מַכּוֹשׁ II m. (כָּשַׁשׁ, v. כִּשְׁכֵּשׁ) 1) clapper of a bell. Midr. Till. to Ps. VII, 10 דומה לפעמון … ומַכּוּשׁוֹ של וכ׳ like a golden bell whose clapper is made of a jewel. —2) hammer, striking with the hammer. Ab. Zar. 19ᵇ מ׳ אחרון the last stroke (driving the nail in).—[Tosef. Mikv. VI (VII), 17 והמכושים, ed. Zuck., read: המכובשים, v. כָּבַשׁ.]