טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

עיזי מסגן ברישא והדר אימרי – צאן

 

"רבי זירא אשכח לרב יהודה דהוה קאי אפיתחא דבי חמוה, וחזייה דהוה בדיחא דעתיה, ואי בעי מיניה כל חללי עלמא הוה אמר ליה. אמר ליה: מאי טעמא עיזי מסגן ברישא והדר אימרי? אמר ליה: כברייתו של עולם, דברישא חשוכא, והדר נהורא. מאי טעמא הני מכסיין והני מגליין? הני דמכסינן מינייהו, מכסיין, והני דלא מכסינן מינייהו מגליין" (שבת, עז ע"ב).

פירוש: כיון שדובר בהסברת דברים בטבעו של עולם, מסופר: ר' זֵירָא אַשְׁכַּח [מצא] את רַב יְהוּדָה דַּהֲוָה קָאֵי אַפִּיתְחָא דְּבֵי חֲמוּהּ [שהיה עומד על פתח בית חמיו], וְחַזְיֵיהּ דַּהֲוָה בְּדִיחָא דַּעְתֵּיהּ [וראהו שהיתה דעתו בדוחה], וְאִי בָּעֵי מִינֵּיהּ [ואם היה שואל ממנו] כָּל חֲלָלֵי עָלְמָא [העולם] הֲוָה אָמַר לֵיהּ [היה אומר, עונה לו] תשובות על הכל. ולכן שאל ממנו שאלות בתחומים שונים, שאינם שייכים להלכה. ושאל: מַאי טַעְמָא עִיזֵּי מַסְגָן בְּרֵישָׁא וַהֲדַר אִימְרֵי [מה טעם בָעדר העיזים הולכות בראש, ואחר כך הכבשים]? אמר לו: מנהג הדבר הוא כִּבְרִיָּיתוֹ שֶׁל עוֹלָם, דִּבְרֵישָׁא חֲשׁוּכָא וַהֲדַר נְהוֹרָא [שבתחילה חושך ואחר כך אור] והעיזים שרובן שחורות קודמות לכבשים שרובן לבנות. ועוד שאל: מַאי טַעְמָא הָנֵי מִכְסְיָין וְהָנֵי מְגַלְיָין [מה טעם אלו הרחלים מכוסות ערוותיהן באליה, ואלו העזים מגולות]? ענה לו: הָנֵי דִּמְכַסִּינַן מִינַּיְיהוּ [אלה, הכבשים, שאנו מתכסים מהן, מצמרן] שכרן שהן מִכְסְיָין [מכוסות], וְהָנֵי דְּלָא מְכַסִּינַן מִינַּיְיהוּ [ואלה, העיזים, שאין אנו מתכסים מהן משערן] הריהן מְגַלְיָין [מגולות]. (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: כבש האליה   שם באנגלית: Fat-tailed Sheep   שם מדעי: Ovis orientalis platyura

שם נרדף במקורות: כבשה, כשב, איל, רחל, יובל, כר, אימר, דיכרין  


שם עברי: עז, תיש    שם באנגלית: Goat   שם מדעי: Capra aegagrus hircus 

שם נרדף במקורות:  שעיר, ברחא 


נושא מרכזי: מדוע העזים הולכות בראש העדר ומדוע אין אנו מתכסים בשערן?

 

לריכוז המאמרים שנכתבו על הצאן הקש/י כאן.

לריכוז המאמרים שנכתבו על עז הבית הקש/י כאן.

לריכוז המאמרים שנכתבו על הכבש הקש/י כאן.

מדברי רב יהודה אנו לומדים על ארבעה מאפיינים המבדילים בין העזים והכבשים.

א. העזים הולכות בראש. כאשר הולך עדר מעורב של עזים וכבשים הרי שהעזים הן ההולכות בראש. וכך מפרש רש"י: "מסגיין בריש עדרא - מהלכות בראש העדר". העזים השחורות מסמלות את החושך והוא מקדים על פי הלוח העברי, כבריאתו של עולם, את היום. ובדברי רש"י: "ברישא חשוכא - סתם עזים שחורות, סתם רחלות לבנות". הכבשים בעלות מבנה גוף מוצק וכבד משל העזים ולכן תנועתן איטית יותר. ייתכן וגם האליה המפותחת של הכבשים מכבידה על התנועה. הבדל זה בין העזים והכבשים מסביר גם את המשל של מר עוקבא (שבת לב ע"א): "רעיא חגרא ועיזי ריהטן, אבב חוטרא מילי, ואבי דרי חושבנא וכו'"(1). מפרש רש"י: "רעיא חגרא ועיזי רהיטין - קלים לרוץ, ואינו יכול להגיען ולהלקותן על סרחונן". במשל לא הוזכר רועה צאן באופן כללי אלא דווקא רועה העזים קלות הרגלים. ככלל כדאי לזכור שהעז נחשבת לזריזה ובעלת כושר טיפוס מפותח. לא בכדי היא מוזכרת בגמרא כמה פעמים כבעלת כושר ניתור מעולה וכבעלת פוטנציאל להזיק (ראו במאמר "אין מגדלין בהמה דקה בא"י"). 

ההבדל בין התנהגות העזים והכבשים מאפשר להרחיב את המונח "צאן" בפסוק בירמיהו (נ ח'): "נֻדוּ מִתּוֹךְ בָּבֶל וּמֵאֶרֶץ כַּשְׂדִּים יצאו וִהְיוּ כְּעַתּוּדִים לִפְנֵי צאן" מעבר לאופן שפירש שם רש"י: "כעתודים לפני צאן - דרך העתודים ללכת לפני העדר בראש העזים". ה"צאן" על פי רש"י הם עיזים בלבד והעתודים המזוהים על ידי המפרשים כזכרי העיזים הולכים בראשם. על פי דברינו ייתכן וה"צאן" הוא עדר מעורב הכולל לא רק עיזים אלא גם כבשים והעתודים הולכים בראשו כדרכם של העיזים. אכן בפירוש "מצודת דוד" למשלי (ל ל"א) המונח "צאן" איננו מתייחס בהכרח רק לעיזים: "או תיש - גם הוא מטיב צעד כי הוא קל המרוץ וילך בעדר תחלה כמ"ש כעתודים לפני צאן (ירמיה נ) ויבטח במרוצתו ומתגבר על כל".

ביום שקדם לכתיבת חלקו הראשון של מאמר זה יצאתי לסיור עם קבוצת מטיילים, בשם "משכילי לכת", מצוייד במצלמה מתוך תקווה שאזכה לראות ולצלם את תאורו של רב יהודה על העיזים ההולכות בראש העדר. טיפסנו על קרן הסרטבה על מנת לצפות באתר בו הדליקו קדמונינו את המשואות כדי להודיע על קידוש החודש. את הירידה ליוותה רוח קרה ועזה, בעוצמה חריגה, שגרמה למספר מטיילים למעוד. כל תלאות הדרך נשכחו כאשר לקראת סיומו של המסלול קידם את פנינו עדר ההולך כאשר העזים השחורות בראשו. היתה בכך משום הבטחה שנזכה לראות, בע"ה במהרה בימינו, לאחר ה"עזים השחורות" גם את האור. התמונה המצורפת מראה רק את ראשו של העדר לאחר שעצר והחל ללחוך עשב (תמונה 1). מאז אותו מפגש בקרן הסרטבה צפיתי בתופעה פעמים רבות כאשר האחרונה שבהן היתה בכ"ו תמוז תשפ"א בעת ביקור ב"בור עוזיהו". בשלב הראשון הופיע "כוח חלוץ" של עיזים שהתמקם מולנו על פסגת ההר (תמונה 3). רק לאחר שכל העדר חלף על פנינו גילינו שהוא מורכב משני מיני הצאן (תמונה 4).

בטיול באטלס הגבוה צפו מטיילים בעדר מעורב שגם בו העיזים הלכו בראש (תמונה 2). בגלל המרחק מהעדר קשה לצפות בפרטים אך ניתן לראות באופן מובהק שהעיזים השחורות (מצד ימין) הולכות בראש. תופעה בולטת נוספת שניתן להבחין בה היא העובדה שהכבשים הולכות בטור עורפי מסודר כנראה לאורכו של "שביל עיזים" נוח. לעומתן נראה שהעיזים לא הוטרדו מתוואי הדרך והתקדמו על פני המדרון כגוש אחד. הדבר מדגים את כושר הטיפוס המעולה של העיזים בהשוואה לכבשים. טור הכבשים מזכיר את דברי הגמרא בראש השנה (יח ע"א): "בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון. מאי כבני מרון? הכא תרגימו כבני אמרנא". מפרש רש"י: "בראש השנה כל באי עולם כו' כבני אמרנא - ככבשים שמונין אותן לעשרן, ויוצאין זה אחר זה בפתח קטן, שאין יכולין לצאת כאחד". בתמונה שלפנינו משמש השביל הצר כ"פתח קטן שאין יכולין לצאת כאחד".
 

תמונה 1. בצד שמאל נראות העזים שהלכו בראש העדר.		תמונה 2. עדר מעורב בהרי האטלס במרוקו   צילם: יונתן לוין

 

תמונה 3. "כח החלוץ" - העיזים בראש העדר המעורב		תמונה 4. העיזים מובילות בראש העדר

 

ב. לכבשים יש אליה. האליה היא הזנב השומני של זן הכבשים הנקרא כבש האליה. משערים שזנב זה התפתח כתוצאה ממוטציה שחלה בזן כבשים בעל זנב ארוך. במהלך תהליכי ביות ממושכים נבררו כבשים בעלי אליה מפותחת. האליה נחשבה כאחד החלקים המשובחים של הכבש וכמסמלת את צניעותו משום שהיא מכסה את איברי הרבייה. מפרש כאן רש"י: "מכסיין – בזנב. והני מגליין - העזים אין להם אליה". האליה העניקה לכבשים מעמד בכורה בהשוואה לעזים בכל מה שקשור להלכות קדימה לקרבן (ראו במאמר "מיכסיא באליה"). מדברי רב יהודה אנו לומדים שכיסוי זה ניתן לכבשים כשכר עבור הצמר שהם מעניקים לאדם ומאפשר לו להתכסות. לעז אין אליה או ליתר דיוק יש לה אליה קטנה בלבד (ראו במאמר "לימד על העז שאינה טעונה אליה"). מפרש האבן עזרא (ויקרא, פ"ג י"ב): ואם עז ממין העז, זכר או נקבה כמשפט הכבש, ובבן בקר לא הזכיר האליה, כי אם בכבש, כי האליה בעז ובשור קטנה, ועוד כי הכבשים שהן בא"י יש להם אליה גדולה וזה דבר ידוע".

ג. צמר הכבשים משמש להכנת בגדים. רב יהודה מתאר הבדל נוסף בין כבשים ועזים המתייחס לאפשרויות השימוש בשערם. שיער הכבשים נקרא צמר והוא ראוי לטוויה בניגוד לשיער העזים שכמעט לא שימש לייצור בגדים אלא להכנת שקים או יריעות למטרות שונות. הבדואים מכינים את אהליהם מתערובת של צמר גמלים ושיער עזים. וכך מפרש רש"י: "הני דמכסינן מינייהו - רחלים שאנחנו מתכסין מצמרן, גם הן מכוסות".

שאלה שיש לתת עליה את הדעת מהם המאפיינים הגורמים למראה והתכונות השונים של השיער והצמר אם גם מקור הצמר הוא שיער בעל החיים? צמר הוא למעשה סיבים שמקורם שיער של בעלי חיים מבויתים ובעיקר כבשים. לרוב הסיבים של הכבשים המבויתות יש שני מאפיינים עיקריים המבדילים בינם ובין שיער או פרווה. א. הם מכוסים בקשקשים המסודרים בצורה המסייעת לבעל החיים לסלק מעליו זרעים ותרמילי צמחים הנאחזים בו בעת המעבר בין צמחים. ב. הסיבים מפותלים בצפיפות התלויה בזן הכבשה. בזן המרינו בעל הצמר העדין, למשל, יש עשרות פיתולים לכל ס"מ ואילו בצמר גס עשוי להיות פיתול אחד או שנים לכל ס"מ. לשני מאפיינים אלו יש השפעה רבה על אפשרויות הניצול של הצמר. הקשקשים והפיתולים מאפשרים לטוות את הסיבים לחוטים או להדקם בתעשיית הלבד מבלי שהם יחליקו וישתחררו זה מזה. בניגוד לצמר הרי שלשיער אין קשקשים או שהם מעטים והוא איננו מפותל ולכן כמעט ולא ניתן לטוויה. ליעילות הטוויה תורמת גם גמישות הצמר בהשוואה לשיער. ניתן להבחין בהבדל בין צמר הכבשים ושיער העיזים גם במבט שטחי בשדה. השערות בפרוות העיזים נראות חלקות ומופרדות זו מזו ואילו בכבשים ניתן לראות שיער מפותל האסוף במקבצים הנראים כגלים או תלתלים.

הקשקשים והפיתולים מגדילים את נפח הצמר על ידי לכידת חללי אוויר גדולים ואוויר זה תורם ליכולת הבידוד הטובה של הצמר. בקרב הבדואים, למשל, משמש הצמר לא רק להגנה מפני קור אלא גם למנוע חדירת אנרגיית חום לגוף. איכות הצמר נקבעת על פי מספר הפיתולים של הסיב. תכונה נוספת המבדילה בין זני הכבשים היא היחס בין כמות הצמר הנמצא בכסות גופם לבין זיפי הצמר המהווים את השכבה העליונה של הפרווה. ככל שהיחס בין הצמר לזיפים גבוה יותר כך חומר הגלם מבוקש יותר עבור טוויה ותעשיית הלבד.

ד. מאפיין נוסף המבדיל בין הכבשים והעיזים הוא צבעם. העיזים מסמלות את החושך בגלל צבען השחור ואילו הכבשים מסמלים את האור בגלל צבעם הלבן. להתייחסות לצבע הלבן כאור יש בסיס פיסיקלי והוא העובדה שהוא אינו בולע את קרני האור ומחזיר את כולן לעינינו. בניגוד לצבע הלבן הרי שהצבע השחור בולע את כל קרני האור. מסיבה זו עדיף ללבוש בגדים לבנים ולסייד את הגג בימי הקיץ. צבעו הלבן של צמר הכבשים הוא תוצאה של ברירה ארוכת שנים. צבע זה הופך את צמר הכבשים למתאים להכנת אריגים משום שהוא קל לצביעה. אמנם קיימים זני כבשים בעלי צבעים אחרים אך הם פחות מבוקשים בשוק הטקסטיל. ראו עוד במאמר "ושער ראשה כעמר נקא" (חגיגה, יד ע"א).
 

כבשה  -  הגוף מכוסה  בקבוצות שיער מסולסל		עז - הגוף מכוסה בשיער

 

---

(1) פירוש: מר עוקבא אמר: רעיא חגרא ועיזי ריהטן [הרועה חיגר והעיזים רצות], ואינו יכול להשיגן, אבל אבב חוטרא מילי, ואבי דרי חושבנא [ליד הגדר הוא אומר מילים קשות, ובתוך הדיר הוא גומר את החשבון]. וכמו כן האשה כל הזמן שהיא בבריאות שלמה תולים לה חטאיה ואין עורכים עימה חשבון עליהם, ואולם בהגיע עת לידתה שהיא עת סכנה, אז מזכירים לה חטאיה ובאים עימה חשבון אם ראויה היא לנס.

 

לעיון נוסף:

פורטל הדף היומי:  "האי שיער והאי צמר"

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)