דַּקִּיק, דַּקִּיקָא c. (דקק, v. דַּק) 1) broken, powdered, pounded. Targ. O. Ex. XXXII, 20 (some ed. a. Y. דָּקִ׳). Targ. Y. Ex. IX, 8 דְּקִ׳ a pounded mass (v. דַּעְדַּק; h. text דַּק); a. e.—Pl. דַּקִּיקִין, דְּקִי׳, f. דְּקִיקָן. Targ. O. Lev. XVI, 12. —2) minute, tender, little, young. Lev. R. s. 27, a. e. בעיר ד׳, בעירא דקיקא, v. בְּעִיר.—Pl. דַּקִּיקִין, דַּקִּיקַיָּא &c. Targ. II Chr. XXXIII, 11.—Y. Snh. I, 18ᵈ top; Y. Maas. Sh. V, 56ᶜ top גוזליא ד׳ the pigeons are yet very small. Y. Bets. I, end, 61ᵃ טליין ד׳ young children. Y. B. Mets. VI, end, 5ᶜ בנין ד׳ minors. Ib. מהו דיימרון דקיקייא וכ׳ can the minors say to the adults &c.? Ib. דקוקיא (corr. acc.).—[Targ. Y. Gen. XIX, 11 מִדַּקִּיקֵיהוֹן Ar., ed. מטליא.]—Y. Ber. I, 2ᵃ כופרניא ד׳ (the inhabitants of) small villages (living in scattered dwellings).—Fem. דַּקִּיקָן, דַּקִּיקָתָא. Targ. II Esth. IX, 19 קירוי ד׳ (h. text ערי הפרזות).—Y. Gitt. V, 47ᶜ top אילין ד׳ the traps for small animals. Y. Dem. V, 24ᶜ bot.—V. דְּקָקָה.