סקר
האם אתה לומד דף יומי עם רש"י?






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

 

לימד על העז שאינה טעונה אליה - עז הבית

 

"תנא: מתקיף לה רב חנא בגדתאה, ומי מצית אמרת דכי כתיב האי במותר פסח כתיב? והא מדכתיב אם כשב אם עז מכלל דלאו במותר פסח כתיב. ההוא מיבעי ליה לכדתניא: כבש לרבות את הפסח לאליה ... כשהוא אומר אם עז, הפסיק הענין. לימד על העז שאינה טעונה אליה" (זבחים ט ע"א).

פירוש: ועוד מַתְקִיף לָהּ [מקשה על כך] על הראיה מן הכתוב רַב חָנָא בַּגְדָּתָאָה קושיה אחרת: וּמִי מָצֵית אָמְרַתְּ [האם יכול אתה לומר] דְּכִי כְּתִיב הַאי [שכאשר נאמר כתוב זה] "ואם מן הצאן קרבנו" וכו' בְּמוֹתַר פֶּסַח כְּתִיב [כתוב]? וְהָא מִדִּכְתִיב [והרי ממה שנאמר] מיד אחר כך: "אִם כֶּשֶׂב" (ויקרא ג, ז) "אִם עֵז" (ויקרא ג, יב), מִכְּלָל הדברים אתה לומד דְּלָאו [שלא] בְּמוֹתַר פֶּסַח כְּתִיב [נאמר], שהרי מפורש במקום אחר שהפסח בא מן הכבשים והעיזים, ומה צורך לחזור ולומר זאת! ומשיבים: גם אם מדובר במותר פסח, הַהוּא מִיבָּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא [אותו כתוב המפרט דיניהם של כשב ועז נצרך לו לכמו ששנויה בברייתא אחרת]: נאמר שם "כֶּבֶשׁ" לְרַבּוֹת אֶת הַפֶּסַח לְאַלְיָה, שאף שלא נתפרש דבר זה בדיני הפסח, בכל אופן צריכים להקריב את האליה שלו, כמו שמקריבים בשלמים ... כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר שם: "אִם עֵז" הִפְסִיק הָעִנְיָן, לִימֵּד עַל הָעֵז שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה אַלְיָה. (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ)


שם עברי: עז, תיש    שם באנגלית: Goat    שם מדעי: Capra aegagrus hircus

שם נרדף במקורות: שעיר, ברחא


נושא מרכזי: האם גם לעזים יש אליה?

 

לריכוז המאמרים שנכתבו על עז הבית הקש/י כאן.



הברייתא לומדת מתוך הפסוק "אם עז" שעז "אינה טעונה אליה" בניגוד לכבש שגם בקרבן פסח יש צורך להקריב את האליה שלו. על אלית הכבש כתבתי במאמר "כבשה עדיפא שכן נתרבתה באליה" ואילו עתה נעסוק באלית העז. מקורות רבים (ספרותיים, ציורים ופסיפסים קדומים) מתארים ומתייחסים לאלית הכבש ולכאורה נראה משתיקתם שלעיזים אין אליה. כפי שהיה בעבר גם היום לא מוכרים לנו זני עיזים בעלי אליה. עובדה זו מציבה קושי רב בפני דברי הברייתא הפוטרת את אלית העז מהקרבה שהרי מה טעם יש לפטור מהקרבה חלק מחלקי הבהמה שכלל איננו קיים. שאלה זו עמדה בפני רש"י שפירש סוגייה מקבילה במסכת פסחים (צו ע"ב): "ואם - הפסק הוא להפסיק בין כשב לעז, שבכשב נתפרשה אליה, כדכתיב האליה תמימה לעומת העצה - ממקום שהכליות יועצות, ובא הכתוב והפסיק ולמד על העז שאינה טעונה אליה להקריב אליה שלה למזבח, יש מפרשין עז אין לו אליה, וטעות הוא בידם, שהרי ממקום שהכליות יועצות היא ניטלית, ועוד: מה לימד הכתוב, הואיל ואין לו?". מצד אחד הוא שמע שלעז אין אליה אך מאידך גיסא מדוע היה צורך בלימוד "אם עז"?
לענ"ד ניתן ליישב את הדעות השונות אם נמצא מהו המבנה המדוייק של זנב העז. לצורך זה פניתי למחקר שעסק בחקר הגורמים המשפיעים על מחירי השוק של הצאן באתיופיה. נמצא שהמחיר נקבע על ידי סדרה של גורמים מגוונים ולא רק במצבו הגופני של הפרט הנמכר. דוגמה לגורם מעניין הוא כמויות המשקעים שירדו בעונת הגשמים שקדמה ליום המכירה. באופן פרדוקסלי מיעוט גשמים גורם לירידת מחיר משום שהצפי הוא למחסור במרעה ולכן ממהרים בעלי העדרים להפטר מצאנם. את הדברים הנוגעים לעניינו אביא כלשונם (מלבד תרגום לעברית). את המילה "שמן" רשמתי במירכאות משום שהשומן מתייחס לאליה. באנגלית נקראת האליה Fat-Tail ולכן הביטוי להלן "שמן במעט" משמעותו היא "בעל אליה קטנה".

"כמה מגזעי הכבשים באתיופיה הם בעלי אליה ואילו עזים, באופן כללי, הם בעלי זנב דק למרות שלכמה מהם יש זנב "שמן" במעט. מלבד כמה מאפיינים תורשתיים של הגזע דרגת ה"שומן" של הזנב עשוייה לציין גם את המצב הבריאותי הכללי של החיה. זנב "שמן" יותר מציין מצב גופני ובריאותי טוב יותר ... במדגם של העיזים נמצא של – 88.2% היה זנב דק ול – 11.8% היה זנב מעט "שמן"" 


נראה לי שאכן כפי ששמע רש"י אין לעיזים אליה מפותחת, כדוגמת הזנב הנפוץ בכבשים, אך התורה היתה צריכה לפטור מלהקריב את הזנב של העז משום שלעיתים היו פרטים שמסיבות גנטיות ו/או תזונתיות היו בעלי זנב מפותח מאד שהזכיר במידת מה את אלית הכבשים וניתן היה להתייחס אליו כאליה. ניתן להסיק שרש"י התייחס לזנב העז כאליה מפירושו בגמרא בזבחים (צ ע"ב). אומרת הגמרא: "פרים קודמין לאילים שכן נתרבו בנסכים, וכן אילים לכבשים. כבשים לשעירים שכן נתרבו באליה". מפרש שם רש"י: "שכן נתרבו באליה - לענין אימוריו. ואע"ג דהשתא בעולה קיימינן שכולה כליל מיהו צד ריבוי למזבח אשכחן ביה גבי שלמים וחטאת". רש"י מקשה שהרי אם אנו עוסקים בעולות מה היתרון של הכבשים. כוונתו לשאול הרי בעולת שעיר נשרפת גם האליה עם כל האיברים וא"כ אין יתרון לכבשים. בקרבנות שרק אימוריהם מוקטרים קיים הבדל בין כבשים לעזים משום שרק בכבשים מוקטרת האליה. אם לעיזים אין אליה הרי שגם בעולות נשמר היתרון של הכבשים. הדבר נאמר במפורש בכתב יד רש"י במנחות (פג ע"ב): "לימד על העז שאינה טעונה אליה – שאם הביא עז לשלמים אין אליתה קריבה עם האימורים שיש לה דין בן בקר שאינה טעונה אליה".

 

  
בתמונה ניתן לראות את יחס הגודל בין זנב עז וזנב כבשה (מוסתרת)  

עז בעלת זנב מעובה - פסיפס מסוף התקופה הביזנטית

צילמה: רבקה בן ששון


 

       
עדר עיזים וכבשים – תל סכה   עיזים ניזונות מעץ אלון    צולם ליד אלון שבות

  

מקורות עיקריים:

Ayele, G., Jabbar, M.H., Teklewold, H., Mulugeta, E. and Kebebe, G., 2006. Seasonal and inter-market differences in prices of small ruminants in Ethiopia. Journal of Food Products Marketing. 12 (4): 59-77


 
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 


כתב: ד"ר משה רענן    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר