מְכִילָא, מְכִילְתָּא, מְכִל׳ f. (כּוּל) 1) measure of capacity; trnsf. (v. מִדָּה) retribution, dealing out. Targ. O. Deut. XXV, 14. Targ. I Chr. XXIII, 29; a. fr.—Targ. Job IX, 22 חדא מ׳ the same destiny.—Pl. מְכִילָן, מְכִלָן, מְכִילָתָא, מְכִלָ׳. Targ. Y. Deut. l. c. Targ. O. Lev. XIX, 36 (Y. מְכִילוּ, read: … לָן). Y. B. Bath. V, end, 15ᵇ הוה מחי על מ׳ punished for false measures. —2) a vessel used in connection with the show-bread in the Temple.—Pl. מְכִילָתָא. Targ. Ex. XXV, 29 (h. text מנקיות); a. e. —3) (cmp. מִדָּה) a collection of rules of interpretation, treatise, tract. Gitt. 44ᵃ עיין במְכִילְתֵּיךְ read it up in thy collection (Boraitha). Pes. 48ᵃ ואהדר ליה במ׳ וכ׳ and his reply is recorded in another collection.—Y. Ab. Zar. IV, 44ᵇ top אפיק … מ׳ R. Y. produced the M’khilta (v. infra; v. Mekh. Mishp. s. 20, ed. Weiss, p. 107, note 100).—Pl. מְכִילָאן. Lev. R. s. 3, beg. רעותיה … בר מ׳ he likes to be called a man mastering many Mekhiltas; Koh. R. to IV, 6 מרי מ׳ (some ed. מיכיילא, מיכלייאן, v. מֵיכְלָא II).—Esp. M’khilta, or M. d’bé R. Yishmael, a Halakhic and Midrashic book on Exodus from ch. XII, to XXXV.