קַדָּר m. (v. next w.) 1) (cmp. כַּדָּר) potter. Toh. VII, 1.—Pl. קַדָּרִים, קַדָּרִין. Num. R. s. 16, beg. (ref. to חרש, Josh. II, 1, v. חֶרֶס I) עשו עצמן ק׳ וכ׳ they pretended to be potters and called out, who wants pots?; Tanḥ. Sh’laḥ 1; Yalk. Josh. 7; [Ruth R. to I, 1 (s. 2), v. קַדָּרוּת]. Gen. R. s. 86 ק׳ בכפר וכ׳ (Ar. קרוזים) will you import potters to K’far Ḥanina? (Matt. K. קְדֵרִים pots); v. גַּזָּז.