תַּקְלָא, תּוּקְ׳, תַּקָּלָא, תִּקְלָא, תִּי׳ II m. (תְּקַל II) stumbling, stumbling block, snare, offence. Targ. Deut. VII, 16 (Y. ed. Vien. תּוֹ׳). Targ. Prov. IV, 16 (ed. Wil. תִּ׳). Ib. XVI, 18. Targ. Y. Num. XXXI, 16. Targ. O. Lev. XIX, 14 (ed. Vien. תַּקָּ׳; Y. תּוֹקְ׳). Targ. Ex. X, 7; a. fr.—B. Bath. 54ᵃ, v. תְּקַל II; a. e.—Pl. תַּקְלִין, תַּקְלַיָּא, תַּקָּ׳, תּוּקְ׳, תִּקְ׳, תִּי׳. Targ. Job XXXIV, 30. Ib. XL, 24. Targ. Ps. LXIV, 6; a. fr.