קַדְמְתָא f. (preced. wds.) 1) past time; only in מן קַדְמַת דנא, or מִלְּקַ׳ before this. Targ. Y. Gen. XXVIII, 19 (O. בקדמיתא, ed. Berl. מלקדמין; h. text לראשונה). Targ. Ez. XXXVIII, 17; a. e.—Taan. 12ᵃ —2) early morning. B. Mets. 30ᵇ.—[Yalk. Ex. 392 קדמתכון, v. קדְמוּתָא.]