רָעַע (b. h.) [to bring in close contact, v. רֵיעַ,] 1) to strike against, shatter, impair. —Part. pass. רָעוּעַ; f. רְעוּעָה; pl. רְעוּעִים, רְעוּעִין; רְעוּעוֹת impaired, defective; in a ruinous state, threatening, opp. בריא sound. Kidd. 39ᵇ סולם ר׳ a broken ladder. Kel. III, 5 הר׳ a cracked vessel. Taan. 20ᵇ מפולת שאמרו בריאות ולא ר׳ the falling of houses which they mention (ib. III, 4) means the falling of sound buildings, but not of such as were out of repair; a. fr. —2) (neut. verb) רַע, imperf. יֵרַע to be injurious, evil; רע ל־ to grieve, displease. B. Mets. 84ᵇ בני אל ירע לך my son, let it not grieve thee; a. e.
Pi. - רֵעַע to shatter, break.—Part. pass. מְרוֹעָע; f. מְרוֹעַעַת; pl. מְרוֹעָעִים, מְרוֹעָעִין; מְרוֹעָעוֹת. Koh. R. to III, 2 השרוי בבית המר׳ he who dwells in a threatening house; Y. Sabb. II, 5ᵇ top מְרוֹעֲרַע (fr. רִעְרֵעַ). Gen. R. s. 32 קנקנים מר׳, v. קַנְקָן I. Y. Taan. III, 66ᵈ top מְרוֹעֲרָעִים threatening buildings; a. fr.
Hithpa. - הִתְרָעֵעַ,
Nithpa. - נִתְרָעֵעַ, , Hithpol. הִתְרוֹעֵעַ, Nithpol. נִתְרוֹעֵעַ to be shaken, cracked, become defective. Men. 53ᵇ (ref. to Jer. XI, 16) מקול מיליהן … נִיתְרָעֲעוּ דליותיהן וכ׳ from the sound of the words of the spies were the branches (young men) of Israel broken; Yalk. Jer. 289 נרתעו (read: נִתְרָעוּ). Sot. 48ᵃ (play on ערה, Zeph. II, 14) אפי׳ בית … מִתְרוֹעֵעַ even a house which lies in a thicket of cedars will be shaken; Yalk. Is. 292 מתנועע (corr. acc.). Y. Snh. X, 27ᵈ bot. לכיפה … כיון שנִתְרוֹעֲעָה אחת מהן נִתְרוֹעֲעוּ כולן like a heap of stones, when one of them is shaken (disturbed), all of them are shaken; Y. M. Kat. III, 83ᶜ שנִתְרַעְרְעָה … נִתְרַעְרְעוּ (fr. רערע); Gen. R. s. 100 וכולה מִתְרוֹעַעַת; a. e.
Hif. - הֵרַע 1) to shake, impair. Y. Shebi. X, 39ᵈ top מֵירַע כוחן it impairs their prerogatives; ib. מוֹרַע (fr. יָרַע). Y. Pes. VII, 34ᵈ top שהוֹרַעְתָּ כחו וכ׳ whose standing thou declarest impaired in the case of an ascertained uncleanness. Ex. R. s. 8 הֵרֵעוּ לנפשם they did harm to themselves; a. e.—V. הֲרָעָה. —2) to be evil; ה׳ ל־ to displease. Tanḥ. Sh’laḥ 5; Num. R. s. 167 וה׳ לאביו and it displeased his father; a. e.—[ 3) to join, combine, v. רָעָהPi.]
Hof. - הוּרַע , or הוֹרַע (fr. יָרַע) to be shaken, impaired. Kidd. 20ᵇ, sq. ה׳ כחו his prerogative is impaired, v. יָפֶה. B. Kam. 44ᵃ; a. fr.
