סקר
ממתי אתה בדף היומי?






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

לא קשיא: הא באוכמא, הא בחיוורא – חתול הבית

 

"... אדהכי והכי אתא שונרא קטעיה לידא דינוקא. נפק רב ודרש: חתול מותר להורגו, ואסור לקיימו, ואין בו משום גזל, ואין בו משום השב אבידה לבעלים. ... מיתיבי, רבי שמעון בן אלעזר אומר: מגדלין כלבים כופרין, וחתולין, וקופין, וחולדות סנאים, מפני שעשויין לנקר את הבית! לא קשיא: הא באוכמא, הא בחיוורא. והא מעשה דרב אוכמא הוה! התם אוכמא בר חיורא הוה. והא מבעיא בעיא ליה רבינא, דבעי רבינא: אוכמא בר חיורא, מהו? כי קמבעיא ליה לרבינא באוכמא בר חיורא בר אוכמא, מעשה דרב באוכמא בר חיורא בר חיורא הוה" (בבא קמא, פ ע"ב).

פירוש: "... אַדְּהָכִי וְהָכִי [בין כך וכך] אֲתָא שׁוּנָרָא קְטַעֵיהּ לִידָא דְּיָנוֹקָא [בא חתול וקטע את ידו של תינוק]. נְפַק [יצא] רַב וְדָרַשׁ בענין זה: חָתוּל מוּתָּר לְהוֹרְגוֹ, וְאָסוּר לְקַיְּימוֹ בבית, וְכל הלוקח אותו והורגו אֵין בּוֹ מִשּׁוּם איסור גֶּזֶל, וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם מצוה של הָשֵׁב אֲבֵידָה לַבְּעָלִים. ... על דברי רב בדינו של חתול מֵיתִיבֵי [מקשים] ממה ששנינו בברייתא, ר' שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מְגַדְּלִין כְּלָבִים כּוּפְרִין (כלבי ציד), וַחֲתוּלִין, וְקוֹפִין, וְחוּלְדּוֹת סְנָאִים, מִפְּנֵי שֶׁעֲשׂוּיִין לְנַקֵּר אֶת הַבַּיִת, הרי שמותר לגדל חתול! ומשיבים: לָא קַשְׁיָא [אין זה קשה]: הָא [זה] דברי ר' שמעון שאמר שמותר נאמרו בְּאוּכָּמָא [בחתול שחור], הָא [זה] דברי רב שאמר שאסור נאמרו בְּחִיוָּורָא [בחתול לבן]. ומקשים על כך: וְהָא [והרי] באותו מַעֲשֶׂה של רַב, אוּכָּמָא הֲוָה [חתול שחור היה]! ומשיבים: הָתָם אוּכָּמָא בַּר חִיוָּרָא הֲוָה [שם חתול שחור בן לבן היה] ודינו כחתול לבן. ומקשים: וְהָא מִבָּעֲיָא בָּעֲיָא לֵיהּ [והרי דבר זה נסתפק לו] לרָבִינָא, דְּבָעֵי [ששאל] רָבִינָא: אוּכָּמָא בַּר חִיוָּרָא, מַהוּ [חתול שחור בן לבן מה דינו]? ואם כך היה המקרה, מדוע היה מסופק בדבר? ומסבירים: כִּי קָמִבָּעֲיָא לֵיהּ [כאשר נסתפק לו] לְרָבִינָא היה זה בְּאוּכָּמָא בַּר חִיוָּרָא בַּר אוּכָּמָא [בחתול שחור בן לבן בן שחור], ואילו המַעֲשֶׂה שאירע לפני רַב בְּאוּכָּמָא בַּר חִיוָּרָא בַּר חִיוָּרָא הֲוָה [בחתול שחור בן לבן בן לבן היה]" (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: חתול הבית          שם באנגלית: Domestic cat, Housecat          שם מדעי: Felis silvestris catus

שם נרדף במקורות: שונרא


נושא מרכזי: הקשר בין צבע הפרווה ותוקפנות החתול
 

על מעמד החתול כחית בית על פי המקורות ראו במאמר "מגדלין כלבים כופרין, וחתולין, וקופין ... מפני שעשויין לנקר את הבית" (בבא קמא, פ ע"ב). 


בשורות הבאות נתרכז בבסיס התופעה המתוארת בגמרא של קשר בין צבע הפרווה ורמת התוקפנות של החתול. בדיון זה אתעלם מהמתאם בין הצבעים הספציפיים (שחור ולבן) לתוקפנות משום שקרוב לוודאי שבמהלך קרוב לאלפיים השנים שחלפו מאז נאמרו הדברים התבצעה סלקציה נוספת של גזעי חתולים וחלו שינויים בזיקה בין צבעים מסוימים ותוקפנות(1). יתר על כן, התברר שקיים קשר בין גווני הפרווה ובין בית הגידול (ראו להלן). חשוב להדגיש שאין קשר ישיר בין צבע לתוקפנות אלא שהוא מאפיין מופעים מסוימים השונים זה מזה ברמת התוקפנות.

וטרינרים מצאו שאגרסיביות חתולים כנגד האדם עשויה להיות במתאם עם צבע פרוותם. מזה זמן רב היה מקובל שלחתולים בעלי פרווה לבנה או דמוית שריון צב (Tortoiseshell cat) יש התנהגויות אנטי-חברתיות. חוקרים שבדקו את התופעה(2) ראיינו בעזרת שאלונים אינטרנטיים בעלי חתולים ואספו מידע על צבע החתולים והתנהגותם כלפי בני אדם וחתולים אחרים וכן על בעיות התנהגותיות. בנוסף לכך כללו השאלונים (המדגם כלל 1274 חתולים) פרטים דמוגרפיים על החתול ובעליו. מסקנות המחקר היו שנקבות בעלות צבע כתום, שחור–לבן ואפור-לבן היו בדרך כלל תוקפניות יותר כלפי בני אדם. חתולים אפורים, שחורים, לבנים או מפוספסים היו רגועים יותר. באופן מפורט יותר נמצא שחתולים בעלי פרווה שחורה-לבנה "ששו אלי קרב" במהלך הטיפול בהם. לחתולים בעלי פרווה אפורה-לבנה היו יותר התקפי זעם בעת ביקור אצל וטרינר, ואילו חתולות מנומרות היו פגיעות או "דרמטיות" בעת מפגשים יומיים עם בני אדם. 

ב"תלמוד המבואר" מובא הסבר אחר:

חתול לבן וחתול שחור

"ההבדל בין החתולים אינו קשור בצבע כשלעצמו, אלא בזנים שונים של חתולים. באותם דורות, החתול עדיין לא נעשה מבוית ממש והיו משתמשים אז בחתולים שהיו חתולי בר שגודלו בבתים. החתולים הלבנים (הבהירים) היו כנראה קרובים יותר לחתולי המדבר הפראיים (אולי זן מיוחד של חתול הבר Felis libyca או חתול המדבר Felis caracal ). משום כך פסק רב שחתולים אלה נחשבים כחיות טורפות לכל דבר. אף חתול שחור בן חתול לבן, הוא בן תערובת, שעדיין יש בו תערובת ניכרת של תכונות חיית הבר". 

הסבר זה עולה בקנה אחד עם המחקר הנ"ל ושניהם מנתקים בין רמת התוקפנות והצבע. בניגוד למחקר המסתפק בקביעה שצבע הפרווה מאפיין זנים בעלי רמת תוקפנות שונה הרי שב"תלמוד המבואר" מוצע מנגנון העשוי להסביר גם את ההבדל בין הזנים. לענ"ד ההצעה שככל שהמרחק הגנטי מאב המוצא גדול יותר, כתוצאה מתהליכי ביות, כך קטנה רמת התוקפנות סביר אם כי קיימות חלופות נוספות להסבר. יש להעיר שמחקרים גנטיים מצביעים על כך שקרוב לוודאי שחתול המדבר Felis caracal איננו אב המוצא של חתול הבית.


הקשר בין בית הגידול וצבע הפרווה

צבעים שונים התפתחו בחלקים שונים של העולם כתוצאה ממוטציות אקראיות באוכלוסיות חתולים מקומיות. לאוכלוסיות אלו היו גם מאפיינים התנהגותיים שונים. התנאים הסביבתיים בה חי החתול יקבעו מהו הצבע השולט. צבע שחור ולבן נפוץ יותר בסביבה עירונית ואילו בסביבות כפריות שולטים דגמי הצבע המפוספסים. דגמים מפוספסים מספקים הסוואה טובה יותר ואילו צבע אחיד בולט יותר בשטח. הפספוס "שובר" את קווי המתאר של החיה ומערב אותם עם הצללים של העצים כאשר החתול יוצא לציד מוקדם בבוקר ולקראת ערב. בעיר שבה החתולים ניזונים מאשפה או מואכלים אין יתרון לפספוס. חתולים בעלי צבע כהה נפוצים יותר בסביבות קרובות לאדם ולכן קיים מתאם בין תהליך העיור וצבע החתולים. ככל שהעיור היה מוקדם יותר שכיחות החתולים הכהים גדולה יותר. משערים שככל שהאוכלוסייה המקומית ותיקה יותר (למשל בהשוואה בין הערים בארה"ב אליה הובאו החתולים במאה ה – 17) מגוון הצבעים יהיה גדול יותר משום שפרק זמן ארוך מאפשר למוטציות רבות יותר להצטבר.
 

             
תמונה 1. קרקל         צילם: Leo za1  

תמונה 2. חתול בר אפריקאי       צילם: Sonelle

   
 


(1) זיקה זו משתנה גם בין אזורים שונים בעולם בהם התבצעה הסלקציה.

(2) Stelow, E. A. et al, 2016. 'The Relationship Between Coat Color and Aggressive Behaviors in the Domestic Cat', Journal of Applied Animal Welfare Science, 19 (1).
 
 

לעיון נוסף:

בפורטל "הדף היומי":

החתול כטורף נחשים – "ולייתי ארבעה שונרי וליסרינהו בארבעה כרעי דפורייה" (שבת, קי ע"א).

מהי צניעות החתול? – "היינו למידין צניעות מחתול, וגזל מנמלה" (עירובין, ק ע"ב).

התנהגות הטריפה של החתול – "האי כלבא דאכל אימרי, ושונרא דאכלה תרנגולא" (בבא קמא, טו ע"ב).

החתול כטורף מזיק – "אדהכי והכי אתא שונרא קטעיה לידא דינוקא" (בבא קמא, פ ע"ב).

מהו מקור טיפות הדם (ארס) שכף החתול השאירה על הדלת? – "דרהט חתול בתרא ועל לאידרונא" (חולין, נב ע"ב). 

 

 

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.




כתב: ד"ר משה רענן    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר