מוֹמָתָא, (יְמָא, v. מוּמֵי; as to מוֹתָא cmp. דַּעְתָּא fr. יְדַע) oath, imprecation, curse. Targ. Job XXXI, 30 מומ׳ ed. Lag. (oth. ed. מותא). Targ. Ps. XXXVII, 22 מוֹמָתֵיה Ms. (ed. מותא). Targ. O. Num. V, 21 (ed. Amst. מוֹתָנָא). Targ. Ex. XXII, 10; a. fr.—B. Kam. 114ᵃ אינהו נמי חד אמ׳ שדו ליה they (the gentile courts), too, in the case of there being only one witness, administer an oath to him (the claimant). Pes. 113ᵇ ומוֹמָתַיְּיהוּ הכי (Ms. M. ומומי קרו להון incorr.; Ms. M. 2 וכי מיימן מיימן הכי, v. Rabb. D. S. a. l. note) and thus they swear.—[Ned. I, 2 במותא, v. מוֹהֶה.]