קִרְקֵר III, (onomatop.) to cackle; to quack; to cry &c. Taan. 29ᵃ (ref. to Is. XXII, 5) הקב"ה מְקַרְקֵר עליהן כתרנגולת שמְקַרְקֶרֶת על בניה Ar. (Ms. M. 1 הקב"ה מקרקר אחריהם כתרנוגלין; Ms. M. 2 קִירְקר עליהם; omitted in ed., v. Rabb. D. S. a. l. note) the Lord moans for them like a hen that cackles for her young; Yalk. Is. 289. Ex. R. s. 9 התחיל … ומקרקר וכ׳ Pharaoh began to laugh at them and crow at them like a cock.