קִרְקֵשׁ, (= קשקש; cmp. כַּרְכֵּשׁ II) to knock, clap, ring. Tosef. Sabb. XIII (XIV), 17 אין מְקַרְקְשִׁין לא וכ׳ you must not ring a bell or a clapper for a child &c. Gen. R. s. 12 מְקַרְקֶשֶׁת בקרניה she knocks with her horns (against the rocks); Yalk. Ps. 862 מְקַשְׁקֶשֶׁת; (Midr. Sam. ch. IX מַקֶּשֶׁת, v. נָקַשׁ).