קִלְטָא, (preced. wds.; cmp. סָפַג, בְּלַע) [absorbing,] receiving punishment. Y. Yeb. II, 4ᵃ top חבוט … דהוא טבא בק׳ go on beating, for there is a benefit in taking it (it will teach me a lesson); Y. Kidd. III, 64ᵈ bot. בקִלְטָה; Gen. R. s. 7; Tanḥ. Huḳḳ. 6; Koh. R. to VII, 23; Pesik. R. s. 14 בקליטי, read: בקִילְטִי; ib. בקליטה (corr. acc.); Pesik. Par., p. 35ᵇ, sq. בקילתא (corr. acc.).