מִילְּתָא, = מִילָּא II, word; thing, affair &c. Targ. Prov. XXV, 15. Targ. Y. Num. XXXI, 8 מ׳ דקוסמין (not מִלְתָּא) some sorcery; a. fr.—Bets. 38ᵃ דאימא מ׳ דתתקבל that I may say something acceptable.—Gitt. 23ᵃ לאו מ׳ היא דאמרי וכ׳ what I said that …, was nothing (was not correct).—Tem. 4ᵇ, a. fr. כל מ׳ דאמר וכ׳ anything that the Law says not to do, if done &c., v. הֲנִי. Shebu. 34ᵇ, a. fr. כל מ׳ דלא רמיא וכ׳ a thing in which one has no interest, is not noticed exactly. Ab. Zar. 18ᵃ זילא בי מ׳ וכ׳ it is something disgraceful to me that &c. B. Mets. 114ᵇ; Taan. 21ᵇ, v. דָּחִיק. Sabb. 81ᵇ אמדה איהי מ׳ she spoke a word (magic spell). Gitt. 30ᵃ, v. אֲקַן. Ab. Zar. 66ᵇ; a. e. ריחא מ׳ היא the flavor (of a forbidden thing) is something substantial (fit to affect ritually the substance receiving it). Gitt. 52ᵇ מ׳ בעלמא וכ׳ it is merely a favor he does the court; a. v. fr.—מנא הא מ׳ = מנהני מילי, v. מְילָּא II. Ḥull. 10ᵇ; a. fr.—Esp. עביד מ׳ (euphem., sub. דאסיותא) to let blood; to be bled. Taan. 21ᵇ כי הוה עביד מ׳ when he (the surgeon) bled a person. Ḥull. 111ᵃ ביומא דעביד מ׳ on the day he was bled (Rashi: ביומא דמ׳). Sabb. 129ᵃ sq.; a. e.—Pl. מִילָּתָא, v. מִילָּא II.