|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
ולייתי ארבעה שונרי וליסרינהו בארבעה כרעי דפורייה – חתול הבית
"האי מאן דמיקני ביה חיויא, אי איכא חבריה בהדיה לירכביה ארבע גרמידי, ואי לא לישואר נגרא, ואי לא ליעבר נהרא. ובליליא לותביה לפוריא אארבעה חביתא, וניגני בי כוכבי, ולייתי ארבעה שונרי וליסרינהו בארבעה כרעי דפורייה, וליתי שחפי ולישדי התם, דכי שמע קלי אכלי ליה" (שבת, קי ע"א).פירוש: האי מאן דמיקני ביה חיויא [מי שמקנא בו, כועס עליו הנחש ורודף אחריו], אי איכא חבריה בהדיה [אם יש חבירו אתו] לירכביה [ירכיבנו] עליו ארבע גרמידי [אמות], ואי [ואם] אינו יכול או שלא עזר הדבר לישואר נגרא [יקפוץ מעבר לתעלה], ואי [ואם] עדיין לא נפתר הדבר ליעבר נהרא [שיעבור נהר], ובליליא לותביה לפוריא ]ובלילה ישים מיטתו [על ארבעה חביתא] חביות, וניגני בי כוכבי, וליתי [ויישן בחוץ בין, תחת, הכוכבים, ויביא[ ארבעה שונרי [חתולים] וליסרינהו [ויקשרם] בארבעה כרעי דפורייה [רגלי המיטה], וליתי שחפי ולישדי התם, דכי שמע קלי אכלי ליה [ויביא קיסמים וענפים ויזרקם שם, שכאשר יישמע קולו של הנחש זוחל עליהם יאכלו אותו החתולים] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
לריכוז המאמרים שנכתבו על החתול וקישוריות הקש\י כאן.
אחד מהאופנים שבעזרתם החתול "מנקר את הבית" הוא השמדת נחשים: "אמר רב פפא: ביתא דאית ביה שונרא - לא ניעול בה איניש בלא מסני, מאי טעמא - משום דשונרא קטיל לחיויא ואכיל ליה, ואית ביה בחיויא גרמי קטיני, ואי יתיב לה גרמא דחיויא אכרעיה - לא נפיק, ואסתכן ליה. איכא דאמרי: ביתא דלית ביה שונרא לא ניעול ביה איניש בהכרא, מאי טעמא - דילמא מיכריך ביה חויא ולא ידע, ומסתכן"(1) (פסחים, קיב ע"ב). על החתולים כטורפי נחשים אנו לומדים בסוגייתנו העוסקת באופן שניתן להתגונן מנחש העוקב אחר אדם: " ... ובליליא לותביה לפוריא אארבעה חביתא, וניגני בי כוכבי, ולייתי ארבעה שונרי וליסרינהו בארבעה כרעי דפורייה, וליתי שחפי ולישדי התם, דכי שמע קלי אכלי ליה". העובדה שחתולים עשויים לטרוף נחשים נובעת מעמידותם לארס נחש ולכן מותר להשקותם מים מגולים: "אמר מר: לא ישקה מהן לא בהמתו ולא בהמת חבירו. והתניא: אבל משקהו לבהמת עצמו! כי תניא ההיא לשונרא" (עבודה זרה, ל ע"ב). מפרש רש"י: "בשונרא - דלא מזיק ליה ארס דשונרא אכיל ליה לחיויא כדאמרינן בערבי פסחים". לעמידות החתול לארס יש משמעות הלכתית: "תנו רבנן: מטלטלין את העצמות מפני שהוא מאכל לכלבים, בשר תפוח מפני שהוא מאכל לחיה, מים מגולים מפני שהן ראויין לחתול" (שבת קכח ע"א). מפרש רש"י: "לחתול - לא מזיק ליה ארס דנחש, שאף הנחשים היא אוכלת".
רשימת מקורות:
א. גלעד, 'האופן המסתורי שבו קיבל החָתוּל את שמו העברי', עתון ה"ארץ". לעיון נוסף:
הרב א. שוורץ, "צניעות מחתול" - על משמעותו של מוסר טבעי . כאן
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
|