קֶלַח m. (cmp. קִילָא II, a. קוּלִית) 1) tube, stem, stalk. Keth. 111ᵇ, a. fr. ק׳ של כרוב a cabbage stalk; Y. Peah VII, 20ᵇ top ק׳ אחד של חרדל a mustard stalk. Pes. 39ᵇ אק׳ referring to the stalk (of the herbs mentioned); a. fr.—Pl. קְלָחִים, constr. קִלְחֵי, קִילְ׳; קוֹלְחוֹת, קִילְחוֹת. Y. Kil. III, 28ᵈ bot. בעושה ק׳ יחידים when planting single stalks, opp. רצף. Par. XI, 9. Peah III, 2. Ib. 5 המוכר קלחי אילן וכ׳ if a man sells the stems of plants in his field (without selling the soil); a. e.—Men. X, 4 (66ᵃ) בקנים ובקליחות וכ׳ (read: ובקיל׳; Bab. ed. ובקולחות; Mish. Cambr. ובקִלְחוֹת, v. Rabb. D. S. a. l. note 4) they threshed it with reeds and stalks of plants (instead of using flails); Lev. R. s. 28; Pesik. R. s. 18 ובקולח׳; Pesik. Haʿomer, p. 69ᵃ ובקלקת (corr. acc.); Yalk. Lev. 643 ובקו׳. Erub. 16ᵃ קו׳ (ed. Sonc. קי׳); a. e. —2) (of liquids) column, jet. Toh. II, 1 ספק שהק׳ וכ׳ if there is a doubt whether the jet touched her hand. Tosef. T’bul Yom II, 9; a. e.