קְטַר ², to tie. Targ. Jud. XV, 4. Targ. Gen. XXXVIII, 28; a. fr.—Part. pass. קְטִיר; f. קְטִירָא, קְטִירַת &c. Targ. Y. ib. XXII, 4 (ed. Amst. קָטֵר, read: קָטִר). Targ. Prov. XXII, 15; a. fr.—Koh. R. to III, 2 [read:] הן דאת קָטֵיר לולבך קְטֹר אלפך when thou tiest thy Lulab, tie thy ship; Gen. R. s. 6, a. e., v. לוּלָבָא. Ber. 16ᵃ, v. גְּנוּנָא. Bekh. 31ᵃ דאתו קטיר, v. תַּכְתַּקָּא. Koh. R. to IX, 10 אייתון … וקַטְרוּ ברגלי get a rope and tie it to my feet. Y. Erub. X, 26ᶜ top קטיר בגמי (not קטר) tied with reed-grass. Y. Gitt. IV, 46ᵃ (we must not help captives to escape) מפני … דלא יהוון קַטְרִינוֹן this law is made for the benefit of the (remaining) captives, that they (the captors) may not chain them; a. fr.—2) (v. קָשַׁר) to gather, be covered. Ber. 59ᵃ, v. עֵיבָא a. עֲנָנָא.