סקר
האם אתה לומד דף יומי עם רש"י?






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

ושער ראשה כעמר נקא – כבש הבית

 

"כתוב אחד אומר לבושה כתלג חור ושער ראשה כעמר נקא, וכתיב קוצותיו תלתלים שחרת כעורב! לא קשיא: כאן בישיבה, כאן במלחמה" (חגיגה, יד ע"א).

פירוש: כתוב אחד אומר: "לבושה כתלג חור ושער ראשה כעמר נקא" [לבושו כשלג לבן ושיער ראשו כצמר לבן נקי]. וכתיב [ונאמר גם כן]: "קוצותיו תלתלים שחרת כעורב". ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה]: כאן הדימוי הראשון שמדמים את ה' כבעל שיער לבן הוא כאשר הוא בישיבה של מעלה, כאן ("שחורות כעורב") כאשר הוא במלחמה. שאמר מר [החכם]: אין לך נאה בישיבה ללמד תורה אלא זקן, ואין לך נאה במלחמה אלא בחור, ולכן מתואר הקדוש ברוך הוא בכל פעם בדימוי אחר (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: כבש הבית    שם באנגלית:  Sheep    שם מדעי: Ovis aries

שם נרדף במקורות: כבשה, כשב, איל, רחל, יובל, כר, אימר, דיכרין  


נושא מרכזי: צמר הכבשים כסמל לצבע לבן

 

לריכוז המאמרים שנכתבו על הכבש הקש/י כאן.

לריכוז המאמרים שנכתבו על הצאן הקש/י כאן.

 

דניאל השתמש בדימויים שונים כדי לתאר את מראה הקב"ה: "חָזֵה הֲוֵית (ראיתי) עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב (עד אשר הובאו הכסאות ועתיק ימים ישב) לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר (לבושו כשלג לבן) וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא (שיער ראשו כצמר לבן) כָּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי נוּר () [כסאו שביבי אש) גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק (גלגליו אש דולקת)" (דניאל, ז ט'). מפרש אבן עזרא: "חזה - רואה הייתי עד שהכסאות הושלכו וקדמון ימים ישב לבושו כשלג לבן ושער ראשו כצמר נקי כסאותיו שביבי אש גלגליו אש בוערה". השלג והצמר היוו סמל לצבע לבן גם לגבי מראות נגעים: "מראות נגעים שנים שהן ארבעה: בהרת עזה כשלג, שניה לה כסיד ההיכל, והשאת כקרום ביצה, שניה לה כצמר לבן, דברי ר"מ וחכמים אומרים השאת כצמר לבן שניה לה כקרום ביצה" (נגעים, פ"א מ"א). את זוג חומרים אלו (שלג וצמר) כסמל לצבע לבן אנו מוצאים כבר בנבואת ישעיהו (א י"ח): "לְכוּ־נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר ה' אִם־יִֽהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם־יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהיֽוּ".

לענ"ד יש להבין את המילה "נקא" בביטוי "עמר נקא" בדניאל ו"נקי" בפירוש אבן עזרא כנרדפת ל"לבן" ולא כמשמעותה בלשוננו (clean). כלומר, הכוונה בפסוק איננה לומר ששיער ראשו של הקב"ה לבן כצמר נקי אלא כ"צמר לבן". במשמעות זו ל"נקא" נוכל להבין טוב יותר את המשל המובא בדף הבא: "שאל נימוס הגרדי את רבי מאיר: כל עמר דנחית ליורה סליק? אמר ליה: כל מאן דהוה נקי אגב אימיה סליק, כל דלא הוה נקי אגב אימיה לא סליק"(1). מפרש רש"י: "כל דנקי אגב אימיה - שלא נתלכלך בגיזה עולה לו צבעו, כלומר, כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו עולה לו, כן נראה בעיני, ורבותי מפרשין: כל עמר דנחית ליורה סליק כל שירד לידון בגיהנם עולה, אגב אמו. צמר בן יומו שלא נרמס בטיט עולה לו הצבע, כלומר: שיש זכיות בידו עולה". הביטוי "נקי אגב אימיה" על פי פירוש רש"י ואבן עזרא לא ברור. "אגב אימיה" מציין קשר ל"אם" למשל: "ההוא ינוקא דאישתפוך חמימיה, אמר להו רבא: נישיילה לאימיה, אי צריכא נחים ליה נכרי אגב אימיה" (עירובין, סח ע"א). אם אכן ההבדל בין סוגי הצמר הוא לכלוך שנגרם על ידי גורם חיצוני ("שלא נתלכלך בגיזה", "צמר בן יומו שלא נרמס בטיט") מדוע הוא נקרא "אגב אימיה". יתר על כן, הצמר הנגזז מהכבשים עובר שטיפה יסודית ואם כן אין סיבה שיהיה הבדל באיכות הצביעה בין חלקיו השונים. אם נפרש ש"נקא" הוא מילה נרדפת ללבן הביטוי "אגב אימיה" יהיה מובן. רבי מאיר מתייחס להבדלי הגוון של הצמר הנובעים מדגם הצבע של הכבשה. צביעה של צמר לבן קלה יותר מאשר צביעה של צמר שחור או חום. צבעו הלבן של צמר הכבשים הוא תוצאה של ברירה ארוכת שנים (ראו עוד ב"הרחבה"). צבע זה הופך את צמר הכבשים למתאים להכנת אריגים משום שהוא קל לצביעה. אמנם קיימים זני כבשים בעלי צבעים אחרים אך הם פחות מבוקשים בשוק הטקסטיל (תמונות 1-2).

הכבשים שימשו כסמל לאור יום בגלל הצבע הלבן של צמרן (תמונה 3) בניגוד לעיזים השחורות (תמונה 4) המסמלות לילה: "רבי זירא אשכח לרב יהודה דהוה קאי אפיתחא דבי חמוה, וחזייה דהוה בדיחא דעתיה, ואי בעי מיניה כל חללי עלמא הוה אמר ליה. אמר ליה: מאי טעמא עיזי מסגן ברישא והדר אימרי? אמר ליה: כברייתו של עולם, דברישא חשוכא, והדר נהורא וכו'"(2) (שבת, עז ע"ב). מפרש רש"י: "ברישא חשוכא - סתם עזים שחורות, סתם רחלות לבנות". להתייחסות לצבע הלבן כאור יש בסיס פיסיקלי והוא העובדה שהוא אינו בולע את קרני האור ומחזיר את כולן לעינינו. בניגוד לצבע הלבן הרי שהצבע השחור בולע את כל קרני האור. מסיבה זו עדיף ללבוש בגדים לבנים ולסייד את הגג בימי הקיץ. 

 

       

תמונה 1. כבשה  -  הגוף מכוסה בקבוצות שיער מסולסל

 

תמונה 2. עז - הגוף מכוסה בשיער

 

 
תמונה 3.    תמונה 4. צילם:   Jesus Solana  from Madrid, Spain

 

הרחבה

הביות בצמחים ובעלי חיים התבצע בעזרת ברירה משני סוגים שהשלימו זה את זה: 1. ברירה מודעת על ידי המגדלים של תכונות רצויות. 2. ברירה לא מודעת שהתבצעה מעצם העובדה שהגידולים נותקו מסביבתם הטבעית והועברו לסביבה חדשה ושונה מעשי ידי אדם. הבדלים סביבתיים אלו גרמו באופן אוטומטי לשינויים חריפים בלחצי הברירה. במעבר זה לסביבת האדם התאמות חיוניות רבות לצורך השרדות בטבע איבדו את חשיבותן. תכונות חדשות שנבררו באופן אוטומטי הביאו להתפתחות מערך תכונות חדש המאפיין אורגניזם מבויית. מחקרים רבים בדקו את שרשרת השינויים שעבר הצאן (כבשים ועיזים) במהלך ביותו מאבות המוצא המשוערים שלו. המחקרים מצביעים על שינויי מבנה והתנהגות הדרגתיים שליוו את הביות. ניתן לעמוד על טיבם של השינויים בעיקר לפי שרידי עצמות צאן הנמצאים באתרים ארכיאולוגיים. המחקר של צבע השיער של הצאן בעייתי יותר משום שהחומר האורגני, כמו שיער וצמר, מתכלה לאחר מות בעל החיים. המחקר בתחום זה, ובמיוחד ביחס לראשיתו של הביות, חייב להתבסס על השוואות למינים ותופעות הקיימים בהווה.
 

צמר כבשים 

כפי שכבר ראינו, על פי המקורות השונים, צמר הכבשים הוא לבן ואילו שיער העיזים שחור. למעשה התמונה מורכבת יותר ודי אם נזכר במגוון הצבעים שמתארת התורה במהלך המאבק שניהל יעקב עם לבן על גובה משכורתו. הדעה המקובלת בין הביולוגים היא שבמהלך ביות הכבשים (ומקורות נוספים לסיבים) אחת מהתכונות החשובות שנבררה היא צבע צמר לבן משום שבעולם העתיק הוא היה הנוח ביותר לצביעה בצבעים בהירים.

הצבע של השיער והצמר ביונקים ונוצות העופות נקבע בעיקר על ידי כמות ואיכות המלנינים (כמה טיפוסי פיגמנט) המיוצרים בתאים מיוחדים הנקראים מלנוציטים ומועברים לקרטינוציטים (התאים הבונים את פני שטח העור). קיימים שני סוגים עיקריים של מלנין השונים זה מזה מבחינה כימית: eumelanins האחראיים לצבע שחור עד חום ו – pheomelanins בצבע צהוב עד אדום. בכבשים הצבע הלבן איננו ביטוי ללבקנות (רמת ייצור פגומה של מלנין) אלא תוצאה של גן דומיננטי (שולט) הגורם באופן פעיל לדיכוי סינתיזה של מלנינים וכך מסתיר את כל הצבעים שהיו אמורים להתבטא. הצבע השחור ברוב הכבשים הוא תוצאה של גן רציסיבי (נשלט) ולכן בהכלאה בין איל ורחל ששניהם בעלי גנוטיפ (הרכב גנטי) הטרוזיגוטי (שניהם בעלי גן אחד לצבע שחור וגן אחד לצבע לבן) יתקבלו צאצאים שכרבע מהם שחורים. למעשה בגלל תהליכי ברירה שנמשכו אלפי שנים ברוב הגזעים הגנוטיפ ההטרוזיגוטי נדיר מאד ולכן הופעה של פרט שחור נדירה מאד (מכאן נובע הביטוי "כבשה שחורה" בהתייחס לבן משפחה חריג). יש להעיר שקיימות סיבות נוספות להופעת צבע שחור כמו שונות בבקרה גנטית הגורמת להופעת כתמים בגדלים ובמקומות שונים (ראה בתמונה) או קיומם של מעט גזעים בעלי צבע שחור באופן נורמלי. הנושא של הופעת סיבים שאינם לבנים מעסיק מאד את יצרני וצרכני הצמר הגולמי המחפשים דרכים למנוע את הופעתם בשיטות שונות. מאמץ מחקרי רציני מושקע באמצעים לזהות כבשים בעלי פוטנציאל גנטי לא מתאים על מנת לסלקם מתוך העדרים המיועדים לגידול צמר. 
 

צבע העזים

בניגוד לצבעו הלבן של צמר הכבשים, שנברר בתהליכי סלקציה ממושכים, על מנת להתאימו לשימוש בתעשיית הטקסטיל, הרי שצבעם של זני העזים המקומיות הוא שחור. בשיר השירים (ו ה-ו) אנו מוצאים את התאורים: "... שערך כעדר העזים שגלשו מן הגלעד. שניך כעדר הרחלים וכו'".

 


 
(1)  פירוש: שאל הפילוסוף הגוי נימוס הגרדי את רבי מאיר: האם כל עמר דנחית [צמר שנכנס] ליורה להיצבע סליק [עולה לו הצבע]? כלומר, האם כל הבאים ללמוד תורה כולם יוצאים אנשים הגונים וראויים? אמר ליה [לו]: כל מאן דהוה [מי שהיה] נקי אגב אימיה [אימו], מתחילתו סליק [עולה] וכל מי שלא הוה [היה] נקי אגב אימיה [אימו] לא סליק [אינו עולה], שמי שלא היה נקי והיה לו פגם מעיקרו אין התורה משפיעה עליו כראוי.
(2) פירוש: כיון שדובר בהסברת דברים בטבעו של עולם, מסופר: ר' זֵירָא אַשְׁכַּח [מצא] את רַב יְהוּדָה דַּהֲוָה קָאֵי אַפִּיתְחָא דְּבֵי חֲמוּהּ [שהיה עומד על פתח בית חמיו], וְחַזְיֵיהּ דַּהֲוָה בְּדִיחָא דַּעְתֵּיהּ [וראהו שהיתה דעתו בדוחה], וְאִי בָּעֵי מִינֵּיהּ [ואם היה שואל ממנו] כָּל חֲלָלֵי עָלְמָא [העולם] הֲוָה אָמַר לֵיהּ [היה אומר, עונה לו] תשובות על הכל. ולכן שאל ממנו שאלות בתחומים שונים, שאינם שייכים להלכה. ושאל: מַאי טַעְמָא עִיזֵּי מַסְגָן בְּרֵישָׁא וַהֲדַר אִימְרֵי [מה טעם בָעדר העיזים הולכות בראש, ואחר כך הכבשים]? אמר לו: מנהג הדבר הוא כִּבְרִיָּיתוֹ שֶׁל עוֹלָם, דִּבְרֵישָׁא חֲשׁוּכָא וַהֲדַר נְהוֹרָא [שבתחילה חושך ואחר כך אור] והעיזים שרובן שחורות קודמות לכבשים שרובן לבנות.

 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 



כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר