סקר
זבחים או מנחות - מה יותר קשה?
זבחים
מנחות
אותה רמת קושי
קשה להעריך


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו 


כדי שלא תקפוץ הנמייה - נמייה

 

"מרחיקין את הסולם מן השובך ארבע אמות כדי שלא תקפוץ הנמייה" ... הכא נמי זמנין דבהדי דמנח ליה, יתבא בחור וקפצה. (בבא בתרא כ"ב ע"ב).


שם עברי: נמייה מצויה   שם באנגלית: Ichneumon Egyptian mongoose   שם מדעי: Herpestes ichneumon

נושאים מרכזיים: מהן התאמות הנמייה לטריפה הגורמות להיותה סכנה לשובך? 
                           מדוע הזהירה המשנה דווקא מנמיות ולא מטורפים אחרים?

הנמייה היא טורף בעל גוף גלילי וארוך. אורך הגוף כ – 55 ס"מ ואורך הזנב כמעט כאורך הגוף. הרגליים קצרות והראש מחודד. צבע הפרווה אפור-צהבהב. תכונות אלו מעניקים לנמייה את המבנה האופייני שלה המאפשר לזהות אותה בקלות כאשר היא חוצה במהירות דרכי עפר בשטחים פתוחים. הנמייה נחשבת לבעל חיים מועיל בגלל יכולתה להתמודד עם הכשות נחשים ולטרוף אותם. היא מהווה אחד הגורמים החשובים בוויסות גודל אוכלוסיית הנחשים במקומות שונים בעולם. יחד עם תועלתה הנמייה בהיותה אוכלת כל מזיקה לגידולים חקלאיים הן מן הצומח והן במשק בעלי החיים. היא טורפת אפרוחים, דגים ועוד. המשנה מגבילה את מרחק העמדת הסולם מהשובך משום שלנמייה יש יכולת לעמוד על רגליה האחוריות ואף לקפוץ. יכולת זו יחד עם גמישותה הרבה מאפשרים לה לחדור בקלות לשובכים ולטרוף את הגוזלים ולכן דרך ההתמודדות היא על ידי הרחקת הסולם מהשובך. עד היום מגדלים במצרים נמיות כחיית בית כדוגמת החתול לשם השמדת מזיקים. ייתכן מאד וגם בתקופת התנאים גידלו את הנמייה באופן דומה וכך ניתן להבין מדוע מזהירה המשנה מפני הנמייה ולא מפני טורפים אחרים הקיימים בארץ. היה צורך מיוחד להתייחס לנמייה וכפי שבימינו אנו נזהרים מנזקי חתולים השוכנים במעונות האדם. הדברים ברורים יותר לפי פירושו של הערוך בערך נמייה: "פירוש חיה קטנה כגון חתול וכיוצא בו". לדבריו הנמייה איננה מין ספציפי אלא קבוצה של טורפים קטנים וזריזים. רש"י מפרש במסכת חולין (נ"ב ע"ב): "נמייה - חיה היא ויש אומרים שהיא מרטרינ"א בלע"ז". באוצר לעזי רש"י (הרב משה קטן) מתורגמת המילה מרטרינ"א כדלק וסמור. גם מינים אלו טורפים קטנים יחסית אלא שאין הם מצויים במשכנות האדם. מתוך המשך הסוגיה ניתן אולי לקבוע שלפחות כאן השם נמייה איננו כולל את הסמור והדלק. הגמרא טוענת שאין צורך להעמיד את המשנה, האוסרת להעמיד את הסולם ליד השובך, דווקא שלא כרבי יוסי הסובר שלכל שכן מותר לנהוג בשטחו כרצונו ("זה חופר בתוך שלו, וזה נוטע בתוך שלו") משום שכאן רבי יוסי מודה לחכמים שהרי מדובר בנזק מיידי ("מודי רבי יוסי בגירי דידיה" כלומר רבי יוסי מודה לחכמים שבחציו של המזיק הדבר אסור גם אם עושה בתוך שלו). לדברי הגמ' הנזק בנמייה מיידי משום שיתכן והנמייה אורבת לטרף הנמצא בשובך, וברגע שיניח את הסולם היא תדלג דרכו ליעדה. מדובר כאן, אם כן, בבעל חיים שנמצא באופן קבוע בחצר ולמד את ההתנהגויות הקבועות ובדיוק כמו חתולי בית המכירים את כל חולשות דיירי הבית ומנצלים אותן לתועלתם. התנהגות זו לא יכולה להתפתח בדלק או בסמור שאינם בני בית במשכנות אדם אלא מזדמנים לעיתים רחוקות לקרבתו של האדם ואף חוששים מפניו ובורחים. המסקנה העולה היא שגם אם נמייה איננה מין ספציפי היא כוללת רק מינים החיים בשכנות האדם כמו החתול אך לא את הדלק והסמור.

 

             
נמיות בחצר בית באשקלון      צילם: שמוליק  שחר - קלופמן  

נמייה מחפשת מזון ליד מכולת אשפה בשעלבים
צילם: מאיר אנסבכר – אלון שבות

  

הרחבה

 

ביולוגיה

הנמייה נפוצה ברוב שטחי הסוונה באפריקה, דרום אירופה ומישראל עד טורקיה. בארץ היא נפוצה בכל צפון ומרכז הארץ בבקעת הירדן עד ים המלח, בכיכר ים המלח, בנאות מדבר ובצפון עמק הערבה. הנמייה חובבת חום לכן היא לא נמצאת בראשי ההרים הגבוהים והקרים בארץ. הנמיה קשורה בעיקר לנופי מים ושדות מושקים ועם התפתחות החקלאות היא הרחיבה את תחום התפוצה גם לאיזורים החקלאיים בנגב.

הנמייה שייכת למשפחת הגחנים הנמצאת במשפחת החתוליים הנכללת בעל משפחת החתולים. קבוצה זו היא חלק מסדרת הטורפים היבשתיים. המינים סמור ודלק שגם הם טורפים קטנים הדומים לנמייה שייכים לעל משפחה שונה – על משפחת הדובים. הגחנים הולכים על מחצית כף רגלם ואילו קרוביהם באותה על משפחה, החתוליים והצבועים, הולכים על אצבעותיהם. הבדל חשוב נוסף הוא שהגחנים כוללים מינים אוכלי כל ואף צמחוניים ואילו רוב המינים במשפחות האחרות חיים על טרף.

לנמיות חושים מפותחים ובמיוחד חוש הריח. היא מסוגלת לאתר את טרפה בעזרת חוש הריח ולכן גם בעלי חיים הנמצאים במקום סגור ומרוחק עלולים להוות יעד לטריפה. התקשורת בין הפרטים מבוססת על חוש הריח. באיזור פי הטבעת יש להן בלוטות שמהן הן מתיזות, תוך הרמת הזנב, נוזל ריחני למרחק כמה עשרות ס"מ. בעזרת נוזל זה והתחככות בעצמים בטריטוריה הן מסמנות את תחום המחייה של המשפחה. לצורך סימון הטריטוריה הן משתמשות גם בהטלת גללים. הנמייה היא בעל חיים חברתי והמשפחה מונה זכר אחד ו- 1-3 נקבות עם גוריהן.

הנמייה נחשבת שלא בצדק כטורפת תרנגולות מושבעת אך למעשה הנזק הזה נדיר משום שאין היא מצליחה לחדור ללולים מגודרים כהלכה. בניגוד למוניטין שלילי זה ידועה הנמייה כטורפת חולדות ועכברים ואף נחשים ארסיים. הנמייה עמידה יחסית מפני ארס נחשים, כדוגמת הצפע, אך לא לחלוטין. בשנת 1964 בעקבות הרעלת טורפים מכוונת חלה עלייה חדה במספר הכשות הנחשים בארץ. רק לאחר התאוששות אוכלוסיית הנמיית חזרה רמת ההכשות למה שהיה קודם לכן. ניתן לראות שקיים מתאם בין מספר הנמיות בארץ ומספר ההכשות הממוצע.

העובדה שהנמייה היא בעל חיים חברתי ניתן להרגילן לחיות בחברת האדם. נמיות שגודלו מגיל שבועיים ופחות מתקשרות למטפל וניתן לגדלן חופשיות כדוגמת החתול. הדבר נהוג היום במצרים והודו וכך מובטח נקיון הבית ממכרסמים, פרוקי רגליים ונחשים.

 

הנמייה בתלמוד

אמר רב עמרם אמר רב חסדא: דרוסת חתול ונמייה בגדיים וטלאים, דרוסת חולדה בעופות (חולין נ"ב ע"ב).

הגמרא מונה את הטורפים המסכנים בעלי חיים בגודל שונה. טורף קטן לא מסוגל להפוך לטריפה בעל חיים גדול ממנו בהרבה באמצעות דריסה. גדיים וטלאים הם קטנים ונמייה או חתול יכולים לדרסם.


 

רשימת מקורות:


אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 7 (עמ' 201).
מנחם דור, החי בימי המשנה המקרא והתלמוד (עמ' 73).
בני שלמון, מדריך היונקים בישראל (132).
ויקיפדיה – הערך: נמייה מצויה.

 


א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 



כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר