דִּקְיוֹן, (דָּקָה = b. h. דָּכָה; cmp. דוּק, דקק) crushing; oppression, wrong. תבע ד׳ של־ to ask satisfaction for one’s wrongs, to take one’s part; Gen. R. s. 9, end תובעת ד׳ של וכ׳ protects the wronged; Yalk. Gen. 15 דיקיוס (corr. acc.). Num. R. s. 20 וכי ד׳ של וכ׳ did the angel take up the cause of the ass?; a. e. Cmp. עְלְבּוֹן.