תִּפְאֶרֶת f. (b. h.; פָּאַר) 1) crown, top. Ḥull. 131ᵃ, sq. שלא תיטול תִּפְאַרְתּוֹ, v. פָּאַר. —2) glory. Y. Ber. I, 3ᵈ top לך גדולה … לך ת׳ thine is the greatness, thine the power, thine the glory. Lev. R. s. 19 בית קדשינו ותִפְאַרְתֵּנוּ the house of our holiness and of our glory. Mekh. B’shall., s. 2 ונותנין שיר ושבח … ות׳ וכ׳ and give song, and praise, and greatness, and glory to him &c. Ib. s. 1 תִּפְאַרְתָּם their (the Egyptians’) pride; a. e.