דּחִיל, דְּחִילָא m. (preced.) 1) fearing, v. preced. —2) fearful, terrible, awe-inspiring. Targ. Y. Gen. XXVIII, 17. Targ. Ps. LXXVI, 5 דָּחִיל Ms. (ed. נהיר דחיל, combin. of two versions). Targ. Deut. X, 17. Ib. VIII, 15; a. fr.—Lev. R. s. 9 מה ד׳ הדין שליטא how severe is this ruler!—Pl. דְּחִילִין, f. דְּחִילַן. Targ. Hab. I, 7. Targ. Ps. XLV, 5 (noun).