים החקלאיים בנגב.

הנמייה שייכת למשפחת הנמייתים הנמצאת בתת סדרת דמויי חתול. קבוצה זו היא חלק מסדרת הטורפים היבשתיים. המינים סמור ודלק שגם הם טורפים קטנים הדומים לנמייה שייכים לעל משפחה שונה – על משפחת הדובים. הגחנים הולכים על מחצית כף רגלם ואילו קרוביהם באותה על משפחה, החתוליים והצבועים, הולכים על אצבעותיהם. הבדל חשוב נוסף הוא שהגחנים כוללים מינים אוכלי כל ואף צמחוניים ואילו רוב המינים במשפחות האחרות חיים על טרף.

לנמיות חושים מפותחים ובמיוחד חוש הריח. היא מסוגלת לאתר את טרפה בעזרת חוש הריח ולכן גם בעלי חיים הנמצאים במקום סגור ומרוחק עלולים להוות יעד לטריפה. הנמייה נחשבת שלא בצדק כטורפת תרנגולות מושבעת אך למעשה הנזק הזה נדיר משום שאין היא מצליחה לחדור ללולים מגודרים כהלכה. בניגוד למוניטין שלילי זה ידועה הנמייה כטורפת חולדות ועכברים ואף נחשים ארסיים. הנמייה עמידה יחסית מפני ארס נחשים, כדוגמת הצפע, אך לא לחלוטין. בשנת 1964 בעקבות הרעלת טורפים מכוונת חלה עלייה חדה במספר הכשות הנחשים בארץ. רק לאחר התאוששות אוכלוסיית הנמיית חזרה רמת ההכשות למה שהיה קודם לכן. ניתן לראות שקיים מתאם בין מספר הנמיות בארץ ומספר ההכשות הממוצע.

התקשורת בין הפרטים מבוססת על חוש הריח. באיזור פי הטבעת יש להן בלוטות שמהן הן מתיזות, תוך הרמת הזנב, נוזל ריחני למרחק כמה עשרות ס"מ. בעזרת נוזל זה והתחככות בעצמים בטריטוריה הן מסמנות את תחום המחייה של המשפחה. לצורך סימון הטריטוריה הן משתמשות גם בהטלת גללים. הנמייה היא בעל חיים חברתי והמשפחה מונה זכר אחד ו- 1-3 נקבות עם גוריהן. כתוצאה מהעובדה שהנמייה היא בעל חיים חברתי ניתן להרגילן לחיות בחברת האדם. נמיות שגודלו מגיל שבועיים ופחות מתקשרות למטפל וניתן לגדלן חופשיות כדוגמת החתול. הדבר נהוג היום במצרים והודו וכך מובטח נקיון הבית ממכרסמים, פרוקי רגליים ונחשים.

ההכרות הטובה עם הנמייה אולי אפשרה לחז"ל לזהות בה התנהגות הנקראת "רצח צאצאים" (Infanticide). נאמר במדרש אגדה (דברים, סי' א'): "... וכיון שגרמו עונות נהפכו אותו הרחמים לאכזריות, ונתאכזרה על בנה כנמייה הזו שהיא יולדת ואוכלת את בניה, והיתה רואה את דמו, והיתה בוכה עליו ומקוננת על מה שראתה, הדא הוא דכתיב ידי נשים רחמניות (איכה ד' י')". התופעה של "רצח צאצאים" קיימת גם בטורפים אחרים ובנוסף אין לנו וודאות מוחלטת שה"נמייה" היא אכן הנמייה המצויה. יחד עם זאת מעניין לציין שמין אחר במשפחת הנמייתים הנפוץ באפריקה – נמייה מפוספסת מצויה (banded mongooses) מהווה יעד חשוב למחקר התנהגות זו.    
 

יכולת הטיפוס והקפיצה של הנמיה

מ. דור זיהה את ה"נמייה" כטורף דלק. לדעתו לא ייתכן שהכוונה לנמייה כפי שהיא מכונה היום משום שהיא שוכנת קרקע, אינה קופצת ולא יכולה לקפוץ ואילו הדלק שוכן סלעים ועצים, קופץ מענף לענף ומסלע לסלע. בניגוד לדבריו הרי שהמורה לטבע יעקב איצקוביץ תיאר במפורט תצפיות בנמיות מהן עולה שלא רק שהן קופצות אלא עושות זאת בזריזות ויעילות. להלן אצטט את דבריו מתוך ספרו "תצפיות בטבע הארץ" שפורסם על ידי "פרויקט בן יהודה".

"נתתי דעתי על השאלה: מניין יכולתה הרבה של הנמיה לטפס על גדרות, קירות, סולמות וגזעי עצים? לאחר הסתכלות נתחוורו לי הדברים. חמש אצבעות רגליה ארוכות הן ומתפשקות בקלות שלא כאצבעות רגלי הכלב, שהן יותר צמודות זו לזו. כף רגלה הקטנה והעדינה של הנמיה מזכירה מזלג גמיש, שבקצה כל אחת מחמש שיניו צפורן כפופה. הרווח שבין האצבעות מאפשר לכל אצבע והצפורן שבראשה תנועה חפשית, עצמאית ויכולת להיצמד לכל נקודה בחיספוס שעל גדרות, עצים או סולמות. כף הרגל בשלימותה היא מכשיר המתאים ביותר למטרה זו. הצפורניים אינן מתמשכות לאחור כצפורני חתול, קרומי־השחייה מתוחים סמוך לשרשי האצבעות.

שרירי גופה הארוך גמישים, וכשהיא קופצת אינה זקוקה לריצה מוקדמת קצרה לשם יצירת תנופה, שכן – כפי שראיתי – מנתרת היא ממקומה ומזנקת במפתיע כלפי המטרה במהירות של קפיץ משתחרר. באחד הימים הבאתי לנמיות כ־400 גרם שומן תרנגולת, ותיכף נתברר לי כי זהו אצלן מאכל־תאוה, והן מעדיפות אותו על בשר וזוללות אותו בלהיטות רבה. על שיפודי עץ דקים ומחודדים הגשתי להן את המנות בעד הסורג, והנה נדמה רגע לנמיה אחת כי מנתה מוחזרת. היא זינקה פתאום והטיחה עצמה ברשת אחוזת בולמוס, עד להדהים ... ברוב גמישותה תוכל גם לקפוץ פתאום ולצוד באוויר ציפור, שכבר הספיקה לפרוש כנפיה ולהתרומם".

אני נוטה לדעתו של י. איצקוביץ שדבריו הובאו כעדות ראיה מלווה בשמות שותפים לתצפיותיו ותאריכיהם. יתר על כן לפחות על פי תפוצתם בארץ נראה שהנמיות הן אלו ששכנו במגורי האדם ואילו הדלקים חוששים מהאדם ונפוצים במקומות נטושים. אמנם הזואולוג הבריטי ג'ורג' רולסטון כתב כי "החתול הביתי" של היוונים הקדמונים והרומאים היה למעשה דלק הסלעים אך אין לדבר עדות גם באזורנו.
 

תודה לחתני אביעד פרנקל שתשובות לשאלותיו המאתגרות שוקעו ברשימה זו. 


(1) Wells, D. L. and Millsopp, S., 2009, 'Lateralized behaviour in the domestic cat, Felis silvestris catus'. Animal Behaviour, Volume 78 (2), pp. 537-541.
(2) בעולם בעלי החיים אנחנו מזהים קבוצה של מינים בעלי יכולת טובה יותר ללמידה וניצול הזדמנויות. בעלי חיים אלו נקראים אופורטוניסטים. שם זה נובע מהמילה האנגלית Opportunity כלומר הזדמנות. התנהגות זו קשורה למבנה מוח מיוחד המאפשר גמישות רבה יותר בלמידה. ניתן להניח שבעלי החיים החיים בסביבת האדם ניחונו ביכולת זו משום שסביבת האדם משתנית באופן מתמיד ומציעה הזדמנויות שונות חדשות לבקרים. מוכרים לנו העורבים המנצלים מזבלות, אנפיות בקר האוספות זחלי חרקים, סיקסקים החיים בשדות ועוד. הנמייה והחתול הם דוגמאות טובות לבעלי חיים אופורטוניסטים ואכן לעיתים קרובות ניתן למצוא אותם יחד ליד מכולות אשפה.


 

רשימת מקורות:

אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 7 (עמ' 201).
מ. דור, החי בימי המשנה המקרא והתלמוד (עמ' 73-74).
ב. שלמון, מדריך היונקים בישראל (132).
ויקיפדיה – הערך: נמייה מצויה.

 


א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 



כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר