קְלֵי ch. same , to be disgraced. Targ. O. Deut. XXV, 3 ויִקְלֵי Ms. III (ed. Berl. ויִקַּל, oth. ed. ויֵקַל, fr. קְלַל).
    Pa. . - קַלֵּי,
    Af. - אַקְלֵי to hold in light esteem, revile. Targ. O. Deut. XXVII, 16 דִּיקַלֵּי ed. Berl. (oth. ed. דיַקְלֵי; ed. Vien. דיִקְלֵי, corr. acc.; Regia דיֵקַל fr. קְלל; v. Berl. Targ. O. II, p. 57).