דָּחַף, to push, thrust, knock down (interchanging with דָּחָה). Yoma VI, 6 דְּחָפוֹ וכ׳ knocked him down backward. Ib. 66ᵇ דחפו (Tosef. ib. IV (III), 14 דחאו), v. דחי. Snh. VI, 4; a. e.—Part. pass. דָּחוּף, f. דְּחוּפָה impelled, hastened. M. Kat. 28ᵃ מיתה ד׳ (stronger than דְּחוּיָה, v. דחי; Var. סחופה, v. Rabb. D. S. a. l. note).