מָכוֹן, defined place; plan; residence. Sot. VIII, 3 הבונה בית על מְכוֹנוֹ he who rebuilds a house on its old place and plan. Lam. R. introd. (R. Joḥ. 1) למְכוֹנִי הראשון to my original residence (heaven).—Esp. Makhon, name of one of the seven heavens. Ḥag. 12ᵇ