טַפִּיטָא, (τάπης, ητος) carpet, rug. Lev. R. s. 30 (Ar. דיופוטא).—Pl. טַפִּיטִין. Koh. R. to III, 9 טפו׳ (corr. acc.) Gen. R. s. 33 saw in Rome עמודים מכוסין בט׳ וכ׳ (not בטפיסין) statues covered with rugs, in winter &c., Yalk. Ps. 727 בטיפיטין (corr. acc.); Lev. R. s. 27 בטיפטיאות (read: טַפִּיטִיאוֹת). Lam. R. to I, 16; ib. introd. (R. Joh. 2) טפטיות (read: טַפִּיטִיּוֹת).