דָּחִיק, דְּחִיקָא c. (דחק) 1) narrow, pressed. Targ. Y. Num. XXII, 26. Targ. I Kings VIII, 64 (not ר); a. e.—Taan. 21ᵃ ד׳ להו מילתא טובא they were hard pressed (in great distress); B. Mets. 114ᵇ.—Pl. דְּחִיקִין, f. דְּחִיקַן. Targ. Ez. XLII, 5 sq. —2) forced. B. Kam. 43ᵃ, a. e. שינוייא ד׳ a forced answer (argument).